ביקורת ספרותית על דמי מפתח מאת יהלי סובול
בזבוז של זמן

---

"העולם הבא שלום, מדברת שונית, במה אפשר לעזור?"

"היי דוגית, זו ריבת נייר, אני מעוניינת לקבל החזר או קיזוז בעולם הבא על השעתיים שבזבזתי בקריאת "דמי מפתח", בבקשה."

"יש באתר המקוון שלנו טפסים שאפשר להוריד ולמ-"

"חלק מהעניין, נופית, הוא שאני לא מעוניינת לבזבז עוד דקה סביב הספר הזה, ואם אפשר להוסיף לבקשת הקיזוז גם את הזמן שאני מבזבזת בכתיבת הביקורת עליו, אודה לך מאוד."

"תזכירי לי על מה הוא...?"

"אה, זה הספר השני של יהלי סובול, שאגב – לחלוטין מרגיש כמו ספר ביכורים – על בחורצ'יק די כלומניק בן 32 מתל אביב, שפתאום נקלע לאיזו הרפתקה מסעירה ולחלוטין לא אמינה והופך למעין גיבור."

"כן, כן, נו. מה הבעיה איתו?"

"עם הבחורצ'יק או עם הספר? בעצם, זה בכלל לא משנה. הבעיה עם שניהם, קוצית, הוא שפשוט אין בהם כלום. הסיפור תמוה, מאוד קיטשי, אפילו קצת סתמי, כתוב מאוד 'מעל לפני השטח', בלי בשר, כאילו לא קורה שם שום דבר באמת, ולבחור הכביכול-אימפוטנט-אבל-בעצם-גיבור הזה יש אחות רוחניקית שמדברת על "אנרגיות חיוביות" ואבא המום ואמא מעצבנת וחברה משוחררת מינית, וכמה כאלה כבר אפשר לקרוא, בחייך? ואגב, צריך לציין שהכתיבה לגמרי בסדר, היא אפילו די זורמת כשאין מעברים צורמים בין "אבא שלי" לבין "אבי" כאילו החבוב לא החליט אם הוא אתגר קרת או עמוס עוז. אז די, דמויות כאלה נשחקו כבר מכל כיוון, והדמות הראשית היא בכלל של ספרן שמתענג על ספרים אבל יש תחושה שיהלי סובול בעיקר רצה להשוויץ בבקיאות וברוחב האופקים שלו דרך הדמות, את מבינה?"

"אני חושבת שכן. תגידי, איך הגעת אל הספר? אני רואה בעסקאות הקודמות שלך ספרים מצויינ-"

"אני מבינה לאן את חותרת, חוחית, וזה לגיטימי. אמנם בחרתי את הספר מיוזמתי, אבל צייני אצלך בבקשה כנסיבות מקלות שעשיתי זאת כשהייתי חולה, לבושה במכנסי פיג'מה עם הדפס של פינגווינים, משמיעה קולות של פארק היורה בכל שיעול, והחיים קורים לי, והמציאות עוברת עליי במאה שישים קמ"ש והקיום מכאיב לי כמו סיכה וזה פשוט לא מוד לקרוא בו קפקא, בסדר?"

"אציין זאת. משהו נוסף?"

"נכון שאין באמת עולם הבא, שומית?"

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על דמי מפתח