ביקורת ספרותית על איך מתחתנים מאת אמיל זולא
ספר בסדר

---

אהבתי מאד את ספרו של זולה "איך מתים" (וגם כתבתי עליו סקירה שמאד חביבה עלי). כשגיליתי לא מזמן שגם "איך מתחתנים" תורגם, אצתי רצתי לספריה לחטוף את הספרון הקטנטן הזה ולקוראו.

בדומה ל"איך מתים" גם ב"איך מתחתנים" עוסק זולה במרכזיותו של הכסף בחיי האדם ובקביעת גורלו. זוהי נגזרת מהשקפתו הנטורליסטית שתורשה וסביבה הם הגורמים המכתיבים את חיי האדם.
הנובלה הקצרה הזו – 62 עמ' ברווח כפול בפורמט הקטנטן של ספרי הוצאת נהר – משלבת מבט סוציולוגי עם סיפורונים שנועדו להאיר אותו.
המבט הסוציולוגי תיאורטי מובא בהקדמה מעולה בת עמודים בודדים.
ראשית עומד זולה על ההבדלים במהות האהבה בצרפת במאות ה17- עד ה-19.
במאה ה-17 האהבה של הגבר היא הירואית ואצילית, מחושבת ומהוגנת. במאה ה-18 זו אהבה משוחררת יותר, חושנית ומלאת תאווה .
במאה ה-19 האהבה היא חומרנית ונוהגים בה כסוגרים עסקה בבורסה.

זולה מונה את הנסיבות הצרפתיות המקומיות שהביאו במאה ה-19 לשינוי בהתייחסות לנישואין, אבל מוסיף גורם נוסף: "המדע, הקיטור, החשמל, כל ההמצאות של חמישים השנים האחרונות, יש לראות איך האדם המודרני על עיסוקיו הרבים – חי בחוץ, נבלע על ידי ההכרח לשמור את הונו ולהגדילו, תשומת לבו מופנית לבעיות שצצות ונולדות מדי יום, הבשר רדום מחמת העייפות ממלחמתו היומיומית"...
נראה לי שהציטוט על השפעת הטכנולוגיה והקידמה נכון באופן כללי גם לימינו, אם כי לא בהכרח בהשפעה דומה על הנישואין.

אם לחזור לעניינינו - התוצאה של העסקה הזו, שמעוגנת בחוזה בין הורי החתן והכלה עוד לפני הנישואים (הסכם ממון במילותינו אנו), היא בדרך כלל נישואים אומללים, חסרי אהבה וקירבה. תרומה מהותית לכך היא גם הפער בין החינוך וההשכלה שניתנים לבנים ואלו שניתנים לבנות. הבנים נשלחים לתיכון ואח"כ לבתי ספר גבוהים בהם הם רוכשים השכלה נוספת ובעקבותיה קריירה. במשך תקופת הלמידה הם נחשפים אל החיים ונעשים עצמאיים. לעומת זאת, הבנות נשארו בביתן, לומדות כל מה שנערה מחונכת היטב צריכה לדעת: ספרות, חשבון, עיקרי הנצרות, לנגן, לרקוד לצייר. הן אינן חשופות לעולם שבחוץ, מגודלות בצמר גפן. כך, כאשר בני זוג נפגשים לראשונה בור עמוק מפריד ביניהם: אין להם שפה משותפת, לא חוויות או עניין משותף. הזרות והניכור מתחילים להירקם, מחלחלים עמוק ומלווים אותם לאורך כל חייהם.

בשני הסיפורונים הראשונים מדגים זולה את נישואי העסקה בקרב האריסטוקרטיה והבורגנות הגבוהה במאה ה-19. אצל האריסטוקרטיה – המטרה הייתה לשמר את המעמד והכוח, אצל הבורגנות הגבוהה – להגדיל את ההון המשפחתי. פעמים רבות ההיכרות בין בני הזוג נעשתה במעין שידוך והם התחתנו במהרה. כמובן שככל שבני הזוג הגיעו ממעמד גבוה יותר, טקסי הנישואין בעירייה ובכנסיה והארוחה שאחריהם היו מפוארים יותר, וגם המתת לעניים נדיב יותר, אבל אושרם של בני הזוג היה ביחס הפוך למידת עושרם. גם מקומם של פילגשים וניאופים לא נפקד.

בסיפור על הבורגנות הזעירה עדיין יש משקל לכסף, אך במידה פחותה. לבני הזוג אפשרות להכיר זה את זה בטרם הנישואים עד שמשפחת החתן תצבור את סכום הכסף שנתן אביה של הכלה. מפאת חסכון בהוצאות הם מוותרים על חוזה ומחליטים להתחלק שווה בשווה בכסף במהלך נישואיהם. כמובן שטקסי החתונה וגם הארוחה צנועים יותר, אבל שמחת הריקודים גדולה הרבה יותר. הזוג מנהל חיים מאושרים שמתרכזים בחנות שלהם ובניהולה, אם כי אין להם ילדים. האמת שלא ברור אם באמת אהבו זה את זה " אך הם יודעים לבטח שהם שותפים הוגנים, המוסיפים לישון יחדיו כדי למנוע כביסה כפולה של הסדינים".

הסיפורון האחרון הוא על זוג עובד מן המעמד הנמוך. מכיוון שבקרב מעמד זה הכסף אינו מהווה שיקול בבחירת בן/בת הזוג, גורס זולה שרק שם אפשרית אהבה אמיתית ובת-קיימא. בני הזוג הכירו זה את זה ללא שידוך ונישאו באהבה. הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם וכל טקסי חתונתם עלו 23 מעות. אהבתם המשיכה להתקיים גם כשהם שקעו לאחר החתונה והולדת הילדים בעוני עמוק שגרר את הבעל לשתייה ואלימות ואת האישה להזנחה עצמית. אך בצד אלה היתה קיימת גם הסליחה ולמרות המריבות והדלות "ישנם לילות שאהבה מלטפת במשק כנפיה"

לצערי, הנובלה הזו אינה מתעלה לרמתו של "איך מתים".
כאמור, ההקדמה מצויינת.
שני הסיפורים הראשונים כתובים ביבשושיות, ונעדרי כל הומור ושנינות, אותם אפשר למצוא בשפע ב"איך מתים"
ניצנים של אלו אפשר אמנם למצוא בשני הסיפורים האחרונים, אך אין בכך די.

אני גם בספק אם תפיסתו של זולה שהיעדר ממון הוא המפתח לאהבה אכן עמדה אז ועומדת גם היום במבחן המציאות. לטעמי זוהי ראייה פשטנית מדי של הדברים. נכון שממון רב גורם פעמים רבות לסכסוכים בתוך המשפחה. אבל גם בהיעדר כסף, לא פעם האהבה פורחת לה מהחלון.

בכל מקרה, שיהיה במזל טוב.

» ביקורות נוספות של כרמלה
» ביקורות נוספות על איך מתחתנים