הבושם מספר את סיפורו של גרנוי שנולד ביום שמש חם בפריז באמצע שוק מצחין ומלוכלך רווי ריחות שכיום בתקופה שלנו אין אנו רגילים להם כחלק מהיום יום, אבל שם הדבר היה מובן מאליו ובאותו שוק מבאיש יצא אל העולם אותו גרנוי ישר אל זוהמת הרחובות וגוויות הדגים מסביב. את אמו של גרנוי הוציאו להורג לאחר שלא רצתה בו. גרנוי הועבר לטיפולה של הכנסייה ולאחר מכן הוחלט להעביר אותו לידיה של אומנת. אנחנו מגלים בתחילת הסיפר שגרנוי נולד ללא ריח והדבר הפחיד פחד מוות את אותה אומנת עד כדי כך שהייתה בטוחה שהשטן בעצמו אחראי ליצור הזה שמתיימר להיות תינוק והרי אין סיכוי שלתינוק אין את ריח המלאכים שיש לתינוק שנולד, ריחה של תמימות וטהורות ואם המצב כמו שהוא ובאמת נטול ריח הוא אין לה הסבר אחר והמסקנה, השטן הוא האחראי. היא החזירה את גרנוי אל הכנסייה ואמרה לכומר את שעל ליבה, היא מפחדת מהתינוק ואין ברצונה לשמור אותו.

גרנוי מתואר ככינה עיוורת וחירשת הנשענת על אפה בלבד. גרנוי נולד כשהוא מדיף כלום ושום דבר וקיבל חוש ריח מחודד שהשתפר מיום ליום עד כדי כך שהצליח לזהות ולפרק ריחות ולדעת ממה מורכב כל ריח, למצוא את דרכו בחשיכה בעזרת אפו בלבד, לאתר חפצים ולזהות בני אדם וחיות ופרחים. גרנוי, כמו כל הדמויות של זיסקינד, אדם מבודד ומופנם, סגור ובעיקר אדם שמתעב אנשים אחרים. הוא לא אוהב את הריח המבאיש של בני האדם, ריח של גבינה חמוצה וביצים סרוחות או חלב שעמד בשמש באותו שוק בו הוא עצמו נולד, הוא מצליח להריח את הזיוף שנודף מהם בשפע כמו מפל של מי ביוב. הוא לא מעוניין בקשרי חברות ובאהבה, אותם דברים לא מדברים אליו ולו חשוב דבר אחד בלבד- הריח, הריחות שהוא עתיד להכיר ואף להמציא בעצמו ולא בכדי להפוך לבשם גדול אלא מתוך אהבה אמיתית וטהורה לריחות העולם.

גרנוי מאס באנשים ובריחות והחליט לצאת אל ההר שם נשאר שבע שנים שלמות כשהוא מתגורר בתוך חלל חשוך ודומם כמו המוות, עמוק מתחת לאדמה והרחק מכל אדם, עד כדי כך תיעב את ריחם ואופיים המזויף, עד כדי כך סבל בחברתם.

באחד הימים עלה באפו להריח ניצן של אחד מהריחות המשכרים והמדהימים ביותר שיצא לו להריח בחייו, הוא הלך בעקבות אותו ריח עד שהגיע לאותה חומה ושם מאחור יש גינה ובגינה ישבה לה ילדה אדומת שיער ששבתה את גרנוי באחת, לא בגופה חשק אלא בריחה. דבר אחד עניין אותו מאותו הרגע וזה להשיג את הריח של אותה אדמונית והוא ידע שבעוד שנתיים ההזדמנות תהיה שלו, עד אז ריחה צריך להתבשל. במהלך השנתיים עבד ולמד ורכש את הידע והמיומנות הנחוצים למשימה שלקח על עצמו.

בעזרת אפו החד מצליח גרנוי לתעתע באנשים בעזרת בשמים שהוא עצמו מכין ובכך הופך לבלתי נראה בעיני אחרים ובפעם אחרת לאלוהים שכולם חושקים בו אוהבים אותו ומעריצים אותו, הוא אפילו נחלץ מידיה של מערכת המשפט בעזרת הבושם שהכין בעצמו. הוא בז לאנשים הטיפשים שלא יודעים שהכל גרנוי אחראי והוא משחק בהם כמו בובות על חוט. הוא ידע שהאהבה שקיבל מזויפת גם היא מאחר ואם לא היה משתמש בבושם אנשים היו סולדים ממנו, או שהיו נגעלים או שהיו מתעלמים מקיומו, לא בו הם חושקים והבושם הוא הפועל עליהם ומכשף אותם.

סיפור קודר שחושף את הצדדים המזויפים של בני האדם, את המוסריות שלנו. סיפור של אדם המחפש אחר הזהות שלו בחברה ונתקל בחוסר חמלה ובעיקר בהתעלמות טוטלית שבכוחה לשגע אדם, סיפורו של גרנוי הוא גם סיפורו של רוצח. התיאורים של שלל ריחות מלווים את הספר והצחנה והאווירה של המאה ה-18 מצליחים לחדור מבעד למילים ולעבור אלינו הקוראים.

קורט קוביין, אחד המוזיקאים שאני יותר אוהב כתב שיר בהשראת הספר ושמו "Scentless Apprentice", השיר שוחרר כחלק מהאלבום השלישי והאחרון של נירוונה In Utero, חפשו ביוטיוב, לאוהבי הזאנר והרעש ההנאה מובטחת.

הבושם מספר את סיפורו של גרנוי שנולד ביום שמש חם בפריז באמצע שוק מצחין ומלוכלך רווי ריחות שכיום בתקופה שלנו אין אנו רגילים להם כחלק מהיום יום, אבל שם הדבר היה מובן מאליו ובאותו שוק מבאיש יצא אל העולם אותו גרנוי ישר אל זוהמת הרחובות וגוויות הדגים מסביב. את אמו של גרנוי הוציאו להורג לאחר שלא רצתה בו. גרנוי הועבר לטיפולה של הכנסייה ולאחר מכן הוחלט להעביר אותו לידיה של אומנת. אנחנו מגלים בתחילת הסיפר שגרנוי נולד ללא ריח והדבר הפחיד פחד מוות את אותה אומנת עד כדי כך שהייתה בטוחה שהשטן בעצמו אחראי ליצור הזה שמתיימר להיות תינוק והרי אין סיכוי שלתינוק אין את ריח המלאכים שיש לתינוק שנולד, ריחה של תמימות וטהורות ואם המצב כמו שהוא ובאמת נטול ריח הוא אין לה הסבר אחר והמסקנה, השטן הוא האחראי. היא החזירה את גרנוי אל הכנסייה ואמרה לכומר את שעל ליבה, היא מפחדת מהתינוק ואין ברצונה לשמור אותו.

גרנוי מתואר ככינה עיוורת וחירשת הנשענת על אפה בלבד. גרנוי נולד כשהוא מדיף כלום ושום דבר וקיבל חוש ריח מחודד שהשתפר מיום ליום עד כדי כך שהצליח לזהות ולפרק ריחות ולדעת ממה מורכב כל ריח, למצוא את דרכו בחשיכה בעזרת אפו בלבד, לאתר חפצים ולזהות בני אדם וחיות ופרחים. גרנוי, כמו כל הדמויות של זיסקינד, אדם מבודד ומופנם, סגור ובעיקר אדם שמתעב אנשים אחרים. הוא לא אוהב את הריח המבאיש של בני האדם, ריח של גבינה חמוצה וביצים סרוחות או חלב שעמד בשמש באותו שוק בו הוא עצמו נולד, הוא מצליח להריח את הזיוף שנודף מהם בשפע כמו מפל של מי ביוב. הוא לא מעוניין בקשרי חברות ובאהבה, אותם דברים לא מדברים אליו ולו חשוב דבר אחד בלבד- הריח, הריחות שהוא עתיד להכיר ואף להמציא בעצמו ולא בכדי להפוך לבשם גדול אלא מתוך אהבה אמיתית וטהורה לריחות העולם.

גרנוי מאס באנשים ובריחות והחליט לצאת אל ההר שם נשאר שבע שנים שלמות כשהוא מתגורר בתוך חלל חשוך ודומם כמו המוות, עמוק מתחת לאדמה והרחק מכל אדם, עד כדי כך תיעב את ריחם ואופיים המזויף, עד כדי כך סבל בחברתם.

באחד הימים עלה באפו להריח ניצן של אחד מהריחות המשכרים והמדהימים ביותר שיצא לו להריח בחייו, הוא הלך בעקבות אותו ריח עד שהגיע לאותה חומה ושם מאחור יש גינה ובגינה ישבה לה ילדה אדומת שיער ששבתה את גרנוי באחת, לא בגופה חשק אלא בריחה. דבר אחד עניין אותו מאותו הרגע וזה להשיג את הריח של אותה אדמונית והוא ידע שבעוד שנתיים ההזדמנות תהיה שלו, עד אז ריחה צריך להתבשל. במהלך השנתיים עבד ולמד ורכש את הידע והמיומנות הנחוצים למשימה שלקח על עצמו.

בעזרת אפו החד מצליח גרנוי לתעתע באנשים בעזרת בשמים שהוא עצמו מכין ובכך הופך לבלתי נראה בעיני אחרים ובפעם אחרת לאלוהים שכולם חושקים בו אוהבים אותו ומעריצים אותו, הוא אפילו נחלץ מידיה של מערכת המשפט בעזרת הבושם שהכין בעצמו. הוא בז לאנשים הטיפשים שלא יודעים שהכל גרנוי אחראי והוא משחק בהם כמו בובות על חוט. הוא ידע שהאהבה שקיבל מזויפת גם היא מאחר ואם לא היה משתמש בבושם אנשים היו סולדים ממנו, או שהיו נגעלים או שהיו מתעלמים מקיומו, לא בו הם חושקים והבושם הוא הפועל עליהם ומכשף אותם.

סיפור קודר שחושף את הצדדים המזויפים של בני האדם, את המוסריות שלנו. סיפור של אדם המחפש אחר הזהות שלו בחברה ונתקל בחוסר חמלה ובעיקר בהתעלמות טוטלית שבכוחה לשגע אדם, סיפורו של גרנוי הוא גם סיפורו של רוצח. התיאורים של שלל ריחות מלווים את הספר והצחנה והאווירה של המאה ה-18 מצליחים לחדור מבעד למילים ולעבור אלינו הקוראים.

קורט קוביין, אחד המוזיקאים שאני יותר אוהב כתב שיר בהשראת הספר ושמו "Scentless Apprentice", השיר שוחרר כחלק מהאלבום השלישי והאחרון של נירוונה In Utero, חפשו ביוטיוב, לאוהבי הזאנר והרעש ההנאה מובטחת.