ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 26 ביוני, 2018
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
את האירועים הגדולים בהיסטוריה אנחנו מכירים. יש לנו דעה על אירועים משמעותיים עבורנו והדעה אינה מבוססת דווקא על עובדות היסטוריות (שזה פחות או יותר אוקסימורון) אלא על מה לימדו אותנו לחשוב עליהם. ומה לגבי האנשים הקטנים שחיו את האירועים האלה? בדיון היסטורי "מדעי" אין להם מקום. מקסימום הערה על "מחסור במזון שרר אחרי המלחמה", או "פליטים שנעקרו מבתיהם נדדו וחיפשו פרנסה" והערות דומות. אי אפשר להזדהות עם "פליטים" כמו שקשה לתפוס מספר של "מליוני נרצחים". המוח האנושי – לפחות המוח שלי – לא בנוי לדמיין את זה. הוא זקוק לדוגמה של יחידים ורק כך לתפוס את גודל הזוועה.
אוגוסט הוא נהג אוטובוס אלמן, בשנות ה-60 שלו, החוזר מנסיעת נופש עם פנסיונרים ונזכר בימי ילדותו, בשלהי מלחמת העולם השנייה ואחריה. כשהיה ילד קטן שהתעורר ברכבת פליטים בה נסע עם אמו לתהו ובוהו של צריחות, הרוגים ואש. הוא נשאר לבדו אחרי ההפצצה, אושפז במין בית חולים מאולתר לחולי שחפת, בו טופלו מבוגרים כילדים, במצב של חסר שבסוף ואחרי המלחמה: מחסור במזון ותרופות, אין לימודים לילדים המאושפזים. חלק מהמאושפזים שרדו חלקם מתו שם והבנת החיים והמוות היתה בית הספר היסודי של אוגוסט. את הימים האלה האירה עבורו נערה בת 17, שהיתה אהבתו הראשונה. מורדת בממסד ואמפתית לחולים, לקחה על עצמה את החינוך של הילדים הצעירים והיתה קרן אור רחומה באפלת החיים בלי חיים שהיו שם.
כריסטה וולף היתה סופרת (מזרח) גרמנית ידועה, שכמה מספריה תורגמו לעברית. לא קראתי שום ספר שלה לפני הסיפור הזה, שהוא האחרון ביצירותיה ונכתב כמתנה ליום הולדתו של בעלה. הסיפור כתוב היטב ומצליח לצייר את דמותו של אוגוסט – שעולמו צר כעולם נמלה, סתם אחד שנקלע שלא בטובתו אל בין גלגלי המלחמה שרד וחי את המשך חייו באופן חלקי ומצומצם. הסיפור הצליח להמחיש לי חיים של עקורים, המצמצמים את צרכיהם למינימום שאנחנו זורקים לאשפה: מעט מזון, גג מעל הראש, מעט חסד אנושי. אמות המידה שלנו הן יחסיות. אבל כשאני קוראת סיפור כזה ומנסה לדמיין אותו, אני מבינה כמה אני לא מבינה באמת מונחים כמו "רעב" "פחד מוות" ו"חוסר אונים".
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, חני.
אחד הדברים המייחדים את המין האנושי הוא למצוא נקודות אור גם במקומות חשוכים במיוחד. |
|
|
חני
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
שמעתי על הספר רבות. מדהים לראות
נקודות אור בחיים וההאחזות בהן בזמן כאוס.
נשמע ספר מרגש. תודה על הסקירה. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, פואנטה
שירת הברבור - הגדרה מדוייקתת. הסיפור בהחלט מרגש ועצוב. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אכן ספר עצוב ומרגש.
וגם הסיפור שמאחורי כתיבתו - עצוב ומרגש לא פחות. שירת הברבור שנכתבה לכבוד יום הנישואים, וכמה חודשים אחרי זה היא נפטרה. חיים שכאלה. |
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
יעל -
אוגוסט - הכל בעיני המתבונן. מזמינה אותך לקרוא את הסקירה שכתבתי. הבאתי בה ציטוטים מהספר שמשדרים דווקא בחירה באופטימיות ובחיוביות.
******* היסטוריה - אנשים שאינם מתחום הדיסציפלינה מרשים לעצמם לקבוע קביעות ולחבוט בה מבלי שיבינו ויכירו אותה ואת הפילוסופיה שלה. חבל שגם את נפלת לתוך כך. אם אינך באה מן התחום מאין הקביעה הנחרצת ש"מה לגבי האנשים הקטנים שחיו את האירועים האלה? בדיון היסטורי "מדעי" אין להם מקום". כמה מחקרים היסטוריים קראת בחייך? יתר על כך, את גם מזלזלת במקורות ההיסטורים שהם רבים הרבה יותר מאלו שפרטת ומוצאת לנכון להשוות בין פסק דין היסטורי לבין סופר נני. מדוע שלא תשווי לפסק דין בימינו תוך דיון בהבדלי ההשקפות שעשאן הזמן. וגם אם נשווה למשל לבין רפואה עממית היסטורית כפי שתועדה לבין רפואה בימינו - הדבר בהחלט רלוונטי ובר השוואה. והפנינה -"עובדות היסטוריות (שזה פחות או יותר אוקסימורון)..." אכן השואה לא היתה מעולם, סתם קונספירציה של היהודים, .. רבין לא נרצח - לשחרר מיד את יגאל עמיר. הפלמ"ח - צ'יזבט של יגאל אלון (איש שלא באמת היה קיים). כל מי שטוען שלחם בפלמ"ח בעצם ישב וגירד את מבושיו. כן, הצלחת להכעיס אותי. |
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אלון, גם אותי אוזפה חנק.
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
יעל, נראה לי שערבבת את שני הטיעונים שלי.
א. כתבת שהדיון ההיסטורי לא עוסק בחיי היום-יום של אנשים פשוטים. חלקתי על כך והבאתי כדוגמה שני ספרים - שניהם מבוססים על עבודות דוקטורט שהוגשו בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, אם אינני טועה. כך שבין אם את מקבלת את העבודות האלו ובין אם לא - אי אפשר לומר שההיסטוריה לא עוסקת בהם, כל עוד חוג להיסטוריה מאשר עבודות כאלה. (מחקתי את הלינקים בגלל הבעיות שהם יוצרים בתצוגת הדף. אם מישהו מתעניין קישרתי לשני הספרים האלו: על פי דרכם - ילדים וילדות באשכנז/טלי מרים ברנר אמהות וילדים: חיי משפחה באשכנז בימי הביניים/אלישבע באומגרטן) ב. לא כתבתי שכל מילה שנכתבת במסגרת עבודה היסטורית היא עובדה. להפך. אבל חלקתי על האמירה שלך לפיה "עובדה היסטורית" היא אוקסימורון, כלומר - אין בנמצא עובדות היסטוריות. העובדה שמצאת דוגמאות של תאוריות ללא מסקנה חותכת עדיין לא מוכיחה שאין בנמצא עובדה היסטורית. רצח ארלוזורוב הוא עובדה היסטורית. מי רצח אותו - שאלה פתוחה. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, כרמליטה
בעניין דעתי כהדיוט על היסטוריה אנא ראי תשובתי לרויטל.ברור שחוקר היסטוריה מתייחס לדברים באופן שונה מהותית. אני לא ראיתי מסר אופטימי בספר. אוגוסט הוא אמנם אדם נוח שדרישותיו צנועות והוא אינו מקטר, אבל לדעתי זו דוגמה לצמצום החיים והעניין שלו. חשתי עצב רב כשקראתי. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
רויטל תודה רבה. בעניין הזה אנחנו חלוקות.
הדוגמה שהבאת (הלינק הראשון לא נפתח) היא חיבור היסטורי על חיי המשפחה היהודית בימי הבינים (?) ואני תוהה מאין המקורות? בדרך כלל הולכים החוקרים למה שהתפרסם. החלטות של בית משפט, הלכות כתובות של מנהיגים וכו'. בעיני (ואני כלל לא היסטוריונית) דומה הדבר לחוקר משפחה בעוד 500 שנה שיסיק על המשפחה במאה ה21 לפי תוכנית "סופר נני" כזאת. נסיתי לחפש "עובדות" בשביל לאשש את מה שכתבתי. הדוגמה שקפצה לי היתה גופתו של היטלר בבונקר שיש בטח אלפי עבודות של היסטוריונים על הנושא. אז מצאו אותה? או שאולי הכל נשרף ומצאו רק עצמות? הוא התאבד ברעל? או אולי ביריה (בוויקי זה גם וגם) עם בת הזוג? או אולי היא בכלל לא היתה שם? את הכלבה הוא הרעיל כדי לבדוק את הרעל? או אולי הוא ירה בה? וזה לא בימי הביניים. העדויות סותרות ולא ברורות. כי אנשים משערים מה היה שם אבל אין עדות מהימנה. "מרחב לפרשנות ולדעה" - זה אנחנו. בני אדם שמשלימים תמונה חסרה בדעתנו. וכעדים אנחנו רואים תמונה זעירה ומפרשים אותה לפי מה שצריך להיות בה. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, סנטו
|
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
חן חן, שונרא.
נכון, לא שכחתי. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, אלון
(-: |
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
מצטרפת לדבריה של רויטל
ומוסיפה -
קביעתך שלא ניתן מקום בדיון ההיסטורי ל"אנשים הקטנים" שחוו מאורעות קשים - רחוקה מלהיות מדויקת. ישנם מחקרים וספרים רבים שעוסקים בחיי היום יום בתקופות שלום ומלחמה, או בילדות, זיקנה ומעמד האישה בתקופות שונות והם נסמכים על תיעוד פרטני של בני התקופה. נדמה לי שדווקא התעניינותו של הציבור בנושאים אלו קטנה יותר ולכן הם זוכים לפחות חשיפה ומוכרים יותר בסביבה המחקרית- אוניברסיטאית. ***** קראתי את "אוגוסט" ואהבתי. איני מזלזלת לרגע בסבל שעולה מתחילת הספר, אך נדמה לי שלא זאת רוחו - בוודאי משנכתב כמתנת יום הולדת לבן הזוג. אני אהבתי דווקא את המסר האופטימי שבו. את הכוחות הפנימיים שיש באדם כדי להתפייס עם העבר ולהיצמד לזיכרונות החיוביים שלו, מתוך הידיעה ש"עצב ואושר עשויים להתערבב זה בזה" |
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
לא מסכימה עם הניתוח שלך לגבי היסטוריה.
א. ההיסטוריה בימינו בהחלט עוסקת גם בחיי היום-יום של האדם הפשוט.
הנה שתי דוגמאות אקראיות: ב. עובדות היסטוריות זה אוקסימורון? אין דבר כזה עובדה היסטורית בכלל? נכון שיש בהיסטוריה הרבה מרחב לפרשנות ולדעות, אבל מכאן ועד לאמירה שעובדות היסטוריות הן אוקסימורון יש מרחק רב בעיני. |
|
|
משה
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
כתבת יפה,תודה. אוסיף לרשימה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אבל אם כבר היסטוריה והאנשים הקטנים, אז ללא ספק "אלה תולדות" של אלזה מורנטה שהעיף לי את המוח וגרם לי לבכות במשך ימים שלמים.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
(בחיי שכתבתי לפני שראיתי מה שאלון)
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
מה פתאום עובדות/מדע והיסטוריה בנשימה אחת? הרי זשל"ב כבר הוכיח שהיסטוריה היא בסך הכל רכילות.
הפיסקה הראשונה שלך כל כך נכונה. והביקורת יפה ומאירת עיניים כרגיל. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
רגע, את רומזת שהיסטוריה היא סוג של רכילות?
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
