ביקורת ספרותית על שארית היום מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר מעולה

---

במהלך הימים האחרונים, ימי חשבון הנפש של העם היהודי, ביליתי עם טיפוס אנגלי העובר חשבון נפש אישי. סטיוונס הוא רב משרתים אנגלי היוצא למסע זיכרונות והתבוננות פנימית באנגליה הכפרית. מעבידו הנוכחי, ג'נטלמן אמריקאי, מפציר בו כי יצא לחופשה קצרה, ולראשונה בחייו הוא נענה. הוא מספר את הסיפור בגוף ראשון, עת הוא יוצא לטיול קצר אל ביתה של סוכנת הבית לשעבר, מיס קנטון, בתקווה להשיבה אל עבודתה באחוזה. הסיפור נע בין שתי מסגרות זמן - ההווה של שלהי שנות ה- 50 של המאה הקודמת, והעבר של זיכרונותיו הנפרש על פני כשני עשורים, בין שתי מלחמות עולם. היציאה לחופשה מאפשרת לו התבוננות פנימית על חייו שעיקרם עבודה, עבודה ועבודה.

רוב שנותיו עבד סטיוונס בשירותו של הלורד דארלינגטון, זהו ייעודו בחיים והוא עשה כמיטב יכולתו. בעבורו השייכות לבית מכובד כמו אחוזת דארלינגטון הול הייתה בבחינת סיפוק רב. סיפוק אשר אפשר לו להיות קרוב לטבורו של מרכז העניינים שהתרחש באחוזה, מקום למפגשים חשאים של דיפלומטים, מדינאים ואצילים. מערכת יחסיו עם מעבידו לשעבר, הלורד דארלינגטון, מבוססת על נאמנות מוחלטת. והוא לא נוהג להביע דעה, לשתף ברגשותיו או להתנגד גם כאשר מטילים עליו משימות שאינן לרוחו - פיטורי שתי משרתות יהודיות, ומשימות החורגות מתחום תפקידו, כמו להסביר לבנו המאורס של ידידו הוותיק של הלורד את עובדות החיים כמשל הציפורים והדבורים. אט אט אנו מבינים כי הדברים אינם כפי שהם נראים וכי הלורד לא היה כזה חכם, וכמו מעבידו גם סטיוונס עיוור למציאות הסובבת אותו. מידת הנאמנות המקצועית שלו כה נוקשה, שלא משנה מה קורה סביבו הוא ממשיך להיות נאמן לתפקידו. אפילו כאשר אביו, רב משרתים לשעבר, מצוי על ערש דווי, הוא ממשיך באיפוק ושליטה עצמית לשרת את סעודת הערב החגיגית של אדונו ואינו מתפנה להיות לצדו. יחסיו עם מיס קנטון מקצועיים, ולמרות ניסיונותיה להתקרב אליו הוא מתחמק מכל יצירת מגע או הבעת רגש. במסעו הוא פוגש אנשים ועדיין ממשיך להעמיד פנים ולספר לעצמו (ולאחרים) סיפורים.

הספר כתוב היטב, משרה אווירה בריטית מאופקת. קאזואו בונה את הדמויות בצורה אמינה, ומצליח להפיח חיים באפרוריותם עד כדי כך שאפשר ל"שמוע" אותן בזמן קריאה. דמותו של סטיוונס – חסר העמדה, הפוחד ל"התערטל" בפומבי ולחשוף את רגשותיו, השואף להיות משמעותי במקצועו, החוטא בדקדקנות מעצבנת אך גם משעשת, הדבק בכללי הטקס והנימוסים כתחליף לביטוי רגשות ושחי את תפקידו במלוא מובן המילה – היא דמות בעלת תחושה של גאווה על החיים המקצועיים, אבל לצידה תחושת החמצה של חיים האישיים. דילמת ה"איזון בית-עבודה" מוכרת לרובנו, עם כל השינויים במהלך השנים של גמישות בשעות וזמני העבודה, האפשרות לעבוד מהבית והזמינות, נדמה כי הדילמה רק העמיקה. הפכנו למחוברים סביב השעון והגבולות בין בית לעבודה היטשטשו. באיזשהו מקום, באופן די אירוני, "סטיוונס" קצת השתלט לו על חיינו...

סיפור אנושי על החמצת הזדמנויות. ההרהורים הנוגים בסוף הציפו לי את השיר "לא יכולתי לעשות עם זה כלום" (יונה וולך):" לא יכולתי לעשות עם זה כלום/ אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום / זה היה אצלי בידיים / ולא יכולתי לעשות עם זה כלום / ולא יכולתי לעשות מזה משהו / אתה שומע יכולתי לגמגם / מה רציתי להגיד /יכולתי הרגיש הכי רע שאפשר/ ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן/ בסינור לצוואר וחוזר על שאלה/מה עשית עם זה שואלים / לאן בזבזת את כל זה, היה לך סיכוי / ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש".

בתחילת המסע, סטיוונס נפעם למראה יופיו של הנוף האנגלי:"....העדר דרמה או יפעה ניכרת לעין הוא שמייחד את יופייה של ארצנו. מה שנוגע כאן לעניין הוא השלווה של היופי הזה, האיפוק שבו. כאילו הארץ יודעת את יופייה שלה, את גדולתה, ואינה חשה שום צורך להכריז עליהם ברבים". מילים אשר יכולות לתאר גם את הספר הנפלא הזה.

שנה טובה וגמר חתימה טובה.

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על שארית היום