ביקורת ספרותית על אמריקנה מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה
ספר לא משהו

---

חשבתי שאזדקק לכשבוע לקרוא את 500 עמודי הספר.
וזה בערך הזמן שהקדשתי ולא מהסיבה שחשבתי. הפסקתי וחזרתי הרבה בשל העדר עניין אמיתי.
ולא שכתוב גרוע. הסגנון סביר למדי עד טוב. אממה, הוא מדשדש. כמה אפשר לקרוא על שזירת שיער במספרה (שלצורתו יש משמעויות) , המסיבה של צ'יף והשיחות עם דודה אוג'ו. לא מעט דמויות ולפעמים הלכתי קצת לאיבוד.
אימפלו ואובינזה מתגוררים בניגריה ואהבתם ניצתת בתיכון.
החיים בניגריה קשים . השלטון מושחת. דיקטטורה צבאית, למעשה. רוב העם חי בעוני ולאליטה של פוליטיקאים וקציני צבא בכירים יש הכל, טובעים בעושר מנקר עיניים עם בתי מידות ומכוניות, מסעדות יוקרה ומסיבות, החיים טובים למי שיש יכולת או מקושר לבכיר כלשהוא בעוד הורי אימפלו לא יכולים לעמוד בשכר דירה עד שלבעל הבית נמאס, הוא מגיע ושולף את הנתיך. הלך החשמל. רוצים חזרה? תשלמו, קיבינימט.
לשניים שאיפות לחיים טובים יותר. היא מגיעה לארצות הברית והוא לאירופה. אוהבים ורוצים להיות יחד בסופו של דבר ומקווים שמצבם ישתפר לעומת מה שחוו בניגריה. אבל בארצות הברית ההתפתחויות משנות כיוון במיוחד כשהיא מתוודעת לגבר חדש. ומסתבר שגם שם החיים לא תמיד פיקניק. צריך להתאמץ.
אימפלו כותבת בלוג המתייחס לנושא הגזע באמריקה התקינה פוליטית עד אבסורד. לטעמי הוא משקף המציאות וכתוב היטב.
באיזה מקום הוא לב הספר. פחות מה שמסביב כולל שותפותיה המחורבנות לדירה, מעברי דירה וחיפוש עבודה.
מקרה שחוותה (לא בבלוג) כמשקף את מוזרויות מדינת הענק. היא קונה בגד ובקופה נשאלת מי המוכרת שעזרה לה כדי שתקבל את העמלה.
'אני לא יודעת את שמה' (ג'ניפר או השנייה).
'זו עם השיער הכהה'? לשתיהן יש, מה לעשות. קורה.
טוב, נבדוק.
ואימפלו לא יכולה שלא לתמוה- אולי זו עם שתי הידיים? מדוע לא לשאול פשוט אם זו הבחורה השחורה או הלבנה? נו, זו אמריקה הנאורה והפרוגרסיבית. יש דברים שפשוט לא אומרים. לפעמים 'אפריקני-אמריקאי' מתחלף ב'אפרו-אמריקאי'.פוליטיקלי קורקט.
go figure.
והקטע בו נרמז 'כל השחורים נראים ללבנים אותו דבר' בהקשר מסויים.
הבלוג מדבר על השבטיות האמריקאית. אלה הגאים שיש להם מעט דם אינדיאני, תודה לאל שאנחנו לא כושים לגמרי. על סינים וזרים אחרים והעדפת שחורים בהירים מעורבים בצ'רוקי (שבט אינדיאני) ולא ממש שחורים. אלה שנהג שחור או מטפלת שחורה לא יפריעו להם אבל עדיף שהבוס לא יהיה שחור. "הו, זה כל כך מורכב". ההבדלים בתפיסת העולמות של השחור והלבן. האמריקאי הלבן יתייחס לאזור מגורים כ'מגוון' אם כעשרה אחוזים הם שחורים. מעבר לזה הוא כנראה יעבור דירה. השחור ידבר על אחוז גבוה בהרבה.
יש אמריקאי 'אמיתי' שנולד שם או התערה ויש את הזר, המהגר, הלא רצוי שתמיד יהיה סוג של אאוטסיידר ואיום בטחוני או אחר.
הגזענות מפעפעת מתחת לפני השטח. הסיכויים לעבודה טובה יותר תלויים גם בצבע העור ומבטא.
כמובן שלא יגידו חלילה nigger אבל...
וזה העיקר, בסופו של דבר. ציפיתי לספר נוקב, חזק. שבא ממקום של אפלייה וכאב. אז ציפיתי. כמו ב'השנאה שנתתם' על אלימות המשטרה כלפי שחורים אבל הרבה סתמי למדי, לעתים נאיבי ולא ממש מצליח להתרומם לרמת סיפור טוב. וכשיש מאות עמודים ולא מעט רעשי רקע, זה לא זה. בנקודה כלשהיא אחרי יותר ממחציתו איבדתי עניין והחלטתי שהספיק.הרעיון הובן ועודף המלל לא תורם.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על אמריקנה