ביקורת ספרותית על אוגוסט מאת כריסטה וולף
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 בנובמבר, 2017
ע"י כרמליטה


כשהייתי ילדה הייתה לנו שכנה שהרבתה לבקר את אימי ולתנות בפניה את צרותיה עם בנה הבוגר. אחד המשפטים שהייתה שבה וחוזרת עליהם ונחרתו היטב בזיכרוני היה "למה הוא זוכר רק את הדברים הרעים?". הקריאה ב"אוגוסט" הזכירה לי את האם ובנה.

אוגוסט – הוא סיפור קצר רווי חום ואנושיות על היזכרות, טיבה והשפעתה על חיינו.

ממרום גילו, כשהוא מתקרב לפנסיה, משקיף אוגוסט הגרמני על חייו, בדיוק כפי שהוא והתיירים שהוא מסיע משקיפים על הנוף הנראה מחלונותיהם. אוגוסט משקיף על חייו מתוך היזכרות גרידא, ולא מתוך חפירה וחיטוט בפצעים.

אוגוסט מתחיל את היזכרותו ברגע קשה בחייו המוקדמים. הפצצת רכבת הפליטים שבה ברח מהכפר יחד עם אימו, אותה לא זכה לראות מאז. גם את אביו החייל לא יראה יותר. אחרי האירוע הטראומטי הזה אוגוסט הילד הובא לבית חולים לחולי שחפת.
בבית החולים מאושפזת לילו, נערה שנמצאת בשלבי החלמה ומסייעת לצוות בית החולים. אוגוסט זוכר אותה כמלאך אנושי שכולו טוב, חום וחמלה. לילו הטובה והמיטיבה מנחמת, מחזקת, מסייעת, מלמדת ושומרת על כבודם של החיים, כמו גם על כבודם של המתים. מלילו הבין אוגוסט ש"עצב ואושר עשויים להתערב זה בזה".
התובנה הזו מלווה אותו בהמשך חייו והיא שמאפשרת לו להשלים עם רגעים קשים, לחוות אושר ושלווה וגם להכיר תודה.

האם לילו אכן היתה כליל השלמות ללא רבב, כפי שזכר אותה אוגוסט?
האמת – אין זה משנה. כוחותיו נבעו לא רק מלילו עצמה אלא מהבחירה הפנימית שלו להיצמד לזכרונות טובים ולראות את היפה שבחיים.

"אוגוסט לא הכיר את המילה "געגועים", וגם עכשיו, יותר משישים שנה מאוחר יותר, כשהוא נוהג באוטובוס הטיולים בדרכו מפראג הביתה ומנסה להתרכז במחשבה על עונות השנה בכפרו, המילה "געגועים" לא ממש נתפסת אצלו. זוהי אחת הנסיעות האחרונות שלו, הוא הגיע לגיל הפרישה, ונדמה לו כי בתדירות הולכת וגוברת עולות בו תמונות מהכפר שמעולם לא שב לראותו. אחרים שהוא מכיר, נסעו אל מחוז ילדותם שוב ושוב, הוא לא היה זקוק לזה, הוא מביט במה שמתחשק לו לראות: ...בשדה המרעה הצהוב המתנועע קלות בגלים, הגושים הכחולים של הדרדר הכחול והאדומים של הפרגים בשולי השדה. הצורות המשתנות של העננים על רקע הכחול העמוק של השמים"... (עמ' 9).

תודה לנונו שבזכות סקירתה התוודעתי לספרון הקצרצר הזה, וגם לפואנטה שתגובתה חיזקה בי את הרצון לקוראו.


33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
כרמליטה (לפני שבוע וחצי)
רץ - תודה על תגובתך. כמו תמיד, יש בה תובנה מעניינת.
כרמליטה (לפני שבוע וחצי)
תודה נונו.
בזכותך קראתי את הספר וזכיתי לחוויה נהדרת.
כרמליטה (לפני שבוע וחצי)
תודה חני. את הסיפור כתבה וולף כמתנה לבעלה ליום הולדתו ה-60.
אכן, בעיניי הוא נושא מסר חיובי.

אני מצרפת קישור לסרטון מעניין של TED בנושא התייחסות לזמנים השונים והצורך לכייל אותה. מאד ממליצה לצפות בו. יש בו תובנות חשובות.

https://www.ted.com/talks/philip_zimbardo_prescribes_a_healthy_take_on_time?language=he


רץ (לפני שבוע וחצי)
געגע לבית ולנוף שבו נולדנו, כל כך נוגע במה שאנחנו. גם אם נבקש להיות מחוץ לכפר שלנו, תמיד הוא ישאר חלק מאתנו. הקונפליקט הזה מלווה אותנו לאורך חיינו.
נונו (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מקסימה!
חני (לפני שבוע וחצי)
סקירה יפה. זה נשמע ספר חיובי והתמקדות ביפה שבחיים. או, שזו את כרמליטה
שמכניסה אותך פה בין המילים. ואת עם ראיה חיובית.
כרמליטה (לפני שבועיים)
מושמוש -
אני מכבדת את גישתך, לרוב גם שותפה לה.
בנוגע לספר הזה נישאר חלוקים בדעותינו.

הספר עוסק בהיזכרות ונשען גם על יסודות אוטוביוגרפיים. לכן לא ברור לי משפט מסוג "מתבצע מה שאינו בטווח העיסוק של הספר". אם יש מילים שמנוגדות לכל רוחו של הספר הן "קורבן" ו"ייסורים".

גם אם אין בינינו הסכמה - אני מודה לך על התייחסותך לסקירה.
מושמוש (לפני שבועיים)
כמובן אין לי טענות לביקורת היפה שלך. אבל הספר הוא חלק מהמאבק הגרמני לקבל את מעמד הקורבן במלחמת העולם. סמוך כול כך למלחמה שבה מתבצע מה שאינו בטווח העיסוק של הספר, ילד גרמני סובל מפליטות אובדן ויתמות. הספר מלמד בניגוד למטרתו, איך הגרמנים מעלימים עיין מעברם, שהופך במקרה זה בזכות סופרת עדינה וטובת לב, לעולם ייסורים של ילד גרמני. והילד הזה הוא משל מייצג.
כרמליטה (לפני שבועיים)
מושמוש -
איני נוטה לגלות יחס סלחני כלפי ספרים שמציגים את הסבל הגרמני. תוכל לראות זאת למשל בסקירתי על הספר "עריסת האויב" וגם בתגובותיי לספר "גנבת הספרים", שאותו לא אהבתי בניגוד לרבים אחרים.

ההחלטה כיצד לקרוא את הסיפור נתונה בידי הקורא עצמו, גם אם כוונת המחבר/ת הייתה אחרת.

בספר הזה, למעט נקודת הפתיחה של הסיפור, ההתייחסות ל"סבל הגרמני" כמעט ואינה קיימת. אפשר בהחלט להזכירה, אך בעיני היא שולית עד זניחה במקרה זה.

אני בחרתי לא לייחס חשיבות כלל לעניין הגרמני, ולראות בספר סיפור פרטי אך אוניברסלי. סיפור אודות כמה חשובה ומשמעותית התמיכה שקיבל אוגוסט הילד בעת שחייו היו נתונים בכאוס, ועל יתרונות הבחירה שלו להטמיע את הערכים ההומניסטים והתובנות שהקרינה לו לילו, ולהסתכל על הצד היפה של החיים.

נדמה לי שבסופו של דבר זהו המסר של הספר.
כרמליטה (לפני שבועיים)
פואנטה ואירית - תודה על תגובותיכן.

פואנטה - הוספתי את המלצתך לרשימה. תודה.
מושמוש (לפני שבועיים)
ביקורת יפה מאוד. אבל יפה לכם לחשוב על שדה מרעה ועננים, ולא על מה שעוללתם ליהודים.
הגרמנים שוב מציגים את עצמם כקורבנות מלחמת העולם. לא נראה לי שיתוף הפעולה כקורא עם המגמה הזאת.
זה המאמץ הלאומי שלהם ובכול הטונים, מעדינים שלא תרגיש ועד צורמים וצווחנים בקולנוע ובתקשורת.
אירית (לפני שבועיים)
כתבת יפה ונוגע...
יום נפלא ותודה.
פואנטה (לפני שבועיים)
בשמחה.
קשה שלא לאהוב את הסיפור הזה. זיכרון הוא כחומר ביד היוצר, אכן כל אחד "מביט במה שמתחשק לו לראות".
ממליצה לך על עוד ספרון קטן-גדול, על זיכרון וחרטה, בכיוון קצת אחר אבל מרתק בדרכו - "כדי שהרוח לא תישא זאת לכל עבר".
חמדת (לפני שבועיים)
טוב לפחות שבגילו הוא זוכר דברים .





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ