ביקורת ספרותית על האמת על פרשת הארי קברט - סדרה לספרות יפה # מאת ז'ואל דיקר
ספר בסדר

---

האמת על "האמת על פרשת הארי קברט".
האמת היא, שבשלב די מוקדם עמדתי לנטוש אותו.
אחר כך קראתי כמה ביקורות מחוץ לסימניה, וגיליתי שהכוכב הנוצץ נערץ על רוב כותבי הביקורת. אז המשכתי והנה, מסתבר שאם הסופר היה קורא את הביקורות הנכונות לפני יציאת הספר לאור (עובדה שאינה מתיישבת עם המציאות), היו נושרים 300 עמודים על רצפת חדר העריכה, הוא היה מתקן את הטעון תיקון וזוכה ל-5 כוכבים, על סיפור מתח מסובך ומלא תהפוכות.
לפני שנתחיל לכסח לו את הצורה, אסביר קצת על מה נסב הספר בן השש מאות העמודים. מרקוס גולדמן בן השלושים, סופר של רב מכר, שהפך אותו כוכב בניו יורק, לוקה במה שמכונה, "מחסום כתיבה".

למרקוס יש מנטור זה שנים ארוכות, הארי קברט, מרצה לספרות, סופר של רומן שנחשב יצירת המופת של הספרות האמריקאית. הארי קברט מתגורר מחוץ לעיירה בניו המפשייר, אלא שיום אחד מתגלה בחצר ביתו גופתה של נערה בת חמש עשרה, נולה קלרגאן, שאיתה היה להארי קברט רומן שלושים ושלוש שנים קודם לכן, כשהארי היה בן שלושים וארבע ונולה בת חמש עשרה.

כשכתב היד של הרומן המופתי של קברט מתגלה בקברה, נעצר קברט באשמת רציחתה של אהובתו ומרקוס גולדמן מגיע כדי להפוך לבלש חוקר ולזכות את ידידו מאשמת רצח.

אז קראתי לסופר לראיון עיתונאי נטול פניות, למען קוראי סימניה. עלי לציין כי הראיון היה טלפוני, ולכן נבצר ממני לתאר מכלי ראשון את פרצופו יפה התואר של מר דיקר, שנראה יותר כמו דוגמן מאשר כמו סופר-כוכב. אבל בעידן בו סופרים נעשו כלי שרת של הרייטינג, אין כמו פני מלאך כדי לעודד מכירות של ספר בינוני.


אני: שלום מר דיקר.

דיקר: תקראי לי ז'ואל.

אני: ז'ואל, מה לצעיר עם מבטא שוויצרי בולט ולעיירה מנומנמת בניו המפשייר?

ז'ואל: הארי קברט, פטרוני והמנטור התרבותי שלי, סליחה, של מרקוס גולדמן, גיבור הספר שלי, נותן למרקוס 31 עצות לכתיבת רומן המאה. אני החלטתי להוסיף את העצה השלושים ושתיים, כתוב על מקום רחוק ככל האפשר מנוף הילדות שלך וכך תחשב לסופר דגול.

אני: אתה יודע, ז'ואל, שאוסף הקלישאות שבהן אתה מתאר את העיירה שבספר שלך, מביך ממש. היה עדיף אם היית כותב על איזו עיירה שוויצרית שאתה מכיר מקרוב ולא מקריאת ספרים.

ז'ואל: סליחה, גבירתי, נראה היה לי שהדמויות שלי דווקא עגולות ומלאות חיים.
אני: אני סולחת לך, ז'ואל, אבל הדמויות שלך צעקניות ושטוחות לחלוטין. האמא היהודיה של מרקוס גולדמן, לדוגמה, היא לא אמא פולניה, היא אמא מטומטמת. וכך גם תמרה קווין, עם ניסיונות השידוך שהיא מנסה לתחמן בין ג'ני בתה להארי קברט. המוציא לאור של גולדמן, תאב בצע צעקני, וכן, כן, עצוב להגיד, אבל אפילו הארי קברט, גיבור המשנה הוא דמות לא הגיונית בכלל.

ז'ואל: למה את אומרת את זה... אמא שלי אמרה שהספר נהדר.

אני: תסביר לי בבקשה משהו. בספר שלך הארי קברט כתב ספר שהוא רומן מכתבים בין הגיבור ואהובתו שמבוסס למעשה על המכתבים של קברט לנולה. בספר שלך אתה מביא ציטוטים מן הספר המופתי שהפך את קברט לסופר דגול. אלא שכל הציטוטים הם קריאות אהבה והתרגשות טיפשיות ונטולות הגיון של בני זוג בני חמש עשרה, אבל לא של סופר בן שלושים וארבע ובוודאי שאין שם משפט מופתי אחד. וגם הדיאלוגים ביניהם הם, איך להגיד...

ז'ואל: אני חושב שאת מגזימה. אפשר לחשוב שאת היית כותבת ספר יותר טוב.

אני: סביר להניח שלא, אבל אני חייבת לצטט את המכתב שסוגר את הספר המופתי, למען קוראי החכמים:

"מתוקתי, זה מכתבי האחרון. אלה מילותי האחרונות. אני כותב כדי להיפרד ממך. מהיום לא נהיה עוד "אנחנו". האוהבים נפרדים ושוב לא יחזרו זה לזרועות זה. כך מסתיימים סיפורי אהבה.
מתוקתי, אתגעגע אליך. אתגעגע אלייך כל כך.
עיני דומעות. הכל בוער בתוכי. לעולם לא נשוב להתראות, אתגעגע אליך כל כך. אני מקווה שתהיי מאושרת.
אני אומר לעצמי שאת ואני היינו חלום, ושכעת עלינו להתעורר. אתגעגע אליך כל חיי.
היי שלום, אני אוהב אותך כפי שלא אוהב עוד לעולם."

אני: בררררר... זה השמלץ שמרכיב את רומן האהבה הגאוני שכתב הארי קברט וכל הציטוטים ממנו הם באותו נוסח. אז או שתמכור עם הספר שלך קופסת קלינקס לניגוב הדמעות, או מטליות ניקוי לשמלץ הניגר הדביק. נראה לי, ז'ואל היקר, שאולי בשוויץ רומן מסוג זה יכול להחשב ליצירת מופת. בארצות הברית זה יכול להיות רב מכר, אבל אף אחד לא יחשיב את זה לרומן מופתי.

ז'ואל: הספר שלי הפך לרב מכר!

אני: אין להכחיש שתעלומת הרצח אכן בנויה היטב, אבל כל השאר...

ז'ואל: בגללך יהיה לי מחסום כתיבה עכשיו.

אני: ז'ואל, אני לא אמא שלך, שנכנעת למניפולציות, אני אמא יהודיה, אבל לא מטומטמת. ודרך אגב, אתה עשית אולי תואר שני במשפטים, אבל בטוח שלמדת חשבון מעבר לכיתה ד'?

ז'ואל: למה את מתכוונת?

אני: בוא נתחיל עם מתמטיקה לכיתה ג': הרצח שבספר אירע בשנת 1975, הסיפור הנוכחי בשנת 2008, כמה שנים עברו, ז'ואל? כן, 33 שנה.
טראוויס דואן, הבלש שחקר את הרצח היה בן 24 בשנת הרצח. בן כמה הוא בזמן הנוכחי? בן 57, על פי חשבוני, "בשנות השישים המלבינות..." על פי חשבונך.
ג'ני קווין, אשתו של טראוויס, הייתה גם היא בת 24 בשנת הרצח. בת כמה היא בזמן הנוכחי? בת 47, על פי חשבונך.
ננסי האתווי, הייתה בת כיתתה של נולה הנרצחת ובת 15 בשנת הרצח. בזמן הנוכחי היא בת 48, אבל על פי חשבונך היא "בשנות החמישים המוקדמות".

אז ז'ואל היקר, התעלומה מצויינת, יש לך כישרון כתיבה טוב, אבל אתה כותב הרבה מאוד שטויות. שום מרצה לספרות בן 34 לא היה מתאהב בנערה בת 15, שכל הדיאלוגים ביניהם מסתכמים ב: איזה סופר נהדר אתה, איזו נערה מהממת את, אתה סופר דגול, את יפהפייה, אתה תכתוב ספר ותתחתן אתי, אני אוהב אותך. בקיצור, ז'ואל, אי אפשר להגיד שאין לך את זה. אבל ה"זה" מעורבב עם כל כך הרבה סתמיות וטיפשות, עד שנראה לי שסופרי צללים אולי לא כתבו את הספר של מרקוס גולדמן, אבל את שלך, כן.


ז'ואל ניתק את הטלפון בלי לומר שלום. רציתי להגיד לו שראיתי תמונה שלו והוא חתיך המחץ, אבל את זה הוא יודע כנראה.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על האמת על פרשת הארי קברט - סדרה לספרות יפה #