ביקורת ספרותית על הביתה מאת אסף ענברי
ספר לא משהו

---

למה, למה מלעיטים אותנו הקוראים בספרים הכתובים בסגנון סחבקי שדוף חסר צבע שפה רזה ועלילה משעממת. לי עשה רושם שהמחבר כתב חאלטורה בשעות הפנאי שלו. וככזה, ניכר שאין בו השקעה רצינית. לכאורה, נושא חשוב ומכובד לעסוק בו: ראשית ימי הקיבוץ וחלוציו הנלהבים ומקריבי החיים ועד להתפוררות ערכיו ההסטוריים והפיכתו של מפעל ההתישבות לכלי ריק מתוכן שנכנע למוראות (אבוי...) הקפיטליזם, רחמנא ליצלן. נכון, אפשר גם להתייחס לכל הסיפור בהומור ובקריצת עין אך לא נראה לי שהמחבר טרח לחשוף בפנינו את יכולותיו הורבליות בתחום הזה. הקריאה בספר הותירה אותי אדיש ומשועמם כשתוך כדי התרוצצו בראשי מחשבות ערגה לסיפוריהם המופלאים והקיטשיים של מייסדי אומתנו כפי שהועלו בספריהן השונים של מיכל שלו ויוכי ברנדס.שם לפחות אפשר למצוא את הקלילות שממנה נוטפת רומנטיקה מתקתקה בשפע,לעומת הרזון והקמצנות אותם מפגין אסף ענברי בספרו.
וידוי קטן:הגעתי רק עד לשני שליש מהספר. היגיעה היתה לי קשה מדי.

» ביקורות נוספות של עידומיק
» ביקורות נוספות על הביתה