ביקורת ספרותית על העוז והתפארת - ספריה לעם #32 מאת גרהם גרין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 5 באוקטובר, 2018
ע"י עמיחי


בשנת 1992 חגגה הוצאת "עם עובד" חמישים שנה, ולרגל החגיגות בחרה להדפיס מחדש עשרה מספרי "הספריה לעם" המובחרים ביותר (לדעת ועדה פנימית כלשהי).
הספרים האלה זכו למדבקה מוזהבת חגיגית, כמו זו שמופיעה בתצלום הכריכה כאן.
מלבד "העוז והתפארת" זכו לכבוד גם "מארש רדצקי" של יוזף רוט, "ציד בודד הוא הלב" של קרסון מק'קלרס, "מאה שנים של בדידות" למארקס ועוד (צר לי שאיני זוכר מי הם). כולם מצוינים ונהדרים, כל אחד בדרכו הייחודית.

פעמיים ניסיתי לקרוא את "העוז והתפארת" ונשברתי. הספר מתחיל כ"כ מעורפל ועגמומי שפשוט לא יכולתי להמשיך.
בפעם השלישית, הו הפעם השלישית, זה הצליח.
גרין כתב את הספר ב-1940, כמה שנים לאחר שהסתיימה המהפכה המקסיקנית שמהווה את הרקע הישיר לספר.
בשנות ה-20 ניסה השלטון במקסיקו לבסס את המהפכה שהחלה כעשור קודם לכן, מהפכה שמטרתה הייתה להפוך את מקסיקו למדינה מודרנית, מתקדמת וחילונית שמופרדת מהדת. צעד חשוב בדרך לשם היה הורדת הכנסייה הקתולית מרום עמדתה בחברה המקסיקנית. בשנות ה-20' נקטו השלטונות בצעדים חריפים נגד הכנסייה שהייתה אהודה בקרב העם והחלה לרדוף אחרי כמרים, כלאה אותם או הרגה אותם. מה שבטוח בטוח.
הספר של גרין עוקב אחר בריחתו של כומר אחד. ליתר דיוק הספר עוקב אחר כומר שנאלץ לברוח. כלומר מה שחשוב בספר הוא הכומר עצמו ולא עצם הבריחה עם ההרפתקאות שמאפיינות אותה.
גרין מעמיק חדור לתוך נבכי נפשו הנוצרית של גיבורנו האומלל.
מאיגרא רמה באמת מידרדר הכומר למצב נפשי של אימה, נרדפות והשפלה, ולכל מיני סיטואציות פיזיות קשות ומעליבות.
נפשו והכרתו הדתית מובילים אותו להרהורים נוגים-טרגיים על מצבו של האדם, על גלות האדם בעולם הזה וסבלו האיום.

זהו ספר מעמיק וקודר מבחינה הגותית, וערכו הדתי-אוניברסלי עצום.
ספר אדיר, וכמובן מומלץ למי שלא נרתע ממאמץ אינטלקטואלי אמיתי בקריאה. תתכוננו - צריך כוח.
אבל באמת באמת כדאי.

39 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיחי (לפני חודשיים)
בת-יה, תודה על דברייך.
לא ידעתי שהיה סרט. אחפש ב-imdb.
בת-יה (לפני חודשיים)
תודה, עמיחי. צפיתי בזמנו בסרט וזכור לי שאחר כך שנתי נדדה בלילות.
לא ממש זוכרת למה, אבל כנראה שהנושא היה אז קודר מדי בשבילי.
עברו הרבה שנים - אולי הגיע הזמן גם לספר.

עמיחי (לפני חודשיים)
אני מבין למה חשבת כך. אבל כשסוף סוף "הלך" לי איתו, הוא היה חווית קריאה עמוקה ומרגשת במיוחד. עד כדי כך.
לפעמים יש מעין תדר רגשי שברגע שהוא מצליח להתכוונן - מתחברים לספר.
ולפעמים זה פשוט לא קורה וזהו.
לדוגמה, פעמיים ניסיתי לקרוא את "מלכוד 22". אנשים מתייחסים אליו כאל גדול הספרים שהם קראו, ועוד שלל התייחסויות מתפעלות מאד. לי זה לא הלך. לא התחברתי.
מחשבות (לפני חודשיים)
אכן, גם הגן של פינצי קונטיני משעמם מאוד. הסרט דווקא מרתק.
עמיחי (לפני חודשיים)
יעל, תמס, שוחי, רץ, בוב - תודה רבה לכולכם על דבריכם.

למה לתת צ'אנס שלישי?
לא יודע.
הייתה לי תחושה שהספר שווה את זה. שמעתי עליו הרבה, וחששתי שאם אוותר אפסיד.
זה לא הוא, זה אני.
זה קרה לי עם עוד כמה ספרים, וכמעט תמיד זה הסתיים בהצלחה סוחפת (אחד מהם היה "גן פינצי קונטיני" שכתבתי עליו בחום כאן באתר, לפני כמה חודשים).
פואנטה℗ (לפני חודשיים)
אם ככה, אז לא.
גם ככה לא חסרים כאלה שהם ככה ככה.
סקאוט (לפני חודשיים)
בוב, כנראה שיש דבר מה בעלילה או בתוכן או אפילו בשמו של הסופר שמדרבן את הקורא לא לוותר ולקרוא פעם נוספת.
בוב (לפני חודשיים)
מעבר לביקורת הנהדרת, השאלה שמעניינת באמת היא מה גורם לאדם לחזור לספר לאחר שנזנח פעמיים?
גם לי יצא לזנוח ספרים ולחזור אליהם בתקופות מאוחרות יותר. אבל זו הזדמנות חד פעמית שאותו ספר מקבל.
רץ (לפני חודשיים)
מעניין
Tamas (לפני חודשיים)
יופי של סקירה. שאפו על כושר ההתמדה...פעם שלישית גלידה:)
yaelhar (לפני חודשיים)
יופי של ביקורת.
אני אוהבת את גרהם גרין, למרות שאת הספר הזה אהבתי פחות.
הכי אהבתי את "האמריקאי השקט" החכם והאירוני.
מחשבות (לפני חודשיים)
כנראה שבאמת צריך לעזוב את אזור הנוחות.
שוחי :-) (לפני חודשיים)
גם אני עזבתי אותו, עברתי לספר אחר ולבסוף חזרתי אליו... בהחלט שווה את המאמץ :)
עמיחי (לפני חודשיים)
פואנטה, את "מסעותי עם דודתי" קראתי והוא היה בעיניי ככה ככה.
אולי אנסה אותו שוב יום אחד.
תודה על תגובתך.
עמיחי (לפני חודשיים)
מחשבות, ייתכן שאם היית מרשה לעצמך לפרוץ את מחסום ה"מקריאה אני חייב גם ליהנות" מדי פעם, היית מרוויח ספרים נפלאים וגם היית מרחיב את תחום ההנאה מספרים לטווחים לא מוכרים.

ברור שלכל אדם יש את הגבולות שלו ויש ספרים שהם בלתי ניתנים לפיצוח (מבחינה סובייקטיבית, כמובן) וגם אצלי זה כך. אני לא פה בקטע של דאווין. אבל באמת קרה לי די הרבה פעמים שהתאמצתי מאד בקריאת ספרים מסוימים וזה כל כך השתלם בסוף.
פואנטה℗ (לפני חודשיים)
אני אתחיל עם מסעותי עם דודתי ונראה לאן נגיע.
מחשבות (לפני חודשיים)
ציד בודד במיוחד היה בלתי אפשרי בשבילי. אני לא מאלה הדופקים את הראש בקיר עד שהקיר מתמוטט. מקריאה אני חייב גם ליהנות.
עמיחי (לפני חודשיים)
סקאוט, ירי, חני - תודה רבה על דבריכם.

מחשבות - חבל לי בשבילך שלא צלחת. חבל, אלה ספרים מעולים. כבר היית כל כך קרוב... בייחוד "ציד בודד הוא הלב" הוא ספר נפלא, מוחץ לב.
חני (לפני חודשיים)
אז נראה שמאמץ אינטלקטואלי שווה אם אהבת.
ירי (לפני חודשיים)
עמיחי סקירה יפה. תודה על האזהרה :)
מחשבות (לפני חודשיים)
ניסיתי ולא צלחתי את מארש רדצקי וכך גם צייד בודד הוא הלב. מי אלה שמחליטים שם?
סקאוט (לפני חודשיים)
עמיחי, תודה על הסקירה הרהוטה. לא שמעתי על הספר הזה [ואילו על הסופר דווקא כן] ספרים המצריכים מאמץ לא מרתיעים אותי ולכן אוסיף אותו. מה גם, הוא נשמע מרתק. כומר בקהילות רבות הוא מעין אל שני ולכן סיפור שמתמקד בכומר נרדף זה נשמע מאוד מעניין.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ