ביקורת ספרותית על מיכאל שלי מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 באפריל, 2018
ע"י shila1973


רוצה אני, בכל מאודי לפנות לעמוס עוז ולשאלו הכיצד כתב ספר שלם אודות דמות שכל כך מזכירה לי את עצמי.
איך ייתכן כי אישה פיקטיבית מתוך יצירה שפורסמה בשנת 1968, חמש שנים לפני שנולדתי, מעוררת בי הזדהות כה עמוקה, כה נחרצת עד כי בהניחי את הספר לאחר שסיימתי את המשפט שחותם את העלילה: "ועל מרחבים גדולים תרד שלווה קרה" דילגתי על אחרית הדבר מאת צרויה שלו ורצתי ללפטופ לערוך טבלת השוואה באקסל ביני לבין חנה הגיבורה.
נדהמתי ממספר הנקודות הנושקות, מהחיבור המטורף ביני לבינה ובין לבין מלמלתי: "הוא גאון, הבנאדם פשוט גאון"!
מוטב ואתחיל מההתחלה: החיבור הספרותי ביני לבין עוז מעולם לא היה מוצלח ומכיוון שאני משתדלת להיות ענווה (לא תמיד מצליח לי, אני מודה) אכתוב כי: זה לא הוא, זאת אני.
אדם שברזומה שלו 39 ספרים שחלקם תורגמו ל 42 שפות ב 43 מדינות
שקיבל פרסים ועיטורים מפה ועד להודעה חדשה, הידעתם שהוא נושא תואר אביר לגיון הכבוד שהוענק לו ע"י ז'אק שיראק?
שפעילותו הפוליטית הייתה ענפה? שהיה פעיל בקבוצות וארגונים שונים של תנועה הדוגלת בקיום שתי מדינות, ישראל ופלסטין, זו לצד זו? הוא היה אקטיבי ועדיין ידוע גם כאן, באמריקה אך הקליק בינינו מעולם לא התרחש.
קראתי את קופסא שחורה והפסקתי באמצע. בקושי גירדתי את עמוד 50 ב-סיפור על אהבה וחושך. פשוט השתעממתי ותהיתי על מה כל המהומה.
החלטתי לתת סיכוי אחרון למיכאל שלי וזאת מכיוון שהיה לי רקע מוקדם. ראיתי מזמן את הסרט הנפלא בכיכובם של אפרת לביא היפה, כחנה גונן ועודד קוטלר המקסים כמיכאל, בעלה.
התרשמתי עמוקות ממשחקם המשכנע ובפרט מתסכוליה של חנה.
היא הזכירה לי קצת את חנה משילה, דמות מקראית שהייתה אשתו של אלקנה וקוננה על כך שלא יכלה להביא ילדים. הכאב היה שונה אך שתיהן סבלו נורא.
מכיוון שזכרוני איתן והסרט היה בלתי נשכח על אף שעברו שנים רבות, השגתי את הספר ובמהירות נשאבתי לחייה של האישה-ילדה, חנה גונן.

חנה, סטודנטית לספרות עברית, פוגשת את מיכאל, סטודנט לגיאולוגיה בירושלים של שנות החמישים. הם מתאהבים לאט; היא בהססנות והוא בבטחה. החיבור ביניהם אינו מובן מאליו ומתואר באופן אינטימי ולעיתים פוגעני ע"י הדמות הראשית.
חנה מנהלת מעין יומן ומכניסה את הקורא לתוך חייה שלכאורה משעממים וחסרי ייחוד אך במהרה אנו נוכחים לדעת כי עולמה הפנימי אפל ומלא תהפוכות בניגוד לזה החיצוני השלו והמנומס.
היא סובלת ממחשבות הרסניות.
היא מקנאה באהבה, בהבנה השוררת בין בעלה לבנה.
שנתה נודדת, וקטעים נרחבים בעלילה מוקדשים לחלומותיה המסויטים, האלימים בהם היא נאנסת או מוחזקת בניגוד לרצונה, מלכת הקרח של ממלכה מתפוררת אשר לעולם לא תשוב לאיתנה.
המחשבות הבלתי פוסקות, האפלות. הרצון להבין מהיכן נובעת לעיתים הטינה הבלתי מוסברת, להעיף הכל לעזאזל באבחה!
רציתי להיות חברתה הכי טובה, לנחם אותה ולומר לה שאני מבינה.
גם אני רוצה פעם אחת לישון כמו בנאדם, לחלום על דברים ברי השגה, לתכנן עתיד אופטימי אך אותם שיקולי דעת הופכים למזימות בלילות, לספקולציות שלעולם לא ניתן לפתור, לבור שחור.
כאביה נגעו ללבי ולא הבנתי מהיכן המציא הסופר דמות שאני מעיזה לחשוב, נמצאת ברבות מאתנו, הנשים. לכל אחת ישנה ה-"חנה" שלה ומהיכן טרח ומאיפה התבונה?
קראתי על עמוס באינטרנט, הקדשתי לו לילה שלם ואני חושבת שהפנמתי כי דמותה של חנה מורכבת אולי ממנו ומאמו שהתאבדה.
שילוב מנצח של השניים שנשאר בחיים לספר ומעורר תרעומת, חמלה ואהבה שלא ממש הבשילה, שלא מוצתה עד סופה.
לא נהניתי מהקריאה כי הייתי אני בעצמי חנה.
התהלכתי על הרצפה הקרה יחפה ודמדמתי מחום, אהבתי אנשים בדרך לא דרך ושרטו אותי אירועים ומשפטים.
קראתי את התיאורים היפים, המחרידים על ירושלים והבנתי שמבחינתו של עוז אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה.
נזכרתי בסוסעץ של קניוק שלא הצלחתי לסיים, הספר הזה הינו רומן בשירה.
פואטי מאוד, רגשי ומחלחל.
"מיכאל שלי" סחט את כל כוחותיי ובזה עוצמתו. נדמה כי שואב הוא אנרגיה מכל קוראיו ברחבי העולם וכך על אף השינויים באקלים ובפוליטיקה, עדיין עדכני וקולו לא נדם.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
shila1973 (לפני 8 חודשים)
תודה רבה רץ!
אתה צודק כהרגלך בהקשר של הספר החזרה מעמק הרפאים.
ניחנת באינטליגנציה רגשית גבוהה, אשרי וטוב לך :-)
shila1973 (לפני 8 חודשים)
אב״פ, אינני מצטערת שקראתיו לאחרונה
לי, בניגוד לאחרים הוא בא בטוב והבנתי את חנה על אף מעשיה הבלתי הגיוניים.
מיכאל עצבן אותי ברציונליות שלו, בראייתו ההגיונית.
הם היו הפכים מושלמים כמו שלפעמים אני ושותפי לחיים.
אני פועלת מתוך רגשות עזים וקור רוחו של ההולנדי מגיע תמיד מכורח ההגיון וההבעה לעבר העתיד.
רץ (לפני 8 חודשים)
הביקורת שלך היא מופתית. היא מקשרת אותי לספר אחר שקראנו, החזרה מעמק רפאים, העוסק בקיומו של קונפליקט מובנה מנפשו של האדם.
אב''פ (לפני 8 חודשים)
אני הייתי לפני כמה שנים במפגש של עמוס עוז עם קוראים, והוא הודה שהיום לא היה כותב את הספר הזה,
כי לדבריו כשהוא היה צעיר יותר הוא חשב שהוא יכול להיכנס לראש של אישה
והיום הוא רואה את זה כעניין בעייתי יותר כאילו זו היתה יומרה שבהרגשה שלו שלא עמד בה.
מחשבות (לפני 8 חודשים)
סביר יותר ששלושה. הכתיבה שלו מרגיזה.
shila1973 (לפני 8 חודשים)
תודה רבה עמיחי
גם על המחמאות וגם על ההמלצות.
תהיתי באמת מה יהיה הבא של עוז, איזה ספר הכי ירתק אותי
ובזכותך יש לי כמה רעיונות מהיכן להתחיל.
״מטריד״ עבורי נשמע מצויין, אתחיל מארצות התן
shila1973 (לפני 8 חודשים)
דוידי,
אקרא את סיפור על אהבה וחושך,האולימפי לפני כן אעשה אתנחתא קלה
shila1973 (לפני 8 חודשים)
מחשבות,
מיכאל שלי מעורר כעס בהרבה אנשים, טינה.
אנשים הלוקים בנפשם אינם רואים את סביבתם ממטר, כולם אוייבים.
עוז לא המציא דבר, הכל מהמציאות של חייו. הספר עצוב מאוד ומדכא.
אולי ארבע כוכבים?
עמיחי (לפני 8 חודשים)
כתבת, כתמיד, דברים יפים ומעניינים מאד.

גם אני קראתי את הספר בגיל צעיר, אני חושב שלפני יותר מעשרים שנה, וממש לא אהבתי אותו. הגיבורה עוררה בי סלידה וחשבתי שהיא זקוקה לעזרה. בהחלט ייתכן שאם אקרא אותו היום אחשוב אחרת. אבל לא בטוח.
עוז הצעיר כתב ספרים שדיברו אליי הרבה יותר - מסיפורי "ארצות התן" התרשמתי מאד על אף שחלק מהם היו מטרידים, ואהבתי גם את "עד מוות".
גם "לגעת במים לגעת ברוח" די טוב בעיניי.
עוז מצוין במסות - "באור התכלת העזה" מצוין, "פה ושם בא"י" קלאסי בצדק, ו"מורדות הלבנון" מעניין.
דוידי (לפני 8 חודשים)
מאוד אהבתי את הספר כשקראתי אותי לפני מליון שנה. ואכן נדיר שגבר כותב דמות אישה יפה כל כך, ונראה שההבנה היא מפני שעל פי כל הסימנים, חנה היא בת דמותה של אימו. ממליץ לך גם לקרא את סיפור על אהבה וחושך ואת עד מוות שלו, אני חושב שתהני...
מחשבות (לפני 8 חודשים)
בימים אלה אני קורא את הספר. לא קראתי מה שכתבת, אבל חמישה כוכבים לא אתן לו. אמנם לא אקטול אותו, אבל...
סקאוט הסקוטית (לפני 8 חודשים)
קראתי אותו בגיל 18 במסגרת שיעורי ספרות. כנראה שהאימרה שיש ספר לכל גיל היא נכונה כי לא הבנתי אותו כלל. במיוחד לא בצורה שאת הבנת אותו. תודה שילה יקרה על תגובתך.
shila1973 (לפני 8 חודשים)
אני חושבת סקאוט,
שלו הייתי קוראת אותו בגיל צעיר, שנות העשרים נניח, לא הייתי מבינה אותו. ודמותה של חנה אכן הייתה מקוממת אותי באנטיגוניזם שלה כלפי בעלה ובנה.
ממרומי 44 שנותיי, הצלחתי להבין את מחלתה, את השדים שתקפו וייסרו אותה.
את הרצון לשבור את השגרה, להיות מישהו, משהו.
היא ראתה דברים מחודדים, משוננים שאף אדם לא ראה.
אדם כמו מיכאל דווקא תרם לזירוז תעוקותיה על אף רצונו לעזור ולבוא לקראתה.
סקאוט הסקוטית (לפני 8 חודשים)
יפה שהתרשמת מדמותה של חנה אבל אני חולקת על דעתך בנחרצות: לא לכל אישה יש דמות כדמותה של חנה המסתתרת אי-שם בפינה חשוכה. יתרה מכך, למרות תובנותייך היפות והכתובות לעילא ועילא לא יכולתי להזדהות עם הכתוב שכן אני קראתי את הספר לפני שנים וסבלתי נורא. דמותה של חנה הרגיזה אותי ויגעה את נפשי מאוד. למעשה, נבצר מבינתי להבין את דמותה שהייתה סתומה בעיניי ומדוע עוללה למיכאל את אשר עוללה. אולי הייתי צעירה מדי מכדי להבינו, את הספר, אבל חשתי סלידה מהדמוויות המאכלסות אותו.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ