ביקורת ספרותית על התיאטרון של מיקי שבת מאת פיליפ רות
ספר מעולה

---

פיליפ רות אני חושב יש הרבה שלא אוהבים אותו בגלל שיש לו הקטע הזה כמו הילדים האלה שבגיל ארבע אומרים "תחת" ונקרעים מצחוק ומתי שרואים שהגדולים עושים להם מבט כועס מבחוץ אבל צוחקים בלב שלהם הם עפים על עצמם. הוא לא עבר לו הקטע הזה. כל שניה הוא זורק איזה מילה יעני ציצי זיון וכל המילים האלה ומבסוט מעצמו שנראה לי שהוא מדמיין את החברות של אמא שלו עושות צקצוקים אבל ממשיכות לקרוא את זה עד הסוף.

עוד דבר שיש אצלו זה שכמעט כל הספרים שלו זה על אותו אחד שאני חושב שזה הוא בעצמו. יש עוד סופרים שכמוהו לא ממציאים רק כותבים תמיד על עצמם לפי מה שאמרה רחל המשוררת. אליס מונרו אני חושב היא גם דוגמא לזה. מצד אחד זה יכול לצאת משעמם אבל שאני מסתכל ואני מדבר עם אנשים אני רואה שכמעט כל אחד נתפס באיזה ספר שלו. אני נתפסתי בזה וזה פעם שניה שאני קורא אותו ואהבתי אותו אפילו יותר מאיך שאהבתי בפעם הראשונה.

אני יגיד לכם למה עוד אני חושב שהוא לא משעשם. לפעמים יש ספרים שהדמות שלהם מתפתחת יעני קוראים לה דברים שעושים אצלה שינוי. פה לא. המיקי שבת הזה שהוא מספר עליו נשאר בדיוק אותו הבנאדם על כל הספר . מי שמתפתח זה מי שקורא את זה יעני ההבנה שלך כל הזמן מתפחתחת וממצב שאתה לא סובל את הבנאדם שהוא לא איש סימפטי כמו שאומרים פתאם אתה מוצא את עצמך מבין אותו ואכפת לך ממנו ואתה מרגיש את כל הכאב שיש אצלו ולא חסר אצלו כאב. אני יכול להביא לכם דוגמא טובה. מי שלא רוצה שלא יקרא כי זה מהספר: נגיד אתה הולך בבית קברות והיית רואה אחד זקן ושמן ומכוער שעטף את עצמו בדגל של המדינה כמו גלימה והוא עומד מעל לקבר של אישה ומשתין עליו ולידו היית רואה שוטר שזה הקבר של האמא שלו והוא צועק על הזקן הזה ורוצה להרוג אותו. את הצד של מי היית לוקח? אצל פיליפ רות אתה רק היית רוצה שהשוטר יעוף משם ולא יפריע לו לעשות מה שצריך שאתה יודע שזה מעשה של אהבה.

הוא מביא לך הרבה מחשבות על איך שהחיים אין בהם כלום.. אתה עוד לא מספיק להבין דבר וכבר הם עוברים ואתה כבר אין לך כוח. הגוף שלך מתחיל להתקלקל ואפילו הדברים הקטנים אתה כבר בקושי עושה אותם. גם אם מבפנים אתה מסתכל על עצמך ורואה בדיוק כמו שראית מתי שהיית בן עשרים מבחוץ אתה כבר לא אותו דבר. אם אתה לא עובד על עצמך יעני לא מספר לעצמך סיפורים על איך שאתה מוצלח או חשוב אז אתה רואה שהחיים זה לא הרבה.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על התיאטרון של מיקי שבת