ביקורת ספרותית על וינטו: הפרא האציל - הקלאסית # מאת קארל מאי
ספר טוב

---

כשאח שלי קיבל את הספר ליומולדת (כי ככה זה אצלנו :) אחרי שהוא קרא אותו הנחתי אותו בערימת ספרים ליד המיטה שלי ושכחתי ממנו, לקח כמעט חודש שלם, ספריה סגורה לרגל שיפוצים ושבת ארוכה כדי שאני אקרא את הספר. הספר היה נראה לי מבחוץ ילדותי ולא מעניין אבל לא הנחתי את הספר מהיד.(קלישאתי אבל זה תיאור מדויק)
עכשיו אני חייבת לומר שלא מדובר בספר מופת, אין כאן פיתוח מורכב של דמויות או עלילה מעניינת במיוחד אבל לספר יש את הקסם שלו. הספר כמעט מהשנייה הראשונה סוחף אותך למערב הפרוע עם האינדיאנים, הדובים, המוסטנגים ומה לא? הצעיר ג'ק (שמהר מאוד אתה מבין שמדובר בבנאדם על אנושי ושוויצר לא קטן), מגיע למערב הפרוע בתירוץ של עבודה, כשהוא נלהב מאוד לחקור את הכל. הוא מוצא חבר (ואת הדמות היחידה שלא לוקחת את עצמה ברצינות בספר) בסייר הוותיק סם, ובבן ראש השבט האינדיאני וינטו. העלילה לא מפתיעה במיוחד אבל כיף לקרוא.
ונקודה שממש אהבתי בספר, הספר אוהב להציג את הצביעות של הלבנים ביחס לאינדיאנים, את ההחרבה של הטבע בידי הלבנים והבעיות שהם גוררים איתם. מתחת לסיפור ההרפתקאות הקלאסי מסתתרת לא מעט ציניות וביקורת (בסגנון דיקנס קצת) על ההתנהלות של הלבנים כלפי האינדיאנים.
הספר כתוב בשפה קצת גבוהה ומסורבלת לעיתים, אבל לגמרי מהנה וקליל. משאיר טעם לעוד

» ביקורות נוספות של רייסטלין
» ביקורות נוספות על וינטו: הפרא האציל - הקלאסית #