יחסית לאדם שאוהב מאוד לקרוא ספרים, אני חושב שיש לי בעיה לא קטנה עם סמליות. בתיכון אני לא תמיד הסכמתי עם הפרשנויות שמשרד החינוך הורה למזוג לאוזנינו. העידה על כך גם בתו של יהודה עמיחי, שסיפרה בראיון שאביה אמר לה שאם היא רוצה להבין את השיר- שתפנה אליו, אך אם היא רוצה להצליח במבחן- שתיצמד לסילבוס. כמו כן אציין חבר מהעבר שקרא די במקביל אליי את "1984" ומצא סמל בכל מילה וכל פסיק, עד כדי כך שהמאיס עליי את הקריאה לזמן מה ובפרט את מלאכת הפרשנות.
כתבתי את הדברים הנ"ל משום שסופו של הספר מוצא אותי מבולבל ומתוסכל. (אני לא מתכוון לחשוף פה פרטי עלילה שיקלקלו את הקריאה, אבל ייתכן שתחשיבו את מה שאעשה כאן כספוילרים למסרים השונים מהסיפור, אז ראו הוזהרתם). ז'אן בטיסט גרנוי נולד לאימא שלא רצתה בו והוצאה להורג, עבר מבית אומנה למעביד אחד למעביד אחר, ומעולם לא חווה אהבה. מהר מאוד הוא מגלה שחוש הריח שלו מפותח במיוחד ומבין שברצונו לעסוק בבשמים. באמצע הספר בערך הוא מגלה כי ביכולתו לגרום לאנשים לאהוב אותו ושם זאת כמטרה, אך מנגד, לא נראה שלאדם המוזר, האדיש והקר הזה יש צורך אמיתי באהבה.

אני התקשיתי להשלים עם הפשט וכל הזמן חיפשתי את הדרש. לא ייתכן, אמרתי, שכל מה שהסופר התכוון זה לדון ביכולת האדם לאהוב או להיות נאהב כתלות בתנאי הסביבה אליהם נולד- ועל הדרך לברך את הגיבור בחוש ריח יוצא דופן וכך לתרץ עיסוק ספרותי מיוחד בחוש שפחות מקבל תשומת לב. לכאורה, הדיון שציינתי כאן לגבי האהבה נשמע מספיק עמוק, אז למה לי לחפש עוד? קודם כל, משום שאם זו אכן הייתה הכוונה, הביצוע חלש ביותר. הסיבה השנייה היא שיש יותר מדי סיבות להאמין שיש עוד רבדים בטקסט. אחרת למה למקם את העלילה בצרפת וכל כך קרוב לפרוץ המהפכה הצרפתית? רק כי בצרפת נמצאת גראס, עיר הבשמים? אם כך, איזו חשיבות יש לעיתוי? אז החלטתי שגרנוי מסמל את המהפכה, שהסירחון שחש באנשים סביבו הוא הסירחון של צרפת הישנה, שרציחותיו הן למעשה הרציחות הרבות שביצעו רובספייר והג'קובינים באמצעות הגיליוטינה. הלוואי וזה היה תופס. כך הייתי מרגיש שקראתי ספר יותר אינטליגנטי. עם התקדמות העלילה, מצאתי פגמים בפרשנותי והבנתי שהיא שגויה לגמרי או שהיא צריכה חיזוק נוסף.
הפרשנות הבאה שלי נגעה בעיצוב האישיות ובהתבגרות. גרנוי נולד חסר ריח אופייני, טבולה רסה, וכעת הוא מפלס את דרכו בעולם במטרה למצוא את הריחות שמוצאים חן בעיניו ולרקוח לו בושם אישי שיהיה טוב מכל הבשמים. כלומר הוא לא מושפע ישירות מהורים ואין לו משפחה מאמצת קבועה, כך שבכוחו לספוח מהסביבה ללא חינוך מכוון אמיתי. הוא יכול לבחון הכל, לקחת מהטוב ולזנוח את הרע. הפירוש הזה יכול לחפוף לפירוש הקודם, בכך שהוא מואס בקיים סביבו ומחפש משהו חדש ומוצלח יותר. לצערי, גם הפרשנות הזאת לא הרגישה לי מספיק מדויקת בסיום הספר. גם השילוב של השתיים לא.

לסיכום, ההרגשה שלי הייתה דומה להרגשה בסוף "חיי פיי", אי אילו שנים לפני שהפך לסרט: הרגע סיימתי לקרוא ספר די מדובר ונחשב. אני ממש מקווה שיש בו עומק יותר ממה שנדמה לי. אני מעדיף לחשוב שהחמצתי כוונה נעלה מאשר שפיתחתי את המחשבה יותר מאשר הצליח לעשות הסופר, כי אחרת זה ממש היה בזבוז זמן.

יחסית לאדם שאוהב מאוד לקרוא ספרים, אני חושב שיש לי בעיה לא קטנה עם סמליות. בתיכון אני לא תמיד הסכמתי עם הפרשנויות שמשרד החינוך הורה למזוג לאוזנינו. העידה על כך גם בתו של יהודה עמיחי, שסיפרה בראיון שאביה אמר לה שאם היא רוצה להבין את השיר- שתפנה אליו, אך אם היא רוצה להצליח במבחן- שתיצמד לסילבוס. כמו כן אציין חבר מהעבר שקרא די במקביל אליי את "1984" ומצא סמל בכל מילה וכל פסיק, עד כדי כך שהמאיס עליי את הקריאה לזמן מה ובפרט את מלאכת הפרשנות.
כתבתי את הדברים הנ"ל משום שסופו של הספר מוצא אותי מבולבל ומתוסכל. (אני לא מתכוון לחשוף פה פרטי עלילה שיקלקלו את הקריאה, אבל ייתכן שתחשיבו את מה שאעשה כאן כספוילרים למסרים השונים מהסיפור, אז ראו הוזהרתם). ז'אן בטיסט גרנוי נולד לאימא שלא רצתה בו והוצאה להורג, עבר מבית אומנה למעביד אחד למעביד אחר, ומעולם לא חווה אהבה. מהר מאוד הוא מגלה שחוש הריח שלו מפותח במיוחד ומבין שברצונו לעסוק בבשמים. באמצע הספר בערך הוא מגלה כי ביכולתו לגרום לאנשים לאהוב אותו ושם זאת כמטרה, אך מנגד, לא נראה שלאדם המוזר, האדיש והקר הזה יש צורך אמיתי באהבה.

אני התקשיתי להשלים עם הפשט וכל הזמן חיפשתי את הדרש. לא ייתכן, אמרתי, שכל מה שהסופר התכוון זה לדון ביכולת האדם לאהוב או להיות נאהב כתלות בתנאי הסביבה אליהם נולד- ועל הדרך לברך את הגיבור בחוש ריח יוצא דופן וכך לתרץ עיסוק ספרותי מיוחד בחוש שפחות מקבל תשומת לב. לכאורה, הדיון שציינתי כאן לגבי האהבה נשמע מספיק עמוק, אז למה לי לחפש עוד? קודם כל, משום שאם זו אכן הייתה הכוונה, הביצוע חלש ביותר. הסיבה השנייה היא שיש יותר מדי סיבות להאמין שיש עוד רבדים בטקסט. אחרת למה למקם את העלילה בצרפת וכל כך קרוב לפרוץ המהפכה הצרפתית? רק כי בצרפת נמצאת גראס, עיר הבשמים? אם כך, איזו חשיבות יש לעיתוי? אז החלטתי שגרנוי מסמל את המהפכה, שהסירחון שחש באנשים סביבו הוא הסירחון של צרפת הישנה, שרציחותיו הן למעשה הרציחות הרבות שביצעו רובספייר והג'קובינים באמצעות הגיליוטינה. הלוואי וזה היה תופס. כך הייתי מרגיש שקראתי ספר יותר אינטליגנטי. עם התקדמות העלילה, מצאתי פגמים בפרשנותי והבנתי שהיא שגויה לגמרי או שהיא צריכה חיזוק נוסף.
הפרשנות הבאה שלי נגעה בעיצוב האישיות ובהתבגרות. גרנוי נולד חסר ריח אופייני, טבולה רסה, וכעת הוא מפלס את דרכו בעולם במטרה למצוא את הריחות שמוצאים חן בעיניו ולרקוח לו בושם אישי שיהיה טוב מכל הבשמים. כלומר הוא לא מושפע ישירות מהורים ואין לו משפחה מאמצת קבועה, כך שבכוחו לספוח מהסביבה ללא חינוך מכוון אמיתי. הוא יכול לבחון הכל, לקחת מהטוב ולזנוח את הרע. הפירוש הזה יכול לחפוף לפירוש הקודם, בכך שהוא מואס בקיים סביבו ומחפש משהו חדש ומוצלח יותר. לצערי, גם הפרשנות הזאת לא הרגישה לי מספיק מדויקת בסיום הספר. גם השילוב של השתיים לא.

לסיכום, ההרגשה שלי הייתה דומה להרגשה בסוף "חיי פיי", אי אילו שנים לפני שהפך לסרט: הרגע סיימתי לקרוא ספר די מדובר ונחשב. אני ממש מקווה שיש בו עומק יותר ממה שנדמה לי. אני מעדיף לחשוב שהחמצתי כוונה נעלה מאשר שפיתחתי את המחשבה יותר מאשר הצליח לעשות הסופר, כי אחרת זה ממש היה בזבוז זמן.