ספר מקסים.
אני חייבת לומר שהשם הוא זה שקרץ לי, תמיד כשאני קוראת שם ספר הזוי אני מיד מוציאה לקרוא את התקציר, ומצאתי כך המון ספרים טובים שאף אחד לא מכיר.
כמו זה.
אני מניחה שספרים כאלו נופלים בגלל שיפוט, או רושם ראשוני; לעומת כריכה אפשר לשפוט את שם הספר.
הרי, הסופר ייצר מעין סיכום של מילה ועד משפט כדי לתאר את הספר שלו, וזה אומר המון בעקבות כך, כך שיש שיפוט ראשוני לעלילה.
וכמו שאחותי אמרה, היא בחיים לא הייתה נוגעת בחצי מהספרים שלי בגלל השם המוזר, או תקציר מוזר.
אני לא, כפי שאפשר לראות.
אבל, עד כמה שהספר קרץ לי(אני לא זוכרת איפה ראיתי אותו כבר), לקח לי המון המון זמן להשיג איתו.
נתחיל עם זה שלא מוכרים אותו בשום מקום(אני מדברת על לפני שנה בערך, לפני שיצא לזה סרט+כריכה חדשה), זה ספר שתורגם ב-2009, הוא נשכח, וככל הנראה העלילה לא קרצה לאנשים רבים.
ועד שכן מצאתי אותו, זה היה ביריד ספרי יד שנייה, שאחותי הבטיחה שנחזור אליו.
ואני הייתי טיפשה(כמובן) ושמתי איתו בין ספרי האנגלית, כדי שיהיה לי קל למצוא אותו.
תנחשו מי עוד מצא?
בסופו של דבר, מצאתי בספריית בית ספר(אני מופתעת כל פעם מחדש מהמבחר שם), והספרנית היא הבן אדם היחיד שאני מכירה שלא רק שהכיר, אלא גם קרא, ואמרה שהוא ממש עיניין אותה והעשיר אותה במידע בעקבות כיבושי איי התעלה של אנגליה.
אז ככה, העלילה הולכת בעקבות כך שהסופרת ג'ולייט, מקבלת מכתב מאדם זר, שמצא את הכתובת שלה מספר שהיה פעם שלה, שהגיע עד אליו לאי גרנזי, מה שהשתלשל להחלפת מכתבים ענקית איתו ועם שאר תושבי האי, כדי לכתוב ספר הכרוך סביב הכיבוש של איי התעלה, וכמובן, מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים.
אני אתחיל בלומר שאני ממש אהבתי את האופן שבו העלילה מוצגת - בעזרת מכתבים.
מכתבים המועברים מדמויות בספר ובעצם חושפות את העלילה שמתרחשת בין הדמויות.
ובהתחלה חששתי מהעיניין; מה יעשו ברגעים פרטיים או אינטימיים.
אבל באותו הזמן, ב-1946 כולם חשפו במכתבים פרטים פרטיים ואינטימיים במכתבים אל קרוביהם, כך שיצא שלא היו לי חורי ידע במהלך העלילה.
אבל מה שכן, הייתי במחסום קריאה נוראי בתקופה שהתחלתי לקרוא את הספר - סוף שנת יא.
התקשתי לקרוא ספרים בשנה הזו, בגלל העומס, בגלל המורים(לא היו לי מורים שאהבו את רעיון הקריאה באמצע שיעור, או בכללי לתת מנוחה לחצי דקה מכתיבה), ובנוסף הייתי מותקפת בכל כך הרבה דמויות, והתקשתי בהתחלה לעקוב אחר השיחות, כך שפשוט הספר ננטש לחצי שנה כמעט, ולא הצלחתי לגרום לעצמי לחזור לקרוא אותו, ופחדתי שכנראה הוא לא כזה עוד כמו שקיוויתי כשחיפשתי אותו כל הזמן הזה והתעניינתי בו.
אבל, החלטתי שאני מסיימת את 2 הספרים שלקחתי מספריית בית ספר(כשהיה אסור לקחת לחופש, אבל אישור מיוחד), ובגלל שאיתו זה לא קרה, לקחתי אותו איתי לראיון אישי שהיה לי בלשכת גיוס.
והוא היה טוב.
מאוד אפילו.
וישבתי שעתיים וחצי, שהספר הציל אותי מהם.
פעם אחרונה שחיכיתי שעתיים+ וקראתי ספר, לא יכולתי, נרדמתי והשתעממתי והספר לא עזר לי להעביר זמן.
אבל הספר הזה כן, ובמיוחד היום כשהייתי צריכה לנסוע 6 שעות הלוך חזור ליד ושם כחלק מהתארגנות למסע לפולין(אכן, הספר ממש בנושא ותרם לי עוד ידע), וממש התאכזבתי כשגיליתי שיש לי עוד שעתיים בלי הספר(אבל הייתי עסוקה בכתיבת הביקורת אז נשרפה לה שעה).
ופשוט נהניתי מימנו, ולא הבנתי איך לא נהניתי מימנו ככה כשקראתי לפני חצי שנה.
וזה כל כך מעצבן עכשיו שרק בגלל השם המוזר אנשים דוחים אותו.
הספר כל כך טוב וממש חבל לי שאף אחד לא מדבר עליו, או מכיר אותו אפילו, לפחות האנשים שנמצאים סביבי.
אני אדחוף את הספר הזה לכל מי שחובב קריאה, בתקווה שהוא לא אנטי שפה גבוהה, אחרת כאן אין לי וויכוח.
אבל זה ספר שלא מוערך מספיק.
אני בדרך כלל נמנעת מספרים שעושים בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה, אבל לפעמים יש ספרים ספציפיים שהתקשתי להתנגד להם.
כך שלסיכום, נהניתי מהספר מאוד, הוא כתוב בצורה ממש ממש מיוחדת ובכל זאת מדבר על נושאים שאף אחד לא מודע אליהם.
ציטוט של ציטוט אהוב - "אילו פעמונים מצלצלים עבור אלו שמתו כצאן? רק הכעס המפלצתי של הרובים."
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
