ביקורת ספרותית על אפלה יפהפייה - יצורים יפהפיים #2 מאת קאמי גרסיה
ספר לא משהו

---

- - - ערמת ספויילרים מאת הקורא לשדים - - -
היק דרקונס סונט.
את הספר הקודם בסדרה לא מאוד אהבתי, והוא לא בדיוק הספר האהוב עליי, אבל החלטתי להמשיך לספר הבא בסדרה. מסקנות -
טוב, אז כמו הספר הראשן בסדרה, למי שקרא את הביקורת שלי עליו, בהתחלה זה נראה לי ספר טוב, ואמרתי לעצמי "אה, זה כבר משתפר, הרבה יותר טוב מ'יצורים יפהפיים'".
ותוך מעט מאוד זמן שיניתי את דעתי.
הספר היה כאילו רומן, שאחרי שהסופרות גמרו לכתוב אותו הן פתאום נזכרו שהן רוצות שזה יהיה ספר פנטזיה, ודחסו לשם עוד מיליון פרטים קטנים ושוליים, שיוצרים לכם עולם מורכב ודחוס.
בספר היו כמה קטעים שממש הזכירו לי ספרים אחרים.
היו כמה דברים שמאוד הפריעו לי בספר. אני לא מתכוון להתחיל להסביר את כולם, אבל יש כמה בהחלט משמעותיים -
- דבר ראשון, שאלה לאיתן - כבר בתחילת הספר ברור שללינה אין סבלנות אלייך. טוב, בהתחלה זה בסדר. אבל זה פשוט דפוס כזה שחוזר על עצמו - לינה בורחת, ואיתן רודף אחריה, לאן שהיא לא תלך וגם אם היא אומרת לו שהיא לא רוצה אותו, או אם היא בוגדת בו עם בחור אחר. ואז אתם שוב נפגשים, ולינה שוב בורחת ממך בבכי ובצרחות, ואתה שוב בא אחריה.
ושוב.
ושוב.
ושוב!
הקטע עם האגם למשל - היא ברחה ממך. רדפת אחריה וראית אותה עולה על אופנוע של בחור אחר.
אתם נפגשים ביריד ההוא - היא בורחת ואתה רודף אחריה.
אחר כך אתה ממשיך לחפש אותה, ופוגש אותה במועדון ערפדים באיזו מחילה תת-קרקעית נידחת. היא רוקדת עם הבחור ההוא, ואומרת שהיא לא רוצה אותך. אז מה אתה עושה? הולך לנשק את ליב.
ואז ממשיך לרדוף אחרי לינה.
אחר כך אתה בא אליה הביתה, לשאול אותה למה היא לא רוצה אותך. ואגב - היא לא רוצה אותך גם בבית שלה. מפתיע?
והקטע הוא, שאתה ממשיך! די, צא מזה. היא לא רוצה אותך!!!
- נעבור לסעיף שתיים, למרות שיש לי עוד הרבה מה להגיד לך בנושא הראשון, איתן. הקטע הדבילי הזה עם הג'וקים - זה פשוט היה יותר דבילי מכל דבר אחר. עומדת שורה של נשים זקנות על הבמה, עם עוגות בטטה - כן, עוגות בטטה! - ואז לינה גורמת לחרקים לצאת מתוכן. כן, באמת דוחה, אבל זה לא העביר טוב את התמונה. אם היו יוצאים משם נחשים, עקרבים, או מצדי גם היפופוטמים, מילא. אבל טרמיטים וג'וקים?
- שוב פעם שאלה לאיתן - פשוט מדהים החוסר בררניות שלך בנשים. אני מניח שקלטת שאמא של חברה שלך הרגה את אמא שלך? וגם כשאתה שם לב סוף סוף כמה לינה ושרפינה דומות, זה לא מפריע לך. מעניין.
- וכל הקטע הזה שאיתן בכלל מת וקם לתחייה, סתם כי לינה "לא היתה מסוגלת להרפות ממך". טוב, אז מה? גם ממייקון ריבנווד היא לא היתה מסוגלת להרפות.
קשה לי יותר להזדהות עם דמויות של זומבים ורובוטים ודברים מתים. הוא היה צריך למות. אז למה דווקא הוא, מתוך כל מיליארדי האנשים המתים בעולם, חזר לחיים? אין בזה שום צדק.
וגם הקטע עם מייקון, בסוף, זה פשוט נראה כאילו הסופרות פתאום החליטו שהוא טוב לעלילה, אז הן שינו הכל ו - פוף! פתאום הוא שוב חי.
- האדישות שבה הדמויות בספרים מגיבות תמיד כשאדם מת להם מול הפרצוף - "היא נעצה את שינייה בכתפו, החטיפה לאיש השני שהיה שם, שניהם נפלו לקרקע, ונכנסנו למנהרה". כןכן מחריד.
- לא הבנתי, לינה שברה את הירח בסוף? זה גם מעניין
וגם לא הבנתי את הפרק האחרון עם רידלי.

הספר השני נגמר בדיוק כמו הספר הראשון. לינה שוב לא מייעדת את עצמה, כל עין שלה בצבע שונה, הרעים נעלמים לשומקום, והטובים מרוטי עצבים לקראת יום ההולדת הבא של לינה, ובנוסף מתחיל להתזמזם להם שיר חדש בראש. יופי, כי הקודם באמת נמאס עלינו.
ספר נחמד, לא יותר מזה. כבר קראתי ספרים טובים יותר. הרבה ספרים טובים יותר. וספרים הרבה יותר טובים יותר.

» ביקורות נוספות של הקורא לשדים
» ביקורות נוספות על אפלה יפהפייה - יצורים יפהפיים #2