ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 12 בינואר, 2020
ע"י עמיחי
ע"י עמיחי
אומרים שבתיה גור לא רק החייתה את הרומן הבלשי העברי אלא גם העלתה אותו לרף חדש. כשקראתי לפני כמה שנים את "רצח בשבת בבוקר" - הרומן הבלשי הראשון של גור מתוך ששה - פחות הזדהיתי עם הקביעה הזו, אבל עכשיו, לאחר קריאת הרומן השני והמוצלח בהרבה, אני בהחלט יכול להבין אותה ואף להזדהות איתה.
צוללן צעיר מת בתאונת צלילה. לא ברור למה וכיצד.
איש מבוגר נמצא מת במשרדו בהר הצופים בירושלים. עושה רושם שנרצח.
שניהם אנשי החוג לספרות באוניברסיטה העברית.
מה קרה כאן?
צירוף מקרים בלתי מתקבל על הדעת?
האם יש קשר בין המקרים?
האם גם הראשון נרצח?
גיבורנו, הבלש הירושלמי מיכאל אוחיון, גבוה ויפה תואר, רציני וחכם, מתבקש לפענח את התעלומה.
תוך כדי הפיענוח נצא איתו למסע להכרת הנפשות הרוחשות בחוג האקדמי המתורבת שאין תכונה אנושית רעה שנעדרת ממנו. גם "שבע מידות רעות" לא יכילו את כל הרעל שנחשף כאן.
הספר מספק חוויית קריאה אינטליגנטית, שוטפת ומהנה. בדיוק מה שאני מצפה מספר כזה, מהז'אנר הזה, שאני כה ממעט לקרוא.
בתיה גור משלבת בסיפור המעשה שלושה דיונים ספרותיים אקדמיים. הבלש אוחיון ידוע כמי שצולל לתוך הוויית זירת הרצח כדי לפענח את הפשע, ואנחנו צוללים איתו.
בתיה גור היטיבה לבחור ולנסח את הדיונים האלה, והם מהווים תוספת איכות משמעותית לספר.
מכיוון שהוא יצא לאור ב-1989 הוא מעורר גם לא מעט נוסטלגיה.
ראשית - לאוניברסיטה בהר הצופים. גם אני למדתי שם, כמה וכמה שנים אחר עלילת הספר.
מתעורר גם געגוע לירושלים בה חצר סרגיי - מקום משכנם של משרד החקלאות והחברה להגנת הטבע - עדיין בידינו וטרם נמסרה לידי פוטין בעיסקה עלומה מדיפה ריח רע (ותודה באמת לשרון ולאולמרט).
מתעורר געגוע מסוים להוויה ישראלית קדומה קצת, פחות מודעת, פחות צינית. ימים בהם החברה בישראל התחילה ללמוד שלהיות נאיבי זה מותרות.
גור מתארת את משטרת ירושלים בתור משטרה מזרחית (יעני עדות המזרח), לא מתוחכמת, רחוקה מאד מאד מאינטלקטואליזם.
מעל כולם בולט מיכאל אוחיון - המזרחי המשכיל, "הצבר", "האשכנזי".
בעוד הקורא מתקשה להבין איך גור העזה לכתוב מתוך גישה עדתית מנמיכה ופוגענית כזו, הסיפור עצמו ממוטט את הקרקע ביעילות מתחת לאי-נעימות הזו.
כלל גדול בספר: "דברים אינם באמת כפי שהם נראים".
בסופו של הספר מתברר מה הניע את הרוצח לרצוח.
אין מה לומר. על נקמת מרצה לספרות קטן לא חלם גם השטן.
(לצקצקנים - זה לא ספוילר)
מומלץ בהחלט.
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רויטל ק.
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
קראתי לפני הרבה שנים, יחד עם שאר ספרי מיכאל אוחיון... לא זוכרת בכלל
אבל כן זוכרת שהיא אכן איכותית יותר מהממוצע בז'אנר. אולי מתישהו אקרא שוב. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
סקירה יפה, לספר שלא אקרא, לפחות לא בגלגול הנוכחי.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
לא מזמן קראתי ספר מתח ישראלי
עם תפאורה של עברייני שכונת התקווה (כולל ז'רגון רחוב אותנטי), משחקי שש-בש והימורים, ולמרבה הפליאה - נהניתי, אז אם אתה אומר מאמינה לך (אפילו ביום הסקפטי הבינלאומי) |
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
אושר, לפעמים אין ברירה. חייבים לשפר את הממוצע.
:) סקאוט, תודה. הספר לא מותח. זהו רומן בלשי ועיקרו התחקות אחר החוקר / הבלש והחקירה. יעל, כמו שאני מכיר אותך בטח קראת אותו די סמוך ליציאתו לאור. אולי תנסי פעם שנייה. אחלה ספר. ממילא יש הרבה ספרי מתח וכד' חדשים שאת לא נהנית מהם... :) |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
קראתי מזמן ואני לא זוכרת שומדבר...
|
|
|
סקאוט
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
יפה כתבת ואולי אשקול לקרוא את הספר למרות שמתח זה לא הסגנון שלי.
|
|
|
אושר
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
|
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
