ביקורת ספרותית על מחר מאת גיום מוסו
ספר טוב

---

אני חושב שכל אחד מגיע לשלב הזה בחיים שבו הוא רודף אחרי משהו בלי לשים לב בכלל שהוא לא קיים.

וזה גם מה שקרה לאמה ומתיו בספר.
כל אחד מהם היה זקוק למלא פינה ריקה והיה בטוח שמצא את החסר עד כדי כך שתלה את כל תקוותיו בזה אבל בסוף התאכזב לגלות שהמציאות הייתה אחרת כל הזמן. שהמירוץ אחרי הזמן היה דמיוני, שהחלום היה סיוט, שהרגש היה שקר שהצמיח רגליים.
מי מאיתנו לא נתקל בתופעה כזאת בחייו? מי שחושב שלא, מצטער אבל פשוט עדיין לא גילה את זה על עצמו.

אמה ומתיו כנראה הפכים גמורים, אבל מצליחים בכל זאת למצוא השקפה דומה שהם מנסים בכל הכוח לראות אם תוכל להיות הניצן לתחילת המערכת היחסים שלהם. אבל הפרח לא פורח, לא משנה כמה הם משקים אותו ונותנים לו שמש ואהבה. הם לא מצליחים להיפגש ולהכיר זה את זו באף דרך.
לא אתמול ולא היום, אבל אולי מחר..

קראתי את הספר בשקיקה, נזכרתי בנשכחות שהיה נעים לי להיזכר בהם ואהבתי את התפתחות העלילה שלא הייתה צפויה בכלל. אף על פי הרמזים ההדוקים שליוו אותי כל הספר, אבל ככה יודעים שספר הוא ספר טוב. כשאתה מחבר את הרמזים כשהסופר מחליט ולא לפני. כשהסופר שולט באופן הקריאה שלך אפשר בהחלט להכריז על ספר כהצלחה.

כבר קראתי טובים מימנו, אבל הוא מוערך אצלי מאוד.

» ביקורות נוספות של Tobby
» ביקורות נוספות על מחר