ביקורת ספרותית על מיכאל שלי מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 במרץ, 2019
ע"י רץ


איך אומרים חתול בירושלמית?

את מיכאל שלי, ספרו הראשון והמיתולוגי של עמוס עוז, קראתי בנעורי ואהבתי, למרות קדרותו וחלומותיו הלא מפוענחים המטרדים באי הנוחות שהם יוצרים.

אהבתי מאוד את האופן בו מיכאל, מתואר דרך עיניה של אישה צעירה, כאדם שיש בו רצון להצטיינות אקדמית, אך הוא מודע לבינוניות שלו, המתנהל בצורה מסורבלת, מאופקת וביישנית מול אהובתו, הצעירה, המופנמת בפני עצמה והסוערת בפנימיותה, וכמובן שאהבתי את חתולי הרחוב של ירושלים המגיחים לאורך כל הרומן ומהווים מטפורה לאופים ומהווי גיבורי הרומן.

עברו להם השנים, ונזכרתי בספר, כשהחותנת שלי ילידת ירושלים, בקשה לקרוא בו. נברתי מאחורי ערמות ספרים, ומצאתי אותו, נשכח באחת הפינות, מהמהדורות הראשונות משנת 68, על כריכתו מתנוססת דמות חתול שחור בסגנון מינימליסטי המביע את עוצמת אישיותו, הבלתי מפוענחת.

כעת אני חוזר אליו בסקרנות, ובצפייה למצוא בו רבדי עניין נוספים, יכולת שניסיון חיים ובחירות חיי מעניקים לי.

עוז בספריו, על אהבה וחושך, והבשורה על פי יהודה, שניים מאחרוני ספריו, גבש את מעמדו, כאחד מסופריה החשובים של ירושלים, בעיקר של שנות החמישים, זמן מה אחרי מלחמת העצמאות, כשירושלים הייתה מחולקת, עלובה וקודרת. דווקא בעגמומיות, המביאה לביטוי את יסודותיו הביוגרפיים של עוז, יש יופי ואופי מיוחדים, ותיאורים נפלאים לתקופה שנווטים להשכיח, כימי הביניים של ירושלים, בין תש"ח בה היא חולקה, לבין - 67, השנה בה חזרנו לכיכר השוק הריקה.

במסגרת לימודי ירושלים, הצעתי לנושא עבודת חקר על השכונה הגרמנית בירושלים, להשוות בין תיאורי השכונה בספרות, לבין המציאות. נגשתי למרצה ושוחחתי אתו, על ספרו של חיים באר, חזרה מעמק הרפאים, ועל מיכאל שלי המתאר את שנלר - הכינוי למושבה הגרמנית. שוחחנו גם על טרה סנטה ומדרגותיה, המיקום הזמני של אוניברסיטת ירושלים בשנות החמישים, שם פסעה חנה, נערה צעירה, ולפתע היא מעדה, ומי בא לעזרתה, מיכאל. דרך הסצנה, מוחשית, חכמה ורגישה, מתחיל רומן מהוסס בין השניים. המרצה שלי ואני חייכנו יחד שהחלפנו רשמים על תמונת המדרגות הבלתי נשכחת, וכך אושרה עבודתי, תודה לך עוז על העזרה.

תיאורי ירושלים של עוז במיכאל שלי הם יפיפיים, נוגים ונוגעים, ומהווים את אחד ממרכיבי הקסם של הרומן, המענקים לו, אווירה קסומה ומהפנטת. אני מבקש לשתף אתכם, בשלוש מהתמונות היפות:

"ביום חורף בתשע בבוקר מעדתי במדרגות, צעיר אחז במרפקי. ידו הייתה חמה ומתאפקת." (5), כמה בנליות ורומנטיות במשפט אחד המספר על המדרגות, וכמובן ברקע החורף הירושלמי.

"עברנו על פני המחנה הצבאי שנלר. לפני שנים רבות היה כאן בית יתומים סורי. שם שהזכיר לי מועקה ישנה מאוד שלא יכולתי להיזכר בסיבתה." (23). אי אפשר שלא לחשוב על יתמותו של עוז מאמו, ועל דכדוך וקדרות אישיותו שיתוארו וישתקפו דרך הנוף הירושלמי.

התחלתי בחתולה, ואני מבקש לסיים בה " אחר כך הגיחו החתולים זקורי זנבות מתוך החצרות. הם היו רכים מתעגלים חמקנים." (57) יופי וסימבוליות שלא זקוקים לפירוש.

מיכאל שלי כתוב בעברית נפלאה המשחזרת תקופה ברגישות ובצניעות, הגורמת לעצבות גדולה.

מיכאל שלי, נחתם במאי -67, עוד חודש תפרוץ מלחמת ששת הימים, פניה של ירושלים ישתנו לחלוטין, הנוף החדש יחולל מהפך באופייה של מדינת ישראל ותושביה. עוז גרם לי להביט במראה רחוקה ולהרהר במלנכוליות גדולה, במה שהיינו פעם ובמה שלא נהייה עוד לעולם.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

חתולה (בדגש מלעילי) - שם כללי לחתול בלי ציון המין. החתולה יכולה להיות ממין זכר ("חתולה בן") או ממין נקבה ("חתולה בת"). ראוי להזכיר את "כיכר החתולות" שבמרכז העיר.
(השפה העברית – המילון הירושלמי)
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני חודשיים)
אור - תודה, לא קורתי נקשרו בחיפה כמי שנולד בקריית טבעון, התחלתי ללמוד לימודי ארץ ישראל וירושלים, בירושלים וזה מה שמחבר אותי בקשר ישיר לעיר הזאת היפה, המרתקת והבעייתית, עוז תמיד יעורר געגוע לעולם שנעלם.
אור (לפני חודשיים)
קראתי את הספר די בצעירותי, עוד בטרם הכרתי באמת את ירושלים (בוודאי ירושלים המחולקת).
המניח שקורותיך נקשרו בירושלים רץ?

אהבתי את הציטוטים, עוררת בי געגוע כלפי עוז,

תודה.
עמיחי (לפני חודשיים)
פרופ' ברוך קורצווייל, איש ספרות, מלומד גדול בכל ענייני התרבות והרוח.
נחשב לפרשן מרכזי של יצירת עגנון.

בנוגע להערה של מושמוש - קורצווייל לא אהב את מה שהספיק לקרוא מעמוס עוז הצעיר, כתב ביקורת שלילית וחריפה למדי על "מיכאל שלי".
מושמוש (לפני חודשיים)
לרץ - קראתי כמה ספרים של קורצווייל. בעיניי מדהים.
רץ (לפני חודשיים)
מושמוש תודה - רק תזכירי לי מי זה "המבקר הדגול קורצווייל" - אני לא קורא ספרים בגלל מבקרים שלבטח מבנים יותר ממני בספרות, אני פשוט קורא את מה שאני אוהב.
רץ (לפני חודשיים)
Pulp_Fiction -תודה, חשבתי שהגעגועים לעבר זאת נוסטלגיה שאין מאחוריה דבר, לא זאת התחושה, שלי כעת, אלא תחושת אבדן תמימות הנעורים, למדינה מתבגרת ההופכת למכוערת במלחמות היהודים שהיא מציגה כעת, איך זה מזכיר את ירושלים? לירושלים כעיר יש היסטוריה של מעגלים מחזוריים בהם צמיחה ובהמשך פילוג, שנאה ומלחמות אחים.
מושמוש (לפני חודשיים)
כמו שמחשבות כתב. אולי קראתי את 'מיכאל שלי' בגיל צעיר מדי. לא דיבר אליי. המבקר הדגול קורצווייל כתב שאין כלל עמידה של דמות האישה בספר, ביחס למה שמועמס על כתפיה באופן מופרך. תודה.
רץ (לפני חודשיים)
חני - תודה, העיר שבקרבתה גדלתי היא חיפה, לירושלים וליופי המיוחד של נחשפתי לאחר שנים רבות.
רץ (לפני חודשיים)
עמיחי - תודה, בשעה שראיתי את ההתייחסות שלך, הייתי בסיור בשכונת הקטמונים, שאלתי את המרצה שלי שוב לשנלר בהתייחסות למיקום שלו, הוא אמר שהוא אומנם פרויקט של הגרמנים, אך לא חלק מהשכונה הגרמנית, תודה על ההערה ועל ההתייחסות הנוספת.
רץ (לפני חודשיים)
מוריה - תודה, ירושלים של עוז הייתה עצובה, אני חושב שכעת היא שונה לחלוטין בנוף, אך יש בה הרבה עצב, כמו העובדה שמעמדה הסוציואקונומי הוא -2, נתון מעורר דאגה לעתידה של העיר.
רץ (לפני חודשיים)
תומר - תודה, אני חזרתי לספר לאחר שלקחתי קורס על ירושלים החל מ-1967, ברקע הקורס עמדה ירושלים של שנות החמישים והשישים, אותה מתאר היטב עוז.
רץ (לפני חודשיים)
אושר תודה - דווקא כמי שלא גר בירושלים, אני אוהב את הנוף שלה, ואת האופן שבו הוא מתואר בספרים.
מחשבות (לפני חודשיים)
עמיחי, ספר ראשון של עוז חייב להיות ספר של מאיר שלו...
Pulp_Fiction (לפני חודשיים)
סקירה יפה. רבים מאיתנו עורגים לימים יפים שלא ישובו עוד.
Rasta (לפני חודשיים)
רץ - תודה על הסקירה היפה. מיכאל שלי אולי הספר הכי מדובר שלו ובכל זאת טרם קראתי, בקרוב.
עמוס עוז מתאר תקופות בהן לא לקחתי חלק ובכל זאת מצליח לרגש ולסקרן אותי, תקופות עם ניחוח של פעם, ניחוח נוסטלגי, כיף לקרוא אותו.
פרפר - אחד הספרים שיותר אהבתי של עמוס עוז הוא לדעת אישה, ממליץ לשקול גם אותו.
פרפר צהוב (לפני חודשיים)
תודה לכרמליטה, עמיחי ורץ על ההמלצות. שלושתכם המלצתם על "סיפור על אהבה וחושך". נראה שהוא יהיה הראשון.
חני (לפני חודשיים)
אצל ירושלמים המושבה, שנלר, כיכר החתולות ועוד הם ציוני מקום ודרך להמוני זכרונות.
ראיתי את הסרט ואני בטוחה שהספר יפה פי כמה מונים. כתבת או יותר נכון שזרת סקירה יפיפייה.
כרמליטה (לפני חודשיים)
פרפר - ללא שום היסוס - "סיפור על אהבה וחושך".
פרפר צהוב (לפני חודשיים)
אם אני צריך לבחור ספר אחד של עמוס עוז, מה הייתם ממליצים ?
אושר (לפני חודשיים)
"שנלר"..עמק רפאים
עמיחי (לפני חודשיים)
פרפר צהוב,
ממליץ לך על "ארצות התן" ועל "סעאו"ח" כמובן.
המסות הטובות ביותר של עוז נאספו בספר "באור התכלת העזה".
עמיחי (לפני חודשיים)
רץ, תודה רבה על התזכורת היפה.

כמה הערות קטנות:
1. "מיכאל שלי" הוא ספרו השלישי של עוז ולא הראשון. (קדמו לו "ארצות התן" ו"מקום אחר").
2. הפתעת אותי עם "שנלר" - האמנם זה כינויה של המושבה הגרמנית? אני חשבתי תמיד שזה המחנה הצבאי הבריטי (שהוקם על שטחו של בית היתומים "שנלר" הגרמני) שגובל בשכונות מקור-ברוך, גאולה וכרם-אברהם (בזו האחרונה גדל הילד עמוס עוז).
3. לאחרונה קראתי את "הר העצה הרעה" של עוז, ספר ירושלמי עד לשד עצמותיו. על שנות ה-40' בירושלים, עם הדים מזכרונותיו של עוז משנותיו כילד רך.
מוריה (לפני חודשיים)
"מיכאל שלי כתוב בעברית נפלאה המשחזרת תקופה ברגישות ובצניעות, הגורמת לעצבות גדולה" - מדויק.
גם אני חזרתי וקראתי בשנה האחרונה (שוב ואחרי שנים) את 'מיכאל שלי' ואחריו את 'קופסה שחורה' - וההרגשה הייתה כלכך כמו שתיארת - סיפורים קסומים.



תומר (לפני חודשיים)
תודה! גם אני את 'מיכאל שלי' קראתי פעמיים. מעניין לחזור לספר משתי נקודות שונות בחיים. האקספוזיציה והמפגש בין חנה ומיכאל מאוד חשובים להמשך כל הספר. ובעניין מציאות לבדייה, בלימודיי כתבתי סמינריון על תיאורי ירושלים ב'תמול שלשום' והאם יש בהם אמת. נושא מאוד מעניין
אושר (לפני חודשיים)
תודה רץ, בתור תושב העיר אני לא מרגיש צורך לקרוא ספרים של עמוס עוז.
רץ (לפני חודשיים)
פרפר צהוב- תודה, מומלצים, מיכאל שלי, סיפור על אהבה וחושך, הבשורה על פי יהודה. שלושתם עוסקים בירושלים של שנות החמישים, שלושתם כתובים עם נקודות מבט ביוגרפיות של עוז.
רץ (לפני חודשיים)
מחשבות - יש פעמים שאנחנו מסכים, ויש שאנחנו חלוקים, אבל זה מה שיפה בסימניה, כל אחד מביא את נקודת מבטו, את החיבורים המיוחדים שלו לספרים. כעת אני לומד לימודי ירושלים, ואין ספק שההיסטוריה של העיר מתחברת אצלי לסופרים שלה, עוז הוא אחד מהם.
פרפר צהוב (לפני חודשיים)
רץ, תודה על הסקירה.
עד היום לא קראתי את ספריו, אולי מתוך הרגשה שהוא מתאר עולם מוכר מדי, ולכן פחות מעניין.
על איזה ספר של עוז היית ממליץ כטוב ביותר ?
מחשבות (לפני חודשיים)
שום ספר של עוד, וטרם קראתי את ההוא על חושך, לא מקבל אצלי חמישה כוכבים. הרי שלו וגרוסמן, ואפילו אפלפלד הוא לא.
אפילו אתה כותב יפה ממנו.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ