ביקורת ספרותית על צבע החלב מאת נל ליישון
ספר מעולה

---

נהדר.
מתי אוכלים? כשהבטן משמיעה קולות. מתי ישנים? כשעייפים. באיזו שעה? מה זה משנה, מרי לא קוראת שעון. היא איכרית (במקור) פשוטה וכן בני משפחתה. אחת מארבע אחיות, אב נרגן ואלים שרצה בנים, אמא וסבא וכולם באותו בית במשק, אנגליה הכפרית של 1830.
וככה מרי פותחת את פרקי סיפורה המשתרעים על עונות השנה. זה הספר שלי ואני כותבת אותו עם היד שלי. בשנה הזה אלף שמונה מאות שלושים ואחד למושיענו אני בת חמש עשרה יושבת ליד חלון...
חיים פשוטים, חיי עבודה קשה. יוצאים לעבודה באור ועובדים עד החושך. חולבים, עובדים בשדה ובלול, מוציאים את לחמם מן הארץ. מרי ישנה עם שלושת אחיותיה במיטה אחת. סבא ישן למטה כי הרגליים שלו גמורות וקשה לו ללכת. אין מותרות במזון ולבוש. למרי יש שמלה מלוכלכת אחת. למה אני צריכה יותר? יש לי רק גוף אחד.
שפתה בסיסית ונבערת. חמוֹרוֹת , רתחתי את המים, יושנת, יתבלע לי בגרון.
צבע שערה של מרי הוא צבע החלב.
עד המפנה שישנה את חייה. אשת הכומר בבית הגדול חולה ומרי מתבקשת תמורת סידור נוח לאביה- תשלום ופחות פה להאכיל- לעבור לשם כדי לסעוד אותה ולעזור בעבודות הבית עם המשרתת הוותיקה עדנה. לראשונה היא ישנה לבד במיטה וקשה לה להתרגל. הכומר ואשתו מתפלאים שאינה יודעת מה זה חדר אורחים כשהיא שואלת איפה האורח. אז איך אתם קוראים לזה בבית? החדר השני, עונה מרי. היא מתחילה לעבוד ולסייע לגברת החולנית שבנה הלך ללמוד הרחק ומתחבבת עליה. הכומר יתחיל ללמד אותה לקרוא ולכתוב. הקווים מתחילים להיות מובנים לה.
עכשיו למדתי אות ראשונה, ת. אחריה נ. אחריה האות ך. המילה הראשונה שלמדה לאיית היא תנך.
אחר כך תלמד את האותיות ב, ר, א, ש, י, ת.
עכשיו אני יודעת לקרוא ולכתוב, יושבת בחדרי וכותבת את סיפורי.
וסיפוריהם של מרי, הכומר ורעייתו ובני משפחתה משתלבים בתפניות בלתי צפויות עד לסיום הדרמטי ומכמיר הלב.
הספר הקצר שואב את הקורא לתוכו. נוגע ואנושי. חושף את טבע האדם לטוב ולרע, חיים קשים ותקווה לעתיד טוב יותר שאולי יתגשם, אולי לא.
נל ליישון כתבה ספר מטלטל ויפהפה, פשוט בסגנונו וחסר יומרות מה שהופך אותו למיוחד. לא יכולתי להפסיק לקרוא.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על צבע החלב