ביקורת ספרותית על מחפשים את אלסקה - פרוזה # מאת ג'ון גרין

---

עזבו את זה שהשם של הספר חתיכת עבודה בעיניים, למה צריך לעורר סקרנות לשווא? חיי פנימיה הם נושא רגיש ומי שאמיץ מספיק לפתוח אותו אז שישאיר טעם טוב. כמו מיסטר ג'ון גרין. כי הוא עושה מחקר מקיף לפני שהוא כורך את הכתבים שלו בכריכה. מישהו צריך לציין את זה.
נכון, הוא קיטשי.
נכון, הוא חוזר על עצמו.
נכון, הוא מעתיק מעצמו.
נכון, הוא די בנאלי ונדוש וממומש ושטחי. (לחזור על אותה משמעות אבל בווריאציות שונות תמיד נשמע מספק יותר נכון?)
נכון, יש לו טעם גרוע בבחירת בחורות לגיבורים שלו.
ונכון, הכתיבה שלו עלולה להיות ממכרת באופן נהדר במיוחד.
ונכון לאללה, הוא יודע לסיים ספרים מוחץ כמו קינג.
יש הרבה ספרים שהייתי ממליץ לברוח מהם כמו מדבורה, אבל מהדבורה הערמומית הזאת, הייתם רוצים לקבל עקיצה.
עכשיו אתם בטח שואלים- מי בורח מדבורים? מי שרגיש אליהם. ומי שרגיש לאהבת נעורים מתוקה, ילדים זרים ומתנשאים שהופכים לחברים הכי טובים, בחורות ממש שוות ומשפטים אחרונים של מפורסמים מתים, אז שירוץ.
אבל אם באלכם להעביר את הסופ"ש ברגוע ואין לכם סבלנות לספר מתח או לרומן מסחרר, אז תפתחו את הספר הזה כי הוא עלול לשעשע אתכם באופן מפתיע.
דרך אגב, לא יודע למה אלסקה דחפה את האף שלה לכריכה, היא לא ראויה לשבת שם. אבל נסלח לה. בכל זאת, היא כבר לא יכולה לבקש סליחה...

פנימיה היא מילה גסה בעיניי. כי היא נושאת בתוכה מורכבות ועומק שמפחיד מאוד להתעסק איתו. אבל גרין התעסק איתו והוא לא גרם לי לרצות לחבוט בשק איגרוף. הוא לקח דמות עלובה וזרק אותה לתוך אוקיינוס מלא באנשים עלובים וכתב על איך שהם צומחים ופורחים ביחד. ווואלה? הוא שיחק אותה.

» ביקורות נוספות של Tobby
» ביקורות נוספות על מחפשים את אלסקה - פרוזה #