ביקורת ספרותית על האמת על פרשת הארי קברט - סדרה לספרות יפה # מאת ז'ואל דיקר
ספר מעולה

---

בנסיבות רגילות סביר להניח שלא הייתי קורא את הספר הזה. אבל החיים ונסיבות רגילות, מסתבר, זה חתיכת אוקסימורון.

אז למה לא, בעצם? כי זה ספר בן 600 עמודים, וממש אין לי סבלנות לספרים שהספרה הראשונה במספר עמודיהם עולה על 2, אלא אם כן המספר לא כולל שלוש ספרות. כי על העטיפה מצוין שהספר הוא רב מכר בינלאומי, ורב מכר בינלאומי הוא בדרך כלל לא מצוין (ולעתים אף גרוע). כי הספר יצא ב- "סדרה לספרות יפה" של מודן, כאשר שם הסדרה מופיע באותיות גדולות על גבי העטיפה הראשית, נודף סנוביות ומנופחות עצמית. כי לפני כמה חודשים חוויתי טראומה קטנה כשאיזה ילד משועמם החליט לזרוק ביצים מהמרפסת על עוברי אורח תמימים והוכיח יכולת קליעה מדהימה על חשבון הפדחת שלי. כי שם הספר כתוב על גבי צורה שמזכירה לי ביצה ומעוררת זיכרונות לא נעימים (להגיע לעבודה עם שאריות ביצה על הפדחת זה פדיחה).

הידעתם? האקדמיה קבעה למילה שׁוֹקוֹלַטְיֵיר חלופה עברית תקנית - שׁוֹקוֹלָדַאי. אני, כמכור חזק לשוקולד ולעוגות (עוגות שוקולד, כמובן), נוהג להסתמך ברכישותיי על טעמם של כמה שׁוֹקוֹלַטְיֵירים (לעזאזל עם האקדמיה) נבחרים, שטעמם קרוב לטעמי. כשהממתק החדש הזה, הארי, ראה אור, לא זו בלבד שהשׁוֹקוֹלַטְיֵירית אפרתי לא חסכה את הסתייגויותיה והשגותיה מן הממתק, אלא שהיא התקשרה ליצרן, שוחחה עמו והביעה בפניו את אכזבתה מהמוצר. השׁוֹקוֹלַטְיֵירית יעל כלל לא סיימה את כל הבונבוניירה. אכלה כמה פרלינים ונטשה. ואז, ממש כשעמדתי לסתום את הגולל על קריאת הספר, הגיחה לפתע השׁוֹקוֹלַטְיֵירית שונרא, הרעיפה עליו שבחים ומחמאות ובלבלה אותי לחלוטין.
הידעתם? האקדמיה קבעה למילה קונדיטור חלופה עברית תקנית - מִגְדְּנַאי. אז שונרא הוכיחה שהיא לא רק שׁוֹקוֹלַטְיֵירית מצוינת, אלא גם קונדיטורית (לעזאזל עם האקדמיה) בחסד עליון. כי היא הגישה לי מטעם שהייתי מגדיר אותו כעוגת שמרים מפוצצת בשוקולד בלגי מובחר שבמובחרים. שניים במחיר אחד, גם עוגה וגם שוקולד, ובספר - העלילה משלבת גם נושאים דרמטיים (החל מספרים, ספרות ומחסום כתיבה, וכלה בסיפור אהבה בין איש מבוגר לקטינה), בד בבד עם תעלומת מתח עתירת טוויסטים לכל אורכה. בצק השמרים אמנם תפח והספר הגיע ל- 600 עמודים, אך זה כלל לא הורגש. מזמן לא נתקלתי בספר כזה עב כרס שהעלילה בו כל כך קולחת, זורמת ושוטפת. לא זו בלבד שאין רגע דל, אלא שדיקר יודע לספר סיפור.

ההשגות החוזרות על הספר דיברו על אוסף קלישאות שדופות, על סיפור אהבה קיטשי ושמלצי בין הארי הסופר המבוגר ונולה אהובתו הקטינה ועל דמויות שטוחות וסטריאוטיפיות. האומנם? בספר משובצים 31 עצות כתיבה שהארי קברט, מהסופרים הנודעים בארה"ב, נתן למרקוס, סופר צעיר ומצליח ששרוי במחסום כתיבה. האם מדובר באמת באוסף קלישאות שחוקות? "אתה יודע מהי הדרך היחידה למדוד כמה אתה אוהב מישהו? לאבד אותו". קלישאה? יכול להיות. אבל מה לעשות שהיא משקפת את האמת לאמיתה. ואני אומר את זה, לצערי, מניסיון אישי. באשר לסיפור האהבה בין הארי ונולה, נכון שהוא כולל גם דיאלוגים ומכתבים עם משפטים מביכים, נוסח "אה, הארי יקירי! כמה התגעגעתי להיות כאן אתך. הו, הארי, קח אותי למקום שבו נוכל לחיות בלי להסתתר" או "אהובי היקר, נרקוד על החופים. אני חולמת רק על זה", אבל כשלוקחים בחשבון שהדוברת היא נערה בת 15, זה כבר נשמע הרבה יותר הגיוני. חוץ מזה, הדיאלוגים ביניהם כוללים גם המון משפטים יפים, כמו - "מאין באים הגלים", שאלה נולה. "מרחוק", השיב הארי. "הם באים מרחוק כדי לראות את חופי אמריקה ולמות." גם נולה הקטנה, זו הקיטשית מהציטוטים הראשונים, משבצת בדבריה משפטים חכמים ונבונים כמו "זה לא שרציתי למות, אלא שלא יכולתי לחיות עוד."

במבט שני, לאחר סיום הקריאה, הצורה שעל גביה כתוב שם הספר, כבר לא מזכירה לי ביצה, אלא ביצת הפתעה של קינדר. מה הפלא? שניהם טעימים מאוד. ואתה, הילד החביב מרחוב הנביאים, אם אתה כבר זורק עלי ביצים, אז במטותא, שתהיינה אלה ביצי הפתעה של קינדר.

» ביקורות נוספות של מסמר עקרב
» ביקורות נוספות על האמת על פרשת הארי קברט - סדרה לספרות יפה #