טבע ההישרדות שלנו חריג, אני מבין את זה אחרי קריאת הספר.
לשרוד כנגד כל מחיר, זה לא מבעבע בכולנו. הרי יש חלשים כאלה שמוותרים, שמשחררים, שלא נלחמים.
ולא צריך חרב או אקדח כדי להילחם, לא מזל ולא קשרים וגם לא צריך שרירים, צריך רק כוח רצון. שייאללה נשבע שאין דרך אחרת להגיד את זה בלי להישמע כמו רב סמל קלישאתי שחי באושר ואושר בארץ חדי הקרן. אבל זה אשכרה כזה פשוט.
אז יוסי גינסברג, יש אומרים שהוא בן אדם עם לב פועם ומערכת עצבים תקינה ואפילו רגשות. אבל אני אומר שהוא אפילו לא מתקרב לזה. יוסי הרפתקן אותנטי ועירום. הוא עירום כי אנחנו כולנו לבושים, לבושים במסכות וחומות ומגנים והוא כולו חשוף כליל. הוא לא מתחזה למישהו, הוא לא מנסה להסתיר משהו, הוא לא מתייפה והוא לא מלקק. הוא פשוט עירום מכל חומה ומסכה ומביא את עצמו לעולם בצורה הכי חשופה שיש. הוא לא מפחד לפחד, הוא לא רעב לאכול, הוא פשוט שורד וזה כל מה שהוא יודע לעשות.
בתוך מסע שמטלטל אותו כמו בטון במערבל, מסובב אותו כמו קרוסלה וקורע אותו כמו אנטילופה בין שיניי מלך האריות, יוסי גינסברג פורט על מיתרי יער הגשם ומפיק את הצלילים הכי מסוכנים שיש. אחרי זה הוא חוזר הביתה, כותב את המנגינה שיצר על דף ומוציא אותה לאור.
אלוף הוא לא מי שמנצח, אלוף הוא מי שמאלף את עצמו להרגיש מנצח בכל מצב. ויוסי גינסברג הוא אלוף בעיניי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
