איזו כריכה מכוערת יא אללה. מבטיחה לכם שהכריכה שלי יותר טובה.

אין מה לומר על או הנרי שלא אמרו לפניי כבר אלף פעמים. גאון; ציניקן מופלא; רומנטיקן שמאלץ; מלך; שודד; רמאי; שרלטן; הו כה טוב. חזרתי לטייל בין שבילי אחרי עשרים שנה לאחר זמן מה ומצאתי בו פנים ניו יורקיות עליזות, אבל, אנושיות והמון שמחת חיים.

עשרה דברים בשבילם שווה לקרוא את אחרי עשרים שנה:
1. הגברים. כה מסוקסים, כה מתוחכמים, קרי רוח. כה אוהבים, כה נאמנים, רכי לב ואציליים. בין אם הם עכברי רחוב או אצילי ברודווי, הם שם כדי להתפתח ולגדול ולהשתנות.
2. ‏הנשים. חכמות יותר מהגברים, כלואות בכלוב המאורעות הבלתי נעימים שהביאו אותן לחיות בשנים טרגיות בהן אינן יכולות ללבוש שחור כי בא להן, או לרכוש אהדת אנוש בשל אישיותן בלבד. הן מוכרחות להוציא את התשוקה לגיימינג במשחק בלבבות מעריצים; לחגוג פי אם אס בסערת רגשות רומנטית ולפזז חגיגית לקצה הצוק כדי לנעוץ מבט חודר בלב הגבר, לשנות את גורלו ולצנוח בצד השני כשהסיפור נגמר. אבל הי, הן עושות מה שהן יכולות בהתחשב במצב, דמיינו מה היה קורה אם היו קיימות היום. הו בייבי!1
3. ‏הפשע. אציל, חמקמק, יפהפה, מושך, מרתק ונפלא. ימי הגבורה, הזהב והזוהר שחלפו מהעולם לבלי שוב. נתגעגע אליכם בין אונס להאשטג שוחד.
4. ‏אמריקה. של מזרח ושל מערב, בלי שום דבר באמצע. על הקיצוניות של פה והבורגנות של שם. על נשק חם ורב גזעיות בחיתוליה. א מ ר י ק ה.
5. ‏שמרוק ג'ולנוס. קרי, הפארודיה הכי טובה אי פעם. אני ברצינות צריכה לומר יותר מזה?
6. ‏הדימויים. מפוזרים ביד רחבה רק כשצריך אותם, חדים כתער וזריזים כמו ידי כייס, מלהטטים בין רוח לגוף ומחברים בין אלוהים לאדם. בלס יו.
7. ‏הגינות. בין פושע לפושע, בין בעל בית לחברו, ובין שני ההפכים. מה שמוכיח שהנרי הוא חתיכת אופטימיסט בעל חיוך זחוח מסריח רחב ומרוח, אבל בהיותי התאומה הסיאמית שלו בתחום אין פה מקום לביקורת.
8. ‏על טריק אחד נהדר לשיחה: רוצים לברר מה זהות האדם שמולכם? שאלו אותו אם הוא... התשובה תספק לכם כל מה שרציתם לדעת. או, הנרי, יש לך את זה גם בפיצוי על כישורים חברתיים לקויים? גבר החלומות.
9. ‏הצעת הנישואין הכי נלוזה ואלגנטית בעולם, שהוא משתמש בה בלי בושה פחות או יותר בכל סיפור שני. ביזיון לפמיניזם, ביזיון לעצמי שכל כך נהנית מזה.
10. ‏מתיחת קו בעייתי במיוחד אבל חמוד להפליא בין הטרדה מינית לתשומת לב חיובית, והפיכת הסצנה על ראשה כדי להבהיר שלא תמיד מספיק להיות מכבד, לפעמים צריך להעלים ראיות. הפמיניזם שלי ממשיך לבכות.

ניסיתי לתת עשרים אבל זו דרישה מוגזמת לגמרי בשעה זו וגם בכל שעה אחרת. היו שלום, ידידיי, קראו ספרות איכותית, שתו תה והתלבשו לפי צו האופנה.

או. הנרי הוא אחד הסופרים האהובים עלי. ככל שהתרבות האמריקאית העכשווית - כפי שהיא משתקפת בסרטים סדרות וספרים - מאוסה בעיני, כך חלק מהיוצרים המוקדמים, ששיקפו תרבות שהיתה תמימה, בלתי מודעת לעצמה, שהאמינה באגדה שב"אמריקה" הכל אפשרי אם תעבוד קשה ותאמין באלוהים, אבל היה בה מקום לערכים כמו חמלה ואהבת אדם, היתה חביבה בעיני. בין היוצרים האלה - דיימון ראניון, דורותי פארקר, ג'ק לונדון, ג'ון סטיינבק (ועוד שלא זכרתי) יש מקום של כבוד לאו הנרי.

או הנרי כתב בעיקר סיפורים קצרים. הוא שיכלל את אמנות כתיבת הסיפור הקצר כל כך, שהיה מסוגל לדחוס לסיפור קצרצר את רוב מה שאנחנו מצפים מרומאן מלא, כולל הרשמים שאינם מרפים, והניסיון שלנו הקוראים להמחיז לעצמינו את המסופר. לסיפוריו תמיד יש עלילה, תמיד יש סוף מפתיע שבדרך כלל מצליח לרגש. הוא כותב לרוב על אנשים פשוטים, אנשי הצוארון הכחול, המנסים לחיות ולשרוד בתנאים שאינם לטובתם ובעולם שהם "הלוזרים" בו.

הכתיבה של או הנרי קלילה וזורמת: הוא יודע ליצור מתח ובדרך כלל אתה נשאר "חצי צוחה חצי בוכק" כדברי שייקה אופיר בסוף הסיפור. את רוב סיפוריו אתם מכירים - משרד החינוך מחליט להרוג ספרות ע"י צירופה לחומר הלימודים. בכל סיפוריו יש מידה כה רבה של הבנת נפש האדם, יחד עם הרבה הומור ותאורים של עולם שנעלם ועל חורבותיו מגדלים ציניקנים.

אם יש לכם קצת זמן ואתם רוצים לחוות משהו אחר - מתוחכם אבל לא מעוות, נקי וחף מפשע גם כשהגיבור הוא פושע - כדאי לכם לקרוא את הספרון הזה. זה ישתלם לכם.

*

יצאתי למסע.
יצאתי למסע על מנת לבדוק אם ישנה אמת בשמועות,אם אכן או הנרי הוא אומן הסיפור הקצר הקלאסי והבה אומר לכם כי כולי בושה וכלימה על ספקותיי.

לא רבות הבריות אשר חובבות סוגת הסיפור הקצר ואף לא רבים הסיפורים הקצרים המושכים באבחה אחת את הקורא אך הרשו לי לומר כי לא כך אצל או הנרי,סיפוריו אומנם בעלי תבנית אחידה של סיפורים בעלי תפנית עלילתית בסופם אך אף על פי כן הם מהנים ,מפתיעים ,מגוונים וגורמים לקורא לשאת קול צחוק רם בכל אחד ואחד מהם.

כישרונו בין היתר מתבטא בכתיבתו המליצית,העניינית,בהיות סיפוריו מעטורי תיאורים למרות עצם היותם קצרים.

לצערי ביקורת זו לא תוכל להעביר לכם את גדולת כתיבתו של הסופר ולכן לא אכביר במילים ואבקשכם לקרוא את הספר ולומר כי זו קלאסיקה אמיתית הנוגעת בלב הקורא ומשאירה טעם של עוד.

האזנתי לספר בהנאה מרובה. אוסף סיפורים קצרים אשר בכל אחד מהם הוא מצליח כל פעם להפתיע אותי מחדש ולגרום לי לאי נוחות או כיווץ בלב.
מומלץ מאוד, התפאורה הינה תחילת המאה ה-20 בניו -יורק. התאהבתי באווירה, בתקופה ובגיבוריו של הסופר.
מומלץ מאוד.

או. הנרי, תרגם את זה יפה אהרן אמיר... (סליחה, לא יכולתי להתאפק).

סדרה של סיפורים קצרים שלכולם אותו רעיון: בסוף יש איזה טוויסט שהופך את כל מה שהבנת עד עכשיו מהעלילה על פניו. כשקוראים את זה ברצף כבר מתחילים להתרגל להפתעה ולפעמים אפילו לצפות אותה. גם כשזה קרה לי זה לא קלקל לרגע מההנאה שלי.
השתדלתי לקרוא אותו לאט כדי שלא ייגמר לי כל כך מהר,

הסיפורים כתובים פשוט מעולה, כמה משפטים בפתיחה של כל סיפור קצר שלכאורה לא קשורים ישירות לעלילה אבל מכניסים לאווירה הנכונה בצורה כל כך מדויקת. לפעמים זה לוקח אותך לבנקאי ניו יורקי עשיר ולבן המפונק שלו ולפעמים למאצ'ו מקסיקני פרא אדם וההרפתקאות המדבריות שלו (עם השוטר, הבחורה וכל מה שהייתם מצפים).

כל כך אהבתי שאני בהחלט חושב לנסות לקרוא את הספרים באנגלית: http://www.gutenberg.org/ebooks/author/634

אסופה של עשרים וארבעה קצרצרים מלוטשים ביד האמן של אהרן אמיר.
ה"טוויסט" בסוף העלילה מובטח להנאת הקורא.
לפעמים ניתן לנחשו כבר באמצע הקריאה אבל כשלא - ההנאה אפילו כפולה.
משתמש לא מעט שפת "סלנג" מחוספסת והומור שחור שספג במשך קורות חייו הקצרים.
קלאסיקה ספרותית במיטבה מסופר נפלא.

איזה יופי.
אסופת סיפורים קצרים ובלתי נשכחים,מלאי קסם, הומור ואנושיות.
ותמיד יש טוויסט אירוני בסוף העלילה.
דמויות אמיתיות, כנות ונוגעות,על חולשותיהן האנושיות.
כמה מהסיפורים בלתי נשכחים-
כופר נפשו של הצ'יף האדום
אחרי עשרים שנה
השוטר וההמנון
כדאי ומומלץ.

כשגיליתי את או הנרי (או בשמו האמיתי: סידני פורטר) התאהבתי בו מייד. סיפוריו הקצרים הם יצירות מופת מלאות גאונות ואירוניה.
מעל כולם בקובץ הזה: "אחרי עשרים שנה" כמובן, "מתנת חכמי הקדם" האירוני ו"העלה האחרון" המרגש.
מומלץ בחום!