ביקורת ספרותית על צבע החלב מאת נל ליישון
ספר מעולה

---

מרי בת ה-15 גרה עם שלוש אחיותיה, אמה, אביה וסבה החולה בכפר אנגלי קטן ב-1830. היא רגילה לשגרה של עבודה רגועה אך בלתי פוסקת בחווה; זריעת הזרעים כדי שיהיה יבול, תלישת עשבים, חליבת הפרות, ספירת ביצי התרנגולות והכנת הגבינה. תמיד אומרים לה למהר, כי היא צולעת, ותמיד אומרים לה לשמור על הפה שלה, כי היא חצופה - אבל לכל זה היא כבר רגילה. חייה משתנים כשאביה נפטר ממנה כדי להקל את העבודה בחווה, ונותן אותה לכומר הכפר כדי שמרי תטפל באשתו. מרי, תחת חסותו של הכומר, מתחילה ללמוד קרוא-וכתוב - ומתחילה לכתוב את הספר, שאנו הקוראים מחזיקים ברגע זה ממש. מרי נלחמת בשיניה כדי לכתוב את המילים הללו, להשמיע את קולה, ולספר את הסיפור שאף אחד לא רוצה שתספר.

נל ליישן חוקרת בספרה את אחד הקולות הבלתי-מושמעים המעניינים ביותר בספרות: חלק מקהילה של קולות רבים שצריכים להישמע; קולה של נערה, בת איכר, כפרייה צולעת, שהופכת למשרתת. בכנות חריפה וללא התנצלות, כותבת מרי את הסיפור שלה, ומוודאה עם הקורא שהוא עדיין שם: נחושה להבהיר שהיא שם, ששמה מרי, שזה הסיפור שלה - שוב ושוב לאורך העלילה. האופי החרוץ, המפולפל ולשונה החדה משפיעים על כל סובביה; אשת הכומר החולה אוהבת אותה, בנו השחצן של הכומר רוחש כבוד כלפיה ומשפחתה שהשאירה מאחור מתגעגעת אליה אף על פי ששלחו אותה מהם.

מדהים איך ספר עם עלילה כפרית של המאה ה-19, שפחות נפוץ כמרכז עניין במאה ה-21, מצליח לכבוש את לבו של הקורא מן העמוד הראשון. הספר ושפתו צנועים מאוד, אין טריקים ספרותיים, אין ציטוטים מתוחכמים, אין מטאפורות משלהבות - יש רק את מרי, המספרת, והאמת שלה. הקורא מלווה את מרי במהלך שנה אחת של חייה, שמשנה אותה ומבגרת אותה, והופכת מאיכרה פשוטה אנאלפבתית לאישה צעירה ופיקחית. בכתיבתה, שמתבגרת ביחד איתה, מרגיש הקורא את הדחיפות שלה, שיש לה משהו לספר: מדי פעם נאלצת מרי לעצור בכתיבתה ולנער את אצבעותיה רק כדי שתוכל להמשיך לכתוב. היא מושכת את הקורא לתוך עולמה, מציפה אותו בכל מה שמוכר לה, עולם הטבע ועבודת השדה, ובעיקר מאמציה להסתדר בתוך עולם שמנסה להסתיר את קיומה.

ספר מרהיב ובועט שמצליח להבליט עצמו על פני המציאות המכאנית היום-יומיות שאנו חיים, ומכניס בה משהו רענן אך נשכח מתקופה אחרת רחוקה.

» ביקורות נוספות של קוראת נמרצת
» ביקורות נוספות על צבע החלב