ביקורת ספרותית על במותה נתנה לי את חיי מאת מנוחה בקרמן
ספר מעולה

---

כשאבא שלי התגייר שנה אחת לפני שנולדתי, הוא היה כבר אז צדיק יסוד עולם.
אני לא יודע מה הגיור עשה לו, כי לא הייתי שם לפני. אבל אני שומע על זה בלי סוף, על כמה שהוא גאה, על כמה שעכשיו יש לו על מי להישען.
הוא אמר לי שהגרים מתחלקים לשניים, אלה שלא מדברים על זה ואלה שלא מפסיקים לדבר על זה. וקשה לפספס לאיזה קבוצה הוא שייך. אבל אם הייתי יכול לסכם את החוויה שלו לפי מה ששמעתי(ושמעתי) אז הוא למד ששום דבר לא מובן מאליו.
הידד, אז אני והאחים שלי הקרבנות לתובנה הזאת ומלידה עד הקבר כנראה שבכל משפט שני שאני אשמע מימנו יהיה כלול בתוכו התובנה הזאת. ולא שאכפת לי, מה רע בקצת מוסר? התשובה היא הרבה מוסר.
ובספר הזה? יש מיליון מוסר.

בכל דף, בכל שורה, בכל אות. והקטע הוא שהסטירות המצלצלות האלה היו כל כך יפות שהיה בלתי אפשרי לכעוס. כי האמת לא רק כואבת היא גם מרגיזה אבל כשהיא נשמעת כמו שירת המלאכים כל מה שאפשר לעשות זה רק להקשיב, לסתום ולהבטיח ליישם.
בחישוב מהיר, הצלחתי לספור על יד אחת אנשים שאני מכיר שמתאים להם לקרוא את הספר הזה. כי הוא פשוט יכול להיות אסון אם נופל לידיים הלא נכונות. ובידיים לא נכונות אני מתכוון לכל מיני מסכנים ואומללים שלא מאמינים בבורא העולם. כי במקרה הטוב זה יהיה כמו לתת לתינוק לפתור תרגילים במתמטיקה- חסר טעם על גבול טמטום היסטרי. ובמקרה הרע זה יהיה כמו להזריק לאדם מסוג דם O-, דם מסוג AB+. אז ראו הוזהרתם ידידיי.

זה סיפור על גוי שיש לו אלוהים. וזה אחד החזקים שיצאו לאור.
בחיים לא הייתי קורא את הספר הזה לולא ההמלצה של גריפין. אז הדמעה ההיא שזלגה לי אי שם לקראת הסוף, היא על הידיים שלך.

» ביקורות נוספות של Tobby
» ביקורות נוספות על במותה נתנה לי את חיי