ביקורת ספרותית על סיפור על אהבה וחושך - מהדורות שונות מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 בפברואר, 2023
ע"י יובל


ספר רב-עוצמה ומרגש אשר מורכב מפן היסטורי-לאומי ופן אישי-משפחתי. את 5 הכוכבים לספר הענקתי בעיקר בגלל הפן ההיסטורי-לאומי רב-הערך. בפן האישי-משפחתי יש בספר לא מעט צהוב, אם כי יש להעריך את המחבר על פתיחותו, כנותו ועל האומץ לחשוף הכל ובנוסף זה גם מוסיף עוד פילפל לספר. כמו-כן יש לציין שבמקומות רבים הפן האישי-משפחתי משיק לפן ההיסטורי-לאומי שזה נהדר.

רק לא ברור לי כיצד המחבר כאן זכר לפרטי פרטים מקומות או אירועים חד-פעמיים שחווה בתור ילד – את התיאורים המפורטים של בתים, מסעדות, האנשים ומה הם לבשו וכו’.

בדיעבד ניתן לומר בקריצה שצריך להיות בר-מזל גדול כדי שהמשורר טשרניחובסקי יאמץ אותך לחיקו כבר בהיותך ילד קטן, שהמשוררת זלדה תהיה המורה שלך בכיתה ב’ עוד בהיותה אלמונית, שתתארח בקביעות בתור ילד עם הוריך אצל פרופי קלוזנר המפורסם שהיה אחיו סבו של עמוס עוז כאשר מתארחים אצלו איתך ביחד גם הוריו הצעירים של בנימין נתניהו, לבקר באותה הזדמנות גם בביתו של הסופר ש"י עגנון שגר בקרבת מקום ושראש-הממשלה בן-גוריון יזמינך לשיחה אישית במשרדו עוד בהיותך חייל בן 20 בדרגת סמ"ר רק בגלל כמה שורות של הערות שכתבת למאמרו של ראש-הממשלה בעיתון ‘דבר’.

לדעתי היה מן הראוי להוסיף על הכריכה האחורית תמונה קטנה של המחבר הבוגר (בנוסף לתמונתו בתור ילד קטן לצד הוריו שכבר ממלאת את כל הכריכה הקדמית), כי ככה הרי הוא התפרסם כאן ובעולם ולא בתור ילד. הרי זה ספר אוטוביוגרפי לא פחות מספר היסטורי-לאומי.

אני לא קורא הרבה ספרים מהסוג הזה ולכן אין לי קנה-מידה אמיתי לגבי הערך הספרותי של הספר. אם כי אציין שלפני כמה שנים קראתי ספר דומה נפלא עם פן היסטורי-לאומי בעל ערך רב ומרתק ביותר ושמו "אות מאבשלום" מאת נאוה מקמל-עתיר. הייתי אומר שגם לספר ההוא מגיע מעמד דומה כמו הספר הזה בתודעת הציבור.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מורי (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
הכל מותר, קרן. כל אחד מאיתנו מדבר בשם עצמו בלבד. גם הספר המופתי הזה.
קרן (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
למורי - דבר בשם עצמך

אני לא מרגישה שאני קשקשנית כשאני מעבירה ביקורת על ספר, גם לא כשמדובר בספר מעוטר כשרבים טוענים שהוא ספר גדול. כשאני עושה את זה, אני משתדלת להדגיש שזו דעה אישית ולהבהיר על מה היא מסתמכת.
אני לא מנסה להוריד את הספר מ'גדולתו', ולא מנסה לעורר פרובוקציות (את זה עשה עוז מספיק בחייו). אני פשוט לא חושבת שהוא גדול ולא נהניתי ממנו.
אני מקווה שזה עדיין מותר.
מורי (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
סיפור על אהבה וחושך היה ונשאר ספר מופת. אנו הקטנים והקשקשנים מנסים להוריד אותו מגדולתו. איזה יופי שאיננו מצליחים?
קרן (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
סיפור על אהבה וחושך
אני מסכימה איתך לגבי הערך הרב של תיאורי ההווי הירושלמי והישראלי בספר, גם מהבחינה הספרותית. עדיין, בכללותו לא אהבתי את הספר, ואני לא חושבת שכיצירה ספרותית הוא ספר טוב במיוחד. יש שם קטעים שכתובים היטב, ואחרים שמתמרחים ומתיפיפים שעלו לי על העצבים. אפשר היה לעשות ממנו ספר נפלא, אילו עורך טוב והחלטי (כלומר, אכזר) היה עושה שם עבודת קיצוץ והידוק; אבל, או שהעורך לא היה איש מקצוע טוב מספיק, או שהוא לא הצליח לעמוד איתן ולהתמודד עם הילת התהילה של עוז הגדול והמפורסם, או שעוז לא אפשר לו לעשות את עבודתו. לא יודעת, אבל לפי דעתי הספר מפוספס.
לגבי החלקים הצהובים, הם גרמו לי תחושה לא נוחה. אף פעם לא אהבתי את אקסהיביציוניזם של עמוס עוז, אבל לחשוף בפומבי את הרומן שהיה לך בנעוריך עם אישה נשואה, בקיבוץ, ועוד מישהי שעדיין חייה בחולדה... היה יכול לפחות לבקש את רשותה, במקום להלבין כך את פניה ברבים.
אני מודה שגם לפני הספר הזה, עמוס עוז לא היה כוס התה שלי. הספר היחיד שהוא כתב שאהבתי ממש וקראתי פעמיים, היה "מיכאל שלי", והוא נכתב כשעוז היה בן עשרים וארבע.
מורי (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
קראתי את הספרים של גליה, דניאל האח ונילי האם/רעיה. השתכנעתי מספרו המשכנע והכתוב היטב של דניאל עוז. האלימות שהיתה שם לא נראית כשיטתית, אם בכלל היתה.
מצד שני, מה השיגה מהפרסום גליה?
יובל (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
ל-מורי רב הנסתר על הגלוי. ממה שראיתי, אין עשן בלי אש. אבל גם לא ברור אם יש הגזמה בטענות של הבת. כנראה שני המקרים שהיא מתארת של אלימות קשה שלו כלפיה אכן קרו. לא ברור אם היו עוד מקרים דומים איתה. כמו-כן לא ברור אם אכן היה אלים כלפי אשתו כפי שהבת טוענת.

אילנה דיין בתוכניתה לא עשתה עבודה מספיק טובה. היא לא שאלה את הבת שאלות מאתגרות כמו אם היו עוד מקרים כאלה ואם היו להם עדים. אילנה שאלה שאלות מאתגרות רק את הצד השני -- כלומר את האחות והאח וניסתה להקשות עליהם כאשר הם ניסו לגונן על אביהם. אבל היא לא נקטה באותה גישה קשוחה ומאתגרת כלפי הבת המאשימה.

אזכיר שבספר הזה בשני מקומות, עמוס עוז מתאר שני מקרים של אביו שהיכה אותו. במקרה הראשון עוד איכשהו הבנתי את האבא. אבל המקרה השני של הכאה לקראת סוף הספר לאחר הרבה עמודים מהמקרה הראשון, עשה עליי רושם שלילי על האבא של המחבר וגרם לי לחשוב אם היה שם דפוס כזה של האבא שהיכה את בנו עמוס שחזר על עצמו והמחבר פשוט השמיט את כל המקרים הדומים שאולי קרו לו עם אביו.

אנשי מקצוע אומרים שילד מוכה עלול להפוך להורה מכה.
מורי (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
יובל, מה דעתך אתה על הפרשה עם בתו?
יובל (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
ל-אהוד בן פורת תודה. כיום בישראל יודעים איך המחבר היה נראה, אבל בדורות הבאים יידעו פחות. נכון, ראיתי את הספר עם הכריכה הקודמת שלו בספריה. היתה די דיכאונית יש לומר. ואני עכשיו מנסה לחשוב איך הספר היה נראה בפן האישי-משפחתי אם היה נכתב אחרי התפוצצות הפרשה העגומה של יחסיו עם בתו.
אהוד בן פורת (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
יובל, יופי של חוות דעת !!! יש משהו במה שאתה כותב לגבי העטיפה בתמונה בה עמוס עוז
נראה עם הוריו. נעזוב את זה שאין מי שלא מכיר את הסופר הנערץ, לפחות במהדורות
הראשונות של הספר שהודפסה בזמנו היה את "הטרגדיה" של פיקאסו. אני מנסה לחשוב
מה היה קורה אלולא עמוס עוז לא היה כותב את הספר הזה, למרות שלא חסרים לו שיאי
כתיבה אחרים, הספר הזה הוא לא פחות מיצירת מופת. לדעתי גם הסרט שנוצר בעקבותיו
מוכיח את זה.
מורי (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אהבתי מאוד את הספר.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ