ביקורת ספרותית על אוגוסט מאת כריסטה וולף

---

טישטוש גבולות. דבר מתעתע למדי המראה לנו כל פעם ופעם בה אנו חשים בו כי נקודת המבט שלנו אינה היחידה. הרי לך תדע אם כרגע אתה נמצא במצב בו קו המחשבה צלול או מטושטש? ומי אמר מהו צלול ומהו מטושטש? אותם אנשים אשר אנו מגדירים אותם כמטוטשי גבולות, כפרועים, כמשוגעים המשוגעים הם? או רק בעלי חשיבה שונה משלנו, אחרת, מיוחדת, כזו שאפילו הופכת אותם לגאונים? אתן דוגמא על עצמי: עד גיל מאוחר למדי לא הייתי מובנת לסביבתי. אין זה שלא ידעתי לבטא את המילים, משמעות כל מילה או כדומה, זה ידעתי גם ידעתי אוכל להגיד לכם בוודאות (זכרוני הוא טוב למדי כך שאני זוכרת חוויות ומחשבות מאותה תקופה), אך לסביבתי לא הייתי מובנת. האם הייתי משוגעת? כלל וכלל לא. האם מחשבותי לא היו בהירות? הן היו בהירות מאוד. זה פשוט שהסביבה שלי לא הבינה אותן. זהו, זה ה-"סך הכל". אך עדיין, לא הייתי "רגילה".

בדיוק בשני הדברים האלה (זיכרון וטישטוש גבולות), עוסק הספר, מי יותר ומי פחות. דרכם הוא עובר בהרבה תחומים שרובם ככולם קשורים בדרך זה או אחרת לתרבות הגרמנית (דרך אגב, חזרתי כבר מגרמניה, מוקדם מן הצפוי), מה שלי היה מאוד נחמד. את הספר הזה קראתי תוך נסיעה באוטובוס כשבטעות לא הבאתי את הספר אותו אני קוראת עכשיו למפגש עם חברים בקניון דיזינגוף סנטר. משכתי אותם לחנות ספרים ומפה לשם הגעתי לנסיעה עם הספר הזה, בכזו פשטות כפי שזה נשמע בדיוק.

הספר מספר על אוגוסט, נהג אוטובוס מבוגר אשר לא שוכח את ימי ילדותו הקשים שעברו עליו. הוא איבד את אימו בעקבות הפצצת רכבת בתום מלחמת העולם השנייה ומגיע אל "טירת העש", בית חולים לחולי שחפת, ילדים כמבוגרים. שם הוא מוצא את לילו, נערה מקסימה בת 17 אשר היא כמו אימא לכל ילדי "טירת העש". אוגוסט נדבק אלייה במהרה כהייתה אימו, מה שרק מראה את הצורך הבסיסי של ילדים בדמות אם או אב או כל דבר דומה לזה. כל חולי השחפת שם הם על תקן "מתים למחצה" או לפחות "ייתכן שאולי ימותו" מפני המחלה ומפני החוסר הבסיסי שלהם באוכל (בעקבות השפל הכלכלי לאחר המלחמה), כולם כבר מורגלים בזה. אך גם בחלקים האלה של חייו אוגוסט שומר על אופטימיות מסוימת, רבות בזכות לילו. במקביל לעלילה הזו ישנן עוד שתי עלילות: אחת מהן היא ההווה של אוגוסט, הדברים העוברים עליו בזמן הנסיעה שלו באוטובוס לברלין והשנייה היא מחשבותיו על אישתו המתה טרודה, אותה אהב עד מאוד וכרגע מאוד מרגיש בודד אחרי לכתה.

הספר הוא יפהפה והוא באמת מעביר את גרמניה על גווניה, על התרבות שלה, על שיריה היפים והנופים המרהיבים אך גם על האפרוריות שלה, הכיעור שלה, הזוועות שקרו בה ועוד דברים רבים. לכל מי שרוצה לדעת יותר על גרמניה מאוד מומלץ לקרוא אותו! ספר מסכם לכל חוויתי האישית מגרמניה.

» ביקורות נוספות של נונו
» ביקורות נוספות על אוגוסט