ביקורת ספרותית על סיפור על אהבה וחושך - מהדורות שונות מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 23 במרץ, 2019
ע"י tHeDUDE


אני ממש אוהב שסופרים יוצרים משהו מעניין. או אם אהיה יותר ספציפי: אוטוביוגרפיה פה, בדיון שם, חשבון נפש איפשהו. זה התחיל אצלי עם "החיים כמשל" של פנחס שדה המעניין שמצד אחד חימם את הלב ומצד שני, היה די חסר תקווה. אבל, הרגע שבו ניגשתי לחשבון הנפש של עמוס עוז עם משפחתו, עם ארץ ישראל בימים שלפני קום המדינה ועל הדרך גם עם עצמו, נכנסתי לזה. אהיה כנה. הגעתי אל הסיפור על אהבה וחושך בגיל 13. על עוז שמעתי פה ושם והיה את "הטרגדיה" של פיקאסו האהוב עליי על העטיפה. אבל מצד שני, הייתי בן 13. אחרי עמוד וחצי, הפסקתי. הרגיש כמו תיאור רגיל של אדם שנולד בימי קדם. ובואו נודה, ילד בן 13 לא באמת מבין מה זה סוציאליזם, דור תש"ח וההגות של שפינוזה וטולסטוי.

הרגע שבו ניגשתי לספר היה כמה צפוי, 5 שנים אחרי ההיכרות הראשונה. שזוהי למעשה, התקופה בה עוז עזב אותנו ואת המדינה שכל כך אהב (אבל לא הייתה מוצאת חן בעיניו כדבריו). אני כבר הרבה אחרי התקופה ההיא של גיל 13, עם התנסויות בסופרים גויים שאחריהם אין סיכוי שלא תבין מה עוז רוצה ממך, התחלתי לקרוא כשאני חלק מהמערכת הצבאית ויוצא שוש בהפתעה אחרי שחשבנו כולנו שנסגור 21.

באותה תקופה, הדעות הפוליטיות מתגבשות, מתחילים להבין את האידאולוגיה הציונית או הסוציאליסטית ואחרי שרואים ראיונות עם עוז ואתה לא יכול שלא להישבות ברטוריקה שלו, אני מתחיל להקשיב לעוז דרך הדפים כשמתחיל "נולדתי ב". מפה, התחיל סיפור האהבה שלי עם סיפור על אהבה וחושך. התיאורים הסופר מדויקים של עוז על הסביבה בה חי, משפחתו הרוויזיוניסטית המלומדת, הפגישות עם גיבורי המדינה כמו בן גוריון, הדוד יוסף קלאוזנר, זלדה, טשרניחובסקי, עגנון ועוד.. היחסים המתוחים בין היישוב היהודי לקראת הקמת המדינה, היחס עם ערביי המדינה. התחושות הפנימיות שליוו את הילד הצעיר שאמו שמה קץ לחייה - חוויה ששינתה את חייו שינתה את חייו. התיאורים המלנכוליים שמעורבבים מדי פעם בהומור קליל כאילו עמוס בא ומדבר מולך את אשר על ליבו תוך כדי שהוא מתאר עובדות יבשות.

ברגעים מועטים, לא תמיד זה עובד. אבל מכלול הספר פשוט סוחף אותך אל תוך השנים ההן בשכונת כרם אברהם הדיכאונית, החורפית-נצחית עם משפחת קלאוזנר, ירושלים מלאת היהודים הגלותיים לעומת קיבוץ חולדה המלא בדור החדש העובד והלוחם, ימין מול שמאל, הנלהבות של אבא מול המלנכוליה האירופאית של אמא, בן גוריון מול בגין, ביקורת כלפי הקורא הרע שחייב לקשר אל נבוקוב, קפקא ועוז את סיפוריהם כמטאפורה רכילותית על חיי הסופרים, רגישות כלפי האחר ללא הבדל מוצאים והרהורים ביחס היהודי-ערבי. את כל זה, עוז מפרט ועושה חשבון נפש עם עצמו ועם מקורביו בצורה בה אתה מרגיש שאתה מכיר יותר טוב את עמוס מאשר את חבריך הקרובים.

יש שיגידו שהספר מתאים לחוקרי התקופה המתוארת בארץ, שמאלנים ואוהבי ספרות יפה. אני אומר זה ספר אנושי, שבו אנחנו תוהים לעצמנו ומתחשבנים עם עצמנו לא פחות מעוז. מסע לא לינארי באפיזודות מחייו של יליד הארץ שראה וחווה כמעט את כל תולדותיה, פגש את רוב גיבוריה ומציב את המראה בה נשקף עברו של עוז כעמוס קלאוזנר, בן לאריה ופניה, זוג נשוי עם שאיפות לא ממומשות, לא הכי מאושר בעולם ובאיזשהו מובן, החשבון של הדור של עוז עם הדור שלפניו. דור שחטף מכות מכל עבר בהיותו יהודי גולה-עולה-חלוצי. ממש לא כמו שעוז טעה לחשוב שהספר מדבר רק אל בני תקופתו. זה ספר על זמני שימשיך להדהד (ועובדה שאני כותב מילים אלו) לעוד הרבה שנים אחרי שהותיר אחריו גוף עבודה מרשים בו אוהב את המדינה, מבקר אותה, מתאר אותה דרך דמויותיו. אך הפעם, זה הריל דיל. מתי ראיתם סופר שנראה שכל שיאו מאחוריו ואז כותב ספר שנהיה יותר מפורסם מעבודותיו הקודמות הידועות? ועוד בארץ. חברים, עשו טובה. אם אתם אוהבים את המקום הזה ואתם אנשים ערכיים,

קראו את הסיפור על אהבה וחושך. יכול להיות שתלמדו משהו מהעבר ותיישמו בעתיד.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
tHeDUDE (לפני 3 חודשים)
תודה רבה העתיד מחכה! ולא נורא או שיגיע אליהן העניין ואם לא, חסכו כאב ראש (:
מחשבות (לפני 3 חודשים)
סקרת יפה ספר שהתחלתי ונטשתי, אבל השארתי אצלי לעתיד. אתה בגיל בין הצעירה והאמצעית שלי. הגדולה שלי בת 22 ושלושתן נטולות שמץ עניין בפוליטיקה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ