ביקורת ספרותית על האמת על פרשת הארי קברט - סדרה לספרות יפה # מאת ז'ואל דיקר

---

הצלחתי להגיע עד עמוד 250 (מתוך 600!) ופרשתי. אני יודעת שלא הוגן לכתוב ביקורת על ספר שלא סיימתי ובאמת התלבטתי אם לכתוב או לא לכתוב. התפשרתי על לכתוב מה אני חושבת ללא דרוג.

הספר הזה הוא סטיריאוטיפ בכל קנה מידה. הסופר - שויצרי צעיר - כתב בצרפתית ספר המתרחש בניו המפשייר ונע בין שני צירי זמן - רצח שאירע לפני 30 שנה שנראה כאילו הוא מתפענח בהווה. סופר נודע שכתב רומן ענק לפני 30 שנה, וסופר צעיר שכתב רומן ענק לפני שנה וסובל היום ממחסום כתיבה, שהסופר הנודע היה המנטור שלו. בכל פרק בספר יש איזו עצה בענייני כתיבה, שהסופר הענק נותן לסופר הצעיר ואוסף כזה של קלישאות באמת נדיר לפגוש בספר אחד ["הפרק הראשון הוא המכריע. אם הקוראים לא יאהבו אותו, הם לא ימשיכו לקרוא..." "הפרק השני שלך חשוב מאד, מרקוס. הוא צריך להיות חותך, מוחץ" "אתה יודע מהי הדרך היחידה למדוד כמה אתה אוהב מישהו? לאבד אותו"]

הדמויות בסיפור הן קלישאות שטוחות. החל מן הסופר הצעיר שהוא שאפתן ותחרותי, אבל מחפש לו רק חלשים ממנו להתחרות בהם. אמו שיצאה מבדיחה על "אידישע מאמע" - חונקת את הבן שלה ולגמרי מטומטמת. תושבי העיירה השלווה בניו המפשייר, שכאילו יצאו מאיזו סידרת דרמה אמריקאית, מאמצים אל ליבם את הזר שהופיע ומשוכנעים שהוא סופר בקנה מידה ענק, הוא אמר להם את זה...לא שהם ראו ספר שלו, ודאי לא קראו ספר שלו. בעלת הדיינר המקומית המזמינה את הסופר כאורח כבוד לקבלת פנים, וכדי לברר האם הוא יהודי (חס וחלילה) היא מגישה לו צלחת עם מטעמי חזיר ואומרת בקול רם (לאורח הכבוד, כן?) בבקשה, תטעם מהחזיר הזה...

הכתיבה שיטחית, לא אמינה, והסיפור (לפחות עד עמוד 250) לא מעניין ולא מותח. ונשאלת השאלה האם חסרים פשעים בשוויץ? האם חסרים בה סופרים? למה ניסה הסופר להרחיק עדותו לארץ, שברור שהוא אינו מכיר אותה ואת תושביה, ומה שיוצא לו זה סיפור מגוחך? מישהו כתב על הספר הזה "עם הצלחה לא מתווכחים" ואני מנסה לא להתווכח. אבל אם נכון מה שכתוב על העטיפה שהוא קטף אחד מפרסי גונקור אין לי אלא להניח שמישהו שם בוועדת הפרס הוא בעל חוש הומור ענק.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על האמת על פרשת הארי קברט - סדרה לספרות יפה #