ביקורת ספרותית על אמריקנה מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה
ספר טוב

---

יש לי חבר אחד במקרה גם הוא עובד על מונית וגם במקרה הוא ערבי. הוא היה יכול ללכת לעבוד איפה שצריכים אנשים שיבדקו אותך בלי שישאלו אותך מאיפה אתה ומה שלומך ושאלות כאלה בשביל לראות את המבטא שלך יעני איפה שצריך שיבדקו אותך בלי שאתה מדבר. הוא איך שמסתכל על בנאדם ישר יכול להגיד אם זה ערבי או יהודי ומאיזה מקצוע פחות או יותר הוא בא ואם נשוי או לא נשוי ודברים כאלה. שאני מנסה להגיד דברים כאלה על האנשים יוצא לי בדיוק לא נכון אבל הוא תמיד מה שאומר יוצא נכון.

כל האנשים אני חושב עושים את זה גם בלי רצון יעני מסתכלים מסביב ושמים כל אחד בקופסא שלו לפי איך שהם רואים אותה וישר יש להם רגש אל הבנאדם לפי הקופסא הזאת. ובגדול בספר הזה היא נותנת לך להסתכל בתוך הקופסא של השחורים באמריקה ובגלל שהיא מסתובבת עם אנשים משכילים אז במיוחד בתוך הקופסא של השחורים עם ההשכלה באמריקה.

כל הזמן חשבתי שהלואי והצ'יממנדה נגוזי אדיצ'ה הזאת היתה סופרת יותר טובה בגלל שהיא אומרת דברים שצריך להגיד אותם ומה שטוב זה שהיא אומרת את זה לאנשים שרגילים לקרוא ספרים ובדיוק אלה מי שצריך להגיד להם את זה ואני תיכף יסביר לכם למה אבל לפני זה אני יגיד עוד מחשבה אחת שיש לי: אני חושב אם היא היתה כותבת לפני שנהיו כל הסדנאות האלה שאומרים לאנשים ככה וככה וככה צריך לכתוב וככה וככה אל תעשו אף פעם אז אולי היה יוצא ממנה סופרת ממש טובה שהיא יודעת להמציא את הסיפור וגם נראה לי יש הרבה דברים יושבים על הלב שלה ולוחצים שתגיד אותם ואם היו יוצאים לה דוך מהלב בלי שתסדר אותם לפי מה שאמרו בסדנאות כתיבה שבטח הלכה אני חושב היה הרבה הרבה יותר טוב.

אז עכשיו אני יגיד למה טוב להגיד את זה לאלה שקוראים ספרים. היא מדברת על הגזענות ואני חושב הרבה אנשים גם באמריקה זה כמו פה מתי שמדברים על האשכנזים והספרדים יעני יש הרבה מה שקוראים אותם אינלקטואלים וגם עוד אנשים שיש להם השכלה שיסבירו לך שזה משהו שהיה פעם ושצריך לשכוח מזה ולדפדף. והיא מסבירה יפה יפה איך זה לא נגמר ורק שינה את הצורה שלו וגם על השאריות של זה יעני גם אם זה נגמר באיזה מצב נשארו אלה שהיו אחראים על הגזענות ובאיזה מצב נשארו אלה שהגזענות יצאה עליהם ואני חושב ככה אנשים יכולים לקלוט לא רק את הסיפורים שמספרים האנשים הם גם קולטים מה שאנחנו בתור חברה יכולים לעשות בשביל שיהיה באמת הזדמנויות לכולם.

אבל יש דבר אחד בספר שזה כמו הגוזל של היונה שזה גם עדין וגם יש בו אמת שעוד לא קלקלו אותו וזה האהבה. הסיפור אהבה זה בין הגיבורה הראשית של הסיפור ובין החבר שלה מהזמן של הבית ספר. זה אהבה של שני אנשים שמבינים אחד את השני כמו שאחד מבין את עצמו אבל בגלל כל מיני דברים קטנים שזה לא ריב רק כל מיני מה שקוראים נסיבות הם לא נשארו ביחד אבל לא עובר יום בלי שאחד חושב על השני אפילו שכל אחד יש לו חיים שיש בהם הכל. אתה רק מבין שהכל זה לפעמים לא מספיק אם בנאדם הלב שלו קשור במישהו שלא נמצא איתו. וזה החלק הכי יפה בספר ורק בגלל זה שמתי ארבע כוכבים כי רציתי לשים שלוש.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על אמריקנה