ביקורת ספרותית על הביתה מאת אסף ענברי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 4 במרץ, 2019
ע"י אדמה


לא פעם הביטוי 'עם הספר' עולה למרחב הציבורי, בדרך כלל הביטוי הזה תמיד מגיע עם ביקורת מרירה על הדור שהולך ופוחת. הנשיא ראובן ריבלין פעם הגדיר זאת כך "אנחנו הופכים מעם הספר לעם הארץ". מה זה 'עם הספר'? ומי נתן לנו את התפקיד הזה?

מקור השם הזה להפתעתי הוא מהקוראן, שם ניתן לנו השם 'אנשי הספר' שבעתיד השתנה ל 'עם הספר'. ההגדרה העצמית שלנו כמו בהמון מקרים שונים, נתנה לנו ע"י זרים.

באחד הוויכוחים הרגילים על ישראל ברשת אל ג'זירה. ד"ר וואפה סולטן התמודדה עם איש דת קיצוני שלגלג ביהודים. בשלב מסוים היא תיקנה את האיש דת ואמרה "שהם לא עם הספר הם עם של ספרים רבים..." אכן כן, זאת הגדרה יותר מדויקת של העם היהודי. אנחנו כותבים המון ספרים, מספרי מדע ועד רומנים. למה אנחנו כותבים כל כך הרבה ספרים?

לאחר יצאת ישראל ממצרים האל מצוה "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם." (שמות יג ח). העם מקבל את אחת המשימות הראשונות שלו כעם והיא לספר סיפור לדורי דורות. אני חושב שאנחנו העם היחיד בעולם שיש לו חובה דתית כזו. עם חובה זו פיתחנו מיומנות כמעט אבולוציונית לספר סיפורים. הסיפורים של עם ישראל הם בעיקר עוסקים בלידתו של העם והתנהלותו במשך הזמן. כמו כל 'סיפורי עם' מטרתם היא לחנך.

ענברי שרואה את עצמו חלק מאותה מורשת, כותב את לידתו והתנהלותו של קיבוץ 'אפיקים'. משלב ה"לך לך", שבעה גיבורים שעוזבים את אירופה ומתמקמים בעמק הירדן ועד ימינו אנו. הסופר כותב את הסיפור בצורה קרה, מרוחקת רגשית כאילו היה צופה מתעד. בסגנון הכתיבה הזה ענברי משלב הומר דק ומתוחכם בדומה לסופר מאיר שלו.

היום הקונוטציה של המילה קיבוץ היא לא חיובית בלשון המעטה. היא נעה מתמימים / טיפשים קומוניסטים ששבויים באידאולוגיה שסותרת את טבע האדם. לבין 'חולבי המדינה ואדמותיה'. עם השנים הקיבוץ הפך להיות שם קוד לארכאיות וחוסר רלוונטיות. יוצאי הקיבוצים הוסיפו תיעוב, כשהציגו את הקיבוץ כניסויים בבני אדם. הן בנושא 'בית הילדים' שהפך להיות שם קוד לאטימות אנושית והן בנושא העדר 'האני' בכל התחומים.

ענברי החליט לענות לכולם לא דרך דיונים של בעד ונגד, אל ע"י 'והגדת..' הוא לוקח את סיפור לידתו וחייו של הקיבוץ עד ימים אלה. בכישרון רב הוא כותב את סיפורו של הקיבוץ דרך עיני המייסדים. הסופר מראה לנו את המחירים שדור המייסדים שילם בחייו, ולא פחות חשוב באיכות חייו ע"מ לשמור על חלקת הארץ הקטנה. גם לדור ההמשך היו קורבנות גדולים בשמירה על הארץ הזו. ההישג הגדול ביותר של ענברי היא ביכולת לייצר אמפתיה לקיבוץ ולגיבוריו על אף הטעויות שנעשו בו. הוא מוביל אותנו לקבל את הקיבוץ כחלק משמעותי בתקומת הארץ. נכון לא הכל היה מושלם, אך המקימים ניסו ליצור חברת מופת. הם אומנם נכשלו כלכלית אך לתקופה שהמדינה הייתה זקוקה להם, הם היו הצלחה מסחררת.

היום 'עם הספר' נדחק הצידה ואנחנו מגדירים את עצמנו 'כאומת הסטרטאפ'. אם מבודדים ערכים מסוימים של הסטרטאפ, בהחלט אפשר למצוא D.N.A משותף לתנועה הקיבוצית. ערכים כמו: חלוציות, יוזמה, חדשנות, ויצירת יש מאין. בכל זאת מהו הקיבוץ, אם לא הסטרטאפ הישראלי הראשון. לא הוא לא עשה אקזיט הוא פשוט עבר הפרטה.

כל מי שחשובה לו ההיסטוריה של הארץ הזו ימצא עצמו מרותק כמוני, רוצו לקרוא!
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
כרמליטה (לפני שלושה שבועות)
אדמה -
נראה לי שההבדל בין חווית הקיבוץ שלי (לא הייתי מגדירה אותה "איומה") לבין זו שלך, נעוצה בעיקר בפער הזמנים.
אני הייתי בקיבוץ באמצע שנות ה-60 (לפני המלחמה). בנוסף לדברים שפרטתי בתגובה הקודמת, הקנאות האידיאולוגית שלטה במלוא עוזה. זה לא היה אופייני רק לקיבוץ ששהיתי בו. ראיתי זאת גם בכנס של נוער הקיבוצים אליו נשלחתי. ושלא תחשוב שמדובר בקיבוצים של השומר הצעיר. אלא באלו של מפא"י. אם תרצה רק דוגמה אחת: בחורה מקיבוץ שכן התחתנה עם בחור עירוני. הוריה הזמינו אוטובוס שייקח את חברי הקיבוץ לחתונתה בעיר. אף אחד מהקיבוץ שלה לא בא לשמוח בשמחתם. הבחורה פשוט פשעה ובגדה כשהתחתנה עם עירוני.
כמובן שלא היה גם שום מקום להתפתחות אישית. בגרות לא עשו, לא ניתן היה ללמוד באוניברסיטה. אפילו בחירת כלי הנגינה שעליו ילמדו נער או נערה בקיבוץ היה דורש אישור האספה, שלא תמיד התקבל.
בשנות ה-70 התחילו הרבה צעירים לעזוב את הקיבוצים. לכן הם התחילו לקלוט אנשים מהעיר. אלו - לא אידאולוגיה עמדה בראש מעייניהם אלא איכות חיים ובהרבה מקרים גם פתרון בעיות כלליות. רוח התקופה בכלל השתנתה, והמוסרות האידאולוגיים התרופפו. ניתן קצת יותר מקום למימוש עצמי. אבל אז עלו חסרונות אחרים שהובילו את הקיבוצים להיכן שהם היום.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
כרמליטה, את צודקת שיש עוד אוכלוסיות שתרמו תרומה משמעותית למדינה אך הם אינם מורמים על נס. רק לאחרונה השתמשו במילה 'חלוצים' לתושבי עיירות הפיתוח.

יחד עם זאת צריך לזכור שלאחר שהשלטון התחלף, הקיבוצים כסמל לאליטה של השמאל חטפו לא מעט, ולא תמיד בצדק. ענברי מנסה ולדעתי מצליח ליישר את המאזניים ולראות את הקיבוץ כפי שהוא על הצלחותיו ועל כישלונותיו.

ניכר מדבריך שהייתה לך חוויה איומה עם קיבוץ מסוים. הקיבוצים הם חברה סגורה על כל המשתמע מכך.
לי הייתה תקופה של כמה שנים שחייתי בקיבוץ, החוויה שלי הייתה שונה משלך. אני מסכים איתך שאין חברה ללא מעמדות, יש רק חברה שמכחישה את הנושא, להכחשה הזו קוראים סוציאליזם.

בעבר כתבתי סיפור על הקיבוץ כפי שהוא השתקף בעיני.

https://simania.co.il/forum.php?showNoteId=370196#noteId_370196

אדמה (לפני שלושה שבועות)
קיבוצניק, לא קבעתי מי אחראי לשינוי של הקיבוץ לישוב כפרי, אני פשוט ציינתי עובדה. רוב הקיבוצים בטווח 'גדרה חדרה' עומדים בהגדרה הזו. התופעה ממשיכה להתפשט בשאר הקיבוצים. הדוגמא שנתת היא מיעוט הולך ונעלם.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה נעמי, ההערה שלך נכונה.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה על החידוש בת-יה
נעמי (לפני שלושה שבועות)
בדיוק סיימתי, גם אני חושבת שזה ספר מעולה.
"הסיפורים של עם ישראל הם בעיקר עוסקים בלידתו של העם והתנהלותו במשך הזמן"
כדאי לדייק - לא התנהלותו, אלא ייעודו, תפקידו, והדרך המצופה ממנו ללכת בה - כיחידים וכעם
קיבוצניק (לפני שלושה שבועות)
כמספר הקיבוצים כך מספר הדגמים של קיבוץ שניתן "לראות". מי שמספסר באדמות המדינה כבר 20 שנה - רשות מקרקעי ישראל, דוחף בכוח את הקיבוצים להוון את הקרקע וכך מתהווה גם אם לא רוצים, ישוב "כפרי אריסטוקרטי" לבעלי אמצעים. בקיבוץ אותו הובלתי בעשר השנים האחרונות, כל הנכסים הכלכליים ממשיכים להיות שייכים לכל חברי הקיבוץ וכל חברי הקיבוץ משלמים מיסים פנימיים. שני מקורות אלה מתחזקים רשת ביטחון סוציאלית ברמה גבוהה ולא על חשבון המדינה. מוסדות המדינה אינם רוצים סטרוקטורה כזו והמערכת המשפטית מתנכרת לה. כולם למדו באותן פקולטות את אותה המשנה הארכאית.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה רץ
אדמה (לפני שלושה שבועות)
קיבוצניק, אני לא בטוח שהשם הנכון למה שאנחנו רואים היום הוא קיבוץ. הקיבוץ הפך להיות ישוב כפרי אריסטוקרטי שמיועד למעמד כלכלי מסוים בלבד.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
חני, זה נכון שהקיבוצים תרמו הרבה למדינה, בעיקר באחזקת קרקע בפריפרייה של ישראל.
כרמליטה (לפני שלושה שבועות)
איני מזלזלת בסבלותיהם של הקיבוצים ובתרומתם למדינה ולבטחונה. יחד עם זה נראה לי שסבלם תושבי מושבות וכפרים, ואפילו יחידים בעיר היה לא פחות, וגם תרומתם. אך בהיותם גוף לא מאורגן ולא חוסה תחת כנפי קואליציית השלטון דאז, לא היה מי שיבנה ויאדיר את המיתוס.

מתוך אידיאולוגיה, הלכתי בהיותי תלמידת תיכון לקיבוץ. ברחתי אחרי שנה, כי ראיתי את הצביעות, את ההתנשאות מול העיר ואת השקר ש"בשוויון ערך האדם". המעמדות שלטו, במיוחד הוותיקים, בני המייסדים, שזלזלו במשפחות שהגיעו לקיבוץ אחרי השואה. עקב דברים שנכתבו לפני, חשוב לי מאד להדגיש כי ביקורתי על הקיבוצים משוללת כל היבט פוליטי.

את הספר עצמו קראתי, אהבתי ואף למדתי על דמותו של זאב הים, שעבר אח"כ לחיפה ומשפחתי הכירה.




בת-יה (לפני שלושה שבועות)
כהמשך ל"עם הספר" המציאו המוסלמים גם את הביטוי "חמור נושא ספרים" - סתם לידיעה -:)
ביקורת מעניינת, אדמה, אבל אני כבר שבעתי קיבוצים - אולי אפילו סבאתי.
רץ (לפני שלושה שבועות)
הספר הזה הוא ההגדה הישראלית החילונית, למה שאנחנו כעת, אני מסכים אתך וזאת נקודת הראיה הכל כך נכונה לגבי הספר הזה. אפשר לספר היסטוריה דרך, ראיה גדולה של המדינה הזאת, אבל בדרך הזאת קנה המידה הוא גדול ולא מאפשר לתפוס את המציאות נכון, ענברי מנסה להעניק לסיפור שלו קנה מידה אנושי, סיפורם של מספר אנשים בודדים, על רקע של כעשרים וחמש שנים שלהם ושל המדינה.
חני (לפני שלושה שבועות)
אבל אם מסתכלים בעיניים פקוחות מה וכמה הם תרמו הקיבוציקים לחברה אז מבינים מה הערך הגדול שלהם
כבסיס וקרקע טובה לצמיחה של המשק
כמחנכי דור וכיזמי חברה שצמחו בעזרת רעיון ציוני ואהבת המולדת בלבד. ועל כך מדבר הספר הנפלא הזה.
קיבוצניק (לפני שלושה שבועות)
בתור מי שמכונה כאן "קיבוצניק"... לצערי יש לקיבוצים תדמית שלילית. חלקה נובעת מהקריסה הכלכלית והערכית של רבים מהם בשנות ה- 80 וה-90. מאז השתנה הרבה. היום כל הקיבוצים עומדים על רגליים כלכליות עצמאיות, מקיימים ערבות הדדית ושותפות ברמות שונות בין חבריהם ומתנהלים כארגונים קואופרטיביים מודרניים. יש נהירה של משפחות צעירות והביקוש רב על ההיצע. אבל מערכת קואופרטיבית, שהיא אגב מקובלת מאוד בעולם המערבי, מנוגדת לאתוס השולט היום ברוב מוקדי הכוח במדינה. לפיכך אליטות חדשות מבצעות כמקובל "וידוא הריגה" באליטות קודמות. בין היתר ע"י תיוגן (במקרה זה) כ"גנבי אדמות" וכו'. חבל, כי הקיבוצים במתכונתם החדשה הם מעבדות מעניינות מאוד להתנהלות של קהילות שיש בהן שילוב של כלכלה חופשית, חיי קהילה וערבות הדדית שהיא גבוהה ממה שהמדינה מעניקה לכלל אזרחיה.
חני (לפני שלושה שבועות)
מחשבות ברור לחלוטין שהכל קשור להשקפה פוליטית.
ראית פעם שמאלני שמדבר סרה על הקיבוץ?
אולי על הליקויים שבו. אבל לזלזל
בתרומה של הקיבוץ כמפעל ציוני. ממש לא!
גם בתי ילדים עם כמה שלא אידיאלי
הוקמו כדי לתפעל את הקמת הקיבוץ 24/7
קמו אכלו שתו וישנו עם החלום הזה.
ושום דבר לא היה חשוב. שרוט כן!!!
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
אנחנו פה רוב האוכלוסיה, כל חמשתנו. האם יש לקיבוץ סטיגמה שלילית?
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה כרמליטה
כרמליטה (לפני שלושה שבועות)
ביקורת מעניינת ומקורית. תודה אדמה.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה עמיחי
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה Tamas, זה נכון מה שאת אומרת. אבל לא לשכוח ישראל היא המדינה המפותחת (לא העשירה) ביותר במזרח התיכון, כל זאת הושג בתנאי פתיחה גרועים וללא אוצרות טבע.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה Pulp Fiction
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה חני, זה בהחלט ספר מרתק.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה קצר ולעניין
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה פרפר צהוב, זה ספר נפלא אני בטוח שתהנה ממנו.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
מחשבות אולי בעינך, אבל ברוב האוכלוסייה הוא כן. מסכים איתך שזה ספר נפלא.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה Rasta ותתחדש על התמונה.
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה yaelhar
עמיחי (לפני שלושה שבועות)
סקירה יפה לספר דגול.
Tamas (לפני שלושה שבועות)
סקירה מעניינת. הביטוי "עם הספר" מרים את ראשו פעם בשנה בשבוע הספר:)

היכן ממוקמת אומת הסטארטאפ? תל-אביב או ישראל? ישראל הגיעה להישגים יפים אבל יש לה עוד גבולות לפרוץ...
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
סקירה מצוינת, תודה.
חני (לפני ארבעה שבועות)
אהבתי את הספר מאוד והסקירה. אהבתי גם את התהליך של הארץ והגשמתה ביחד עם התהליך שהקיבוץ עבר. אי אפשר להפריד ביניהם.
רותקתי המון שמחה שאהבת.
קצר ולעניין (לפני ארבעה שבועות)
מה שכולם... סקירה מצוינת.
פרפר צהוב (לפני ארבעה שבועות)
אדמה, סקירה יפה. תודה.
בהחלט ברשימה.
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
ספר מהולל. לרגע לא היתה קונוטציית הקיבוצים בעיני שלילית.
Rasta (לפני ארבעה שבועות)
סקירה יפה ומעניינת, תודה אדמה!
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
מעניין מאד כתבת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ