ביקורת ספרותית על התיאטרון של מיקי שבת מאת פיליפ רות
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 ביוני, 2018
ע"י רץ


בובה על חוט דק

ההורים שלי סברו שילדות היא רק מסדרון לקראת הבגרות, ועל כן אין צורך להשקיע בתרבות לילדים. מבחינתם ילד הוא מבוגר קטן. במצב הזה לא בהכרח הייתה לי רק ילדות עשוקה, אלא גם יתרונות. די מהר הבנתי, שאם אין אני לי, מי לי, ופתחתי עצמאות בגיל די מוקדם. לעתים חיפשתי לעצמי את נושאי תרבות שעשויים לעניין אותי, מה שהפך אותי לסקרן המנסה לגלות חוויות חדשות כל פעם מחדש. כך רכשתי לעצמי כרטיס להצגת תיאטרון בובות, שסופר שם על דג זהב ומשאלותיו של הדייג. מאז אני אוהב תיאטרון בובות ואת הבובנאים, הבונים, מפעלים ומשחקים את הבובות, לכאורה מדובר במדיה לילדים מאוד ארכאית על רקע הדיגיטליות העדכנית, אבל אני חושב שזאת מדיה קלאסית ורלוונטית, שלעתים מיועדת גם לבוגרים, ומפתיע שהיא מוצאת דרך להתחבר למדיות הטלוויזיוניות, כמו הסדרות, רחוב סומסום, החבובות, או החרצופים, תוכנית סטירה פוליטית.

אני חושב שבכל מבוגר טמון יסוד של ילד קטן. תיאטרון הבובות מאפשר להביא לביטוי תכונה זאת. מהסיבה הזאת כשראיתי באקראי את שם סיפרו של פיליפ רות, התיאטרון של מיקי שבת, העוסק בבובנאי מזדקן המפעיל תיאטרון בובות, חשבתי שמדובר בספר מעניין, מה גם שתמונת הכריכה היא של אוטו דיקס, אמן גרמני, בציורו מ-1925, סצנה של בני זוג הנראית כגרוטסקה אכזרית למושג אהבה. למעשה מדובר במלח הרוכן על זונה כעורה, כביטוי לאלימות המלחמה המועתקת ליחסים מיניים אלימים ומבזים. הספר הזה על עיצבו האמנותי עורר בי סקרנות, שרק בקשה עיתוי מתאים להתממש.

אני חייב להתוודות, עד היום לא קראתי אף ספר מספריו של רות. כעת עם פטירתו, החלטתי לקרוא את ספרו המצוי בספרייתי. התחלתי לקרוא, ולפתע מסתבר לי שגיבורו של פיליפ רוות, מיקי שבת ואני באותו גיל, בגיל דומה שהיה רות, שכתב את הספר ולבטח התחבט באותן שאלות, על חיוניות החיים והמיניות המבקשים לשרוד על רקע בגידת הגוף ודעיכת ההתלהבות.

גיבור העלילה, מיקי שבת, הוא רודף נשים סדרתי מזדקן, שהופך את חוויות הפיתוי, הזיונים והשפלת הנשים, למהות הקיום. המעניין הוא האופן שבו רות, הפך מחשבות מלוכלכות על מין לפואטיות ולאנושיות. לפתע מיקי שבת במקום להיות רק סוטה מתועב, הפך עבורי לדמות מעוררת חמלה ומחשבות, לאופן שבו אנו מגדרים באמצעות המיניות וגבולותיה, את עצמנו, או גם אובדננו.

איך תיאטרון בובות, שהוא לכאורה מדיום תמים, מתקשר לאדם שהוא סקס מניאק? אישיותו של מיקי שבת מורכבת משני הפכים תשוקה לתיאטרון, אך אין לו רצון לעצב שחקנים, הוא מעדיף בובות נטולות אישיות, גוף על חוט המבצעות את שיגיונותיו. כך הוא הפך את דראנקה, אמריקאית ממוצא קרואטי לפילגש שלו, אתה הוא חיי בחשאי ומגשים באמצעותה את סטיותיו, בעודו מתאב את אישתו רוזאנה האלכוהוליסטית. מגע התיאטרון שלו אבד, בתהליך של הרס עצמי. מה שנותר לו זה להניע את הפילגש שלו על חוטים, לבצע בה מניפולציות. אך היא מודיעה לו בהפתעה, לאחר שלוש עשר שנה, אני או נשותיך האחרות, לאן האולטימטום הזה ייקח את מיקי שבת?

מול המין הביזארי, מעמיד רות את המוות, כמבטא חוסר צדק פואטי ומעורר פחדים. משפחתו היהודיה של מיקי שבת, איבדה את מרטי, הבן הטוב והבכור שנפל במלחמת העולם השנייה כטיס (מלאך). מאז אימו הלכה ושקעה ביגונה ומתה בחייה, בעודה מדברת עם רוחו של מרטי. מיקי שבת מוצא את עצמו נטוש ללא אם, ללא אישתו הראשונה שנעלמה מחייו. המין הוא תחליף מעוות למגע חסר של אם אוהבת ואישה אהובה. הוא ביטוי לנרקיסיסטיות המבקשת סיפוקים מידיים. האם בכך מיקי שבת מבקש להשכיח את פחדיו מחייו ומהמוות, בהתמכרות למין הורס ומתריס לחיים?

רות מצליח בו בעת להצחיק, להעציב וגם לגעת במעמקי הנפש, במשכנם של הפחדים והתשוקות.

הצייר היהודי האמריקאי: RB Kitaj, שהיווה השראה לעיצוב דמותו של גיבור העלילה, מיקי שבת, היה חברו ובן גילו של רות. חייו הפכו להיות רוויים בפחדי זקנה, מוות ואובדן מיניות. ככל שהפך להיות בוגר, האמנות שלו הפכה פרובוקטיבית, חתרנית ומעוררת מחלוקת. אישתו מתה מצער כשספג ביקורת. הוא המשיך לאהוב אותה דרך מכחוליו, בציור שלכאורה נעשה כלאחר יד, עם צבעוניות מורכבת ומהממת, בציורים שחלקם נמוגים לתוך עצמם. בחלק מציוריו מצוירים מאהב זקן וצעירה. הצבעוניות הזאת חלחלה בצורה מיוחדת לדמותו של מיקי שבת ולאווירת הספר, שהוא עז בצבעוניותו וברעיונותיו. ולכן הקשר הזה מרתק, מעניין ושופך אור על חברות ואמנות כגורמים המפרים יוצרים וסופרים.

הבובות על חוט, הן מטפורה לרצון שליטה באחרים. לעתים מפעיל הבובות הופך בעצמו לבובה על חוט, נטולת יכולת החלטה, המלאה בחרדות קיומיות, ובמשאלות הרס עצמי ומוות. היופי והקסם שהיו בבבות אבדו, כעת הן מרגישות מכוערות ואבודות, מבקשות שהחוט השברירי יקרע, ובכך תסתיים ההצגה.
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 4 חודשים)
ז.ש.ל.ב - תודה, ספר שמעורר הרבה רגשות על מורכבות החיים, אני חושב שיש ספרים של רות העוסקים בלבטים של צעירים, לבטח הם יתאימו לך יותר.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 חודשים)
ביקורת מופתית. נשמע כמו ספר שמעורר הרבה רגשות. לא בטוח שספר כזה מתאים לי, אבל תודה על הביקורת המעניינת.
רץ (לפני 4 חודשים)
יעל -תודה, זה העניין רות כותב על אדם אובססיבי ונרקסיסטי, לעתים זה מיגע, אבל זה מחיר הכניסה לעולמו הכל כך מורכב, האם זה גם עולמו של רות עצמו, זאת שאלה גדולה ? לא קראתי מספיק בכדי לתת תשובה, וספק אם אקרא ספרים דומים של רות.
רץ (לפני 4 חודשים)
נעמי - תודה לתגובתך, משתעבד הוא לא בהכרח מי ששולט על גורלו, האסון במשפחתו גורם לו לחפש את החסר, לנסות ולהשלים אותו בדרך מעווותת, זאת דרך שהיא כמו כדור שלג, הולכת ומאבדת שליטה, סוחפת את עצמה להרס. השאלה שהספר הזה מציב, האם יש חמלה, כפרה, או סגירת מעגל?
רץ (לפני 4 חודשים)
אלון -תודה, מאוד שמחתי להתייחסות שלך לצייר RB Kitaj , גם אני חושב שעבודותיו מדהימות. רות כותב על אנשים הממוקדים בעצמם, נרקסיסטים במובן מסויים. האם זה האלטר אגו של אישיותו, בהחלט יתכן, זה עשוי להיות מרתק מצד אחד, ומצד שני זה גם מיגע, בקריאה מסוג זה כל אחד עושה את הבחירות שלו. תודה להמלצות.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
ביקורת טובה על סופר שאני לא מחבבת במיוחד.
כתיבתו מעייפת אותי. הוא מרוכז בעצמו ואינו יודע מתי לשים נקודה. הוא אינו היחיד, לדעתי. חלק מהסופרים האמריקאים החדשים שקראתי לוקים באותה כתיבה מתישה ואגוצנטרית.
נעמי (לפני 4 חודשים)
ומה התשובה שלו למה קורה למשתעבד?
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
תודה על הביקורת. מעניין הסיפור של RB Kitaj - העבודות שלו מדהימות! והסגנון שלו ייחודי למדי. לא היכרתי את שמו קודם. באשר לפיליפ רות'... לטעמי הוא יודע לכתוב, אבל ההתעסקות הבלתי פוסקת שלו סביב אותו עניין כמעט בכל ספריו מתחילה לייגע כבר בספר השני שאתה קורא. "מה מעיק על פורטנוי" למשל, הוא פשוט בלתי נסבל. במובן הזה, "כלאדם" בהחלט יוצא דופן.
רץ (לפני 4 חודשים)
Pulp_Fiction- תודה, רות שואל שאלה גדולה, מה קורה לאדם שמשתעבד ליצריו המניים?
רץ (לפני 4 חודשים)
עמיחי - תודה, מסכים להגדרה שלך לפיה רות עוסק במניות הגברית כצורך - "אימתני, מופרז, פאתטי, נואש, הרסני. ורק לעיתים רחוקות בריא ו/או מנחם." תודה להמלצה, אנסה.
רץ (לפני 4 חודשים)
סנטו - תודה להמלצה.
Pulp_Fiction (לפני 4 חודשים)
הצורך הגברי במין לא מפסיק לעתים גם כשהגבר כבר לא זוכר מי הוא. וגם לא ממש יכול לספק את הסחורה. מי שעובד בדיור מוגן אף בית אבות סיעודי יודע.
אדם שהינו עבד ליצריו ומין הוא האמצעי הכמעט יחיד שלו לחוש בטחון עצמי לא באמת חי.
עמיחי (לפני 4 חודשים)
תודה רבה. כתבת מעניין מאד.
זה ספר שעדיין לא קראתי. טוב, רות כתב הרבה.
רות עסק הרבה, ולעומק, בצורך הגברי במין - אימתני, מופרז, פאתטי, נואש, הרסני. ורק לעיתים רחוקות בריא ו/או מנחם.

אם בא לך לנסות לקרוא עוד ממנו, אני ממליץ מאד על שני ספרים צנועים יותר אך גם נוגעים ללב יותר - "נחלת אבות" ו"סופר הצללים". בספרים האלה רות מעמיק להתבונן ביחסי בן-אב ותלמיד-מורה שהעסיקו אותו רוב ימיו.
רץ (לפני 4 חודשים)
לי - תודה
רץ (לפני 4 חודשים)
חני - תודה, הספר מראה את הצד השני של הצדק הפואטי, אי קיומו של צדק כפואטי.
רץ (לפני 4 חודשים)
מחשבות - תודה להמלצה
רץ (לפני 4 חודשים)
אירית - תודה
סנטו (לפני 4 חודשים)
התיאטרון של מיקי שבת אחד הטובים של רות.
אבל אם לקרוא אחד של רות אז את מה מעיק על פורטנוי.
סקירה מצויינת.
לי יניני (לפני 4 חודשים)
גם אני לא קראתי את פיליפ...הסקירה כרגיל נהדרת
חני (לפני 4 חודשים)
יפה כתוב. האם יש צדק פואטי?
מחשבות (לפני 4 חודשים)
יפה כתבת. קרא את זעם ואת הקנוניה נגד אמריקה. ספרים אחרים שקראתי לא אהבתי.
אירית, מה את מוצאת עוד בפראנזן?
אירית (לפני 4 חודשים)
נשמע מרתק ולא קל....
לא קראתי עדיין אף רומן של פיליפ רות, נצמדתי דווקא לג'ונתן פרנזן, שהוא סופר צעיר יותר אבל מורכב במידה דומה וחשבתי שדייני ....
תודה. נהנתי לקרוא אותך .





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ