ביקורת ספרותית על גינת בר מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 4 ביולי, 2018
ע"י רץ


פרויקט הגנן והגינה - ב

אחרי שקראתי את הגנן של קארל צ'אפק הצ'כי, המשך טבעי מבחינתי, הוא לקרוא את גינת בר של מאיר שלו. הסיבה העיקרית היא שספרו של צ'אפק, הוא כנראה ההשראה לשלו. אך בעוד צ'אפק, משוחח על הנוף העירוני של פראג, שלו מספר על נופי ילדותי, על גינה דומה בה גדלתי בטבעון, ליד אלוני אבא, משכנו הנוכחי של שלו, והגינה עליה הוא מספר.

שלו מספר ברגישות ובאהבה על גינתו המחברת אותי לנופי ילדותי. כעת עולה בעיני רוחי תמונתם המוחשית של הורי המטפחים את גינתם הקטנה, תמונה המעוררת בי געגוע כואב.

אני רואה את אבי, מעשב אינג'יל - יבלית, חופר עמוק לאדמה לחשוף את שורשיה, כקרב סיזיפי שלעולם לא נגמר. הלילה כבר ירד, הוא מדליק עששית, פנס רוח המספק לו אור קלוש, אך על פניו הבעה של שלווה ואושר שרק העיסוק בגינה, או קריאה בספריו העניקו לו.

לאחר שאבי נפל ומת בגינתו מדום לב, אמי באופן טבעי תפסה את מקומו, נעזרת בעצותיו של חברו הטוב, קורט הגנן, שהפך לידידה, זוגיות מאוחרת שפרחה על רקע אהבה משותפת לגינה. כעת באמצעות שלו אני מבקש לשחזר ולפענח את האושר, השלווה והענווה לטבע שהעניקה הגינה להורי.

הספר של שלו, נטול עלילה, יש בו שני גיבורים הגינה ושלו בוראה, המספר על יחסיו שלו עם גינתו, המורכבים ממשקים רבים של אהבה, המסופרים כמחרוזת תחושות והרהורים העולים בקרבו בשעה שהוא הוגה בגינתו, מראות נפלאים שהם כמו קלידוסקופ צבעוני למה שיכול הטבע להעניק לאדם.

כתיבת שלו קסומה, בסיפוריו על דיירי גינתו, ביניהם הלימון הזקן, ששלו מתלבט אם לעוקרו בגלל זקנתו, כי האדם הוא עץ השדה. וכמובן קיימים שפע פרחי הבר, בצבעים שונים ,ככלניות הבוהקות בצבען האדום, או החצבים הלבנים המפציעים בשלהי הקיץ בחגיגיות ונוסכים תקווה לשנה חדשה. וישנן חיות הגינה, חלקן מזיקות כחולד, לו אנו רוחשים כבוד, כמי שפיתח את אסטרטגיית המנהרות הרבה לפני החמאס, ויש ציפורים, הנודדות מאירופה המתייצבות בראשית הסתיו בגינה כתזכורת למסע חוצה יבשות, שיש בו געגוע ונאמנות למושג בית. מכל החיות, אהבתי את החתול, האנושי באופן בו הוא נמנם בגינה, צפה בבאים, ושמר פן חתול או כלב יחדרו לטריטוריה שלו.

גבעה מוריקה בכתמי ירוק אימפרסיוניסטי, של עלוות אלוני התבור, אלות וחרובים. כך היא הגבעה בה מתגורר שלו. בה הירוק הוא יסוד חיים, המעניק שלווה ורוגע. היה רגע שחשתי בצביטה בלב, בשעה ששלו תאר את נוף העמק, בקיץ הוא מזהיב ומצהיב, וברקע שלו כמסגרת תמונה, רכס הכרמל הכחלחל. תמונת חיים מוחשית.

כששלו מספר על הנמלים שבגינתו, הוא קושר אותם בחינניות ליסודות תרבותיים מרהבים, לשירת רחל, המדמה את עולמה לעולם נמלה, "צר עולמי כעולם נמלה. גם משאי עמסתי כמוה". ומשם הוא עבור לתנ"ך לספר על עונות השנה ולוח השנה של גזר המבטא את הקשר של עובדי האדמה לאדמה, כפי שמבטאים שמות החודשים המציינים עבודות חקלאיות, כזריעה, אסיף וקציר. מכאן מעביר אתנו שלו למשמעות שמעניקה לנו הגינה כשעון המבטא את מקצבי הטבע, השנתיים והיומיים המשתלבים האחד בשני ובכך הם מעניקים לנו הרמוניה נפלאה.

שלו שתל בגינתו חרוב, מעשה שהעלה בו הרהור, האם הוא יזכה לראות פרי, מעץ ששנים יחלפו עד שיצמיח פרי. זהו דרכו של העולם, בו הדורות הקודמים נוטעים לדורות הבאים. בכך שלו הזכיר לי את אמי שנטעה באחרית ימיה ובשארית כוחותיה עץ פומלה. עבר איש אחד במדרכה ליד גינתה, ושאל את אמי, סבתא למי את שותלת? ענתה אמי לנכדי. עברו שנים ואחד מנכדיה בנה את ביתו על חלקת אדמתה, ולצורך כך הוא עקר ללא חמלה את הפומלה שנטעה אמי.

בפרידתי האחרונה מאמי, שבוע לפני שאבדה הכרתה, ראיתי אותה שלווה וצלולה. רוגע פשט על פניה, ואור רך כהילה קרן ממנה, בשעה שהגתה את בקשתה האחרונה, אני רוצה לשוב לגינתי.

חשבתי על הגינה שלה ושלי, מדוע לא חזרתי אליה? אין לי תשובה ברורה, או חכמה. החיים לקחו אותי למקומות אחרים, אני נטשתי אותה כדרך חיים, אך היא תמיד תמשיך להיות חלק ממה שאני.

27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ערגה (לפני 4 ימים)
גם אתה משלב באומנות את חוויות החיים שלך בשורותיו של שלו.
יפה.

זה יכול להתאים גם למי שאין נוסטלגיה של גינה? (אבל יש סתם גינה:)
אורית זיתן (לפני חודש)
ריגשת רץ
פרפר צהוב (לפני 8 חודשים)
ביקורת מהנה תודה על הביקורת היפה. הספר בהחלט כתוב היטב, ולגבי עירוני בור כמוני, אף מעשיר בידע על עולם הצומח והחי שלא הכרתי.
לצערנו, הדור החדש לא יודע להעריך את מעשיו ודאגתו של הדור הקודם. האם כשלנו בחינוך ויצרנו דור של אגואיסטים המרוכזים בעצמם ?
רץ (לפני 11 חודשים)
חני - תודה, מסכים גינה זאת תראפיה, כך הרגשו הורי בחיבור שלהם לגינה.
רץ (לפני 11 חודשים)
אירית - תודה
חני (לפני 11 חודשים)
זו תראפיה ענקית למי שאוהב בדומה לכתיבה.
אהבתי את הנוסטליה.
אירית (לפני 11 חודשים)
מרגש .
רץ (לפני 11 חודשים)
כרמילטה - תודה, ששלו כותב על נופי העמק, הוא מצליח להזכיר לי את נופי ילדותי.
רץ (לפני 11 חודשים)
שילה - תודה, הספר הוא נפלא כי דרך הגינה שלו מספר על עצמו, הוא שונה משום שהוא הגיגים על החיים, אבל באופן נגיש. הספר הוא בפורמט יפה, כולל איורים ממש יפים, שמזכרים ספרים של פעם, לכן מאוד ממליץ, כמובן שיש חלקים חזקים, ואחרים פחות אבל כמכלול זה ספר טוב מאוד, מה גם שהוא מחבר אותנו לנופים שלנו.
כרמליטה (לפני 11 חודשים)
תודה רץ -
בכתיבתך החודרת לנפש, ארגת בצורה יפיפיה את סיפור משפחתך וחייך אתה לתוך סיפורו של הספר עצמו.
shila1973 (לפני 11 חודשים)
כמה רגישות בכתיבתך רץ,
ואיך אני נהנית לקרוא את מילותיך הטובות. דווקא על ספרו זה חשבתי לוותר באין עלילה. אני אוהבת את שלו, מאוד וקראתי את כל ספריו אך אולי אזמינו בכל זאת ולא ארכוש את הפורמט הדיגיטלי שכן שמעתי שהאיורים בו נפלאים.
תודה לך על השכנוע :)
רץ (לפני 11 חודשים)
וונדי פן -תודה, מי שאוהב טבע חייב לקרוא את הספר הזה, בנוסף התחברתי באמצעות שלו לנופי ילדותי.
רץ (לפני 11 חודשים)
עמיחי - תודה
וונדי פן (לפני 11 חודשים)
כתבת יפה ומרגש,
ובכלל כל הביקורות על הספר מהללות ומקסימות, ובכל זאת עדיין לא השתכנעתי לקרוא ספר על גינה.
תודה
עמיחי (לפני 11 חודשים)
מקסים.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ