ביקורת ספרותית על מוות בחוג לספרות - מיכאל אוחיון #2 מאת בתיה גור
ספר בסדר

---

לא למדתי בחוג לספרות, חבל. בכנסית השכל נשאבתי למדעי החיים, הייתי משוטט לאגף מדעי הרוח כשתרתי אחר קורסי בחירה, או בחירת בחורה, שכן, המבחר שם היה מובחר. ודי למשחקי המילים. אבל חוג זה חוג, ואניטרגות אקדמיות הן נושא גנרי ולא בטוח שזה משנה אם זה מדעי החיים, מדעי הטבע, מדעי המחשב, ספרות, מחשבת ישראל, בסוף יש אגו, יצרים, אינטלקט מרפקים עוד קצת אגו, והכי חשוב מזכירת החוג.
הספר של בתיה גור שקרא לי ביריד ספרים יד שניה בשבוע הספר מגולל מעין עלילה בלשית שמתרחשת בחוג לספרות של האוניברסיטה העיברית. בתיה גור יודעת לכתוב, אולי בשל כך טעויות שהיא עושה בכתיבה צורמות יותר. גברת גור מטיבה לגולל את הסיפור, אבל למרות שמדובר בעלילה בלשית מותחת, הספר לא ממש זורם, או מוטב לומר זורם לאט. החטא הכי גדול של הספר הוא זיגזוג בין דיאלוגים ממש משכנעים, להרצאות אקדמיות על תקן דיאלוג, איך לומר לא משכנע (שימו לב אני לא אומר לא מעניין, פשוט לא משכנע).

הספר סה"כ לא רע, אם כי העלילה היתה ברורה בערך בתום השליש הראשון של הספר, ולא רק מי רצח את מי, אלא גם המניע, נותר רק ללוות את הבלש השרמנטי הגרוש פרוד אב מיוסר, בדרכו לפתרון התעלומה.

לא רע.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על מוות בחוג לספרות - מיכאל אוחיון #2