“מלאך מעל שמי עזה
לפני שנים רבות, ביקרתי בגרמניה כחלק ממשלחת קטנה לעיר התאומה שלנו, מולאיים על הרור. הסיור שהיה מוצלח מבחינה מקצועית, התעלה גם לרמות רגשיות ואנושיות, בזכות האופן בו התקבלנו על ידי עמיתינו, שגילו פתיחות וחמימות.
הנס, היה אחד מהאנשים שליוו אותנו בבקרנו. הוא היה איש מבוגר, נמוך קומה, שנמנע מלדבר, אך תמיד פניו היביעו קורת רוח, מהעצם העובדה שליווה אותנו, ולבסוף הוא העז, ובשפה רצוצה בליווי תנועות ידיים, הוא אמר, אני כל כך מצטער שאני לא דובר אנגלית, אבל לבטח תבין, הייתי ילד קטן לאחר המלחמה, היה רעב והיה קשה, ובבית הספר כמעט ולא למדו. הבנתי שהוא מדבר על סבלו הרב, שהוא חווה כילד במלחמה ולאחריה. התקרבתי אליו, לחצתי את ידו ואחר כך חיבקתי אותו כמי שהבין לצערו.
הסיפור של הנס הגרמני, הצליח להמחיש לי את סיבלם של הילדים במלחמות כאסון, המאפשר לנו לחוש אמפטיה לאחר. סיפור שעלה בעיני רוחי בשעה שקראתי את הנובלה הצנועה, אוגוסט של כריסטה וולף, סופרת גרמניה, שכתבה על ילד גרמני, בתקופת מלחמת העולם השנייה, מנקודת מבטו של אדם בוגר, המספר על נסיעתו האחרונה כנהג אוטובוס מפראג לברלין, נסיעה שבהלכה הוא חולף על פני מקומות, המעלים בקירבו את זיכרונותיו, כילד וכאדם בוגר, העורך חשבון נפש לחייו, באמצעותו הוא מנסה להתפייס ולהכיר תודה על האושר שחווה בהם למרות הכל.
אוגוסט, נזכר במלחמה, בבריחת אימו יחד איתו, ברכבת מפרוסיה המזרחית, מאיימת הרוסים שכבשו אותה. הרכבת הופצצה, אימו מתה, והוא הועבר לבית חולים לחולי שחפת יחד עם קבוצת ילדים.
אוגוסט, ללא הוריו, חולה וטראומטי, שהה בבית החולים במבנה שהיה בעבר אחוזה, כעת המבנה הולך ומתפורר, בין ביצות רעילות. בחורף האחוזה הופכת לארמון קרח, מראה של אגדה גותית אפלה. החולים סובלים מחוסר מזון, מטיפול רפואי לקוי, וחלקם אף גווע מהמחלה, או מחסור רצון להמשיך את החיים.
אוגוסט, נאחז בנערה בשם לילו, ששהתה במקום, היא הייתה עבור החולים, קרן אור באפלה, מוקד לנחמה, בשעה שעזרה לצוות לטפל בחולים, או בעיקר בעת שסיפרה סיפורים ושרה שירים לילדים, מעשה שהעניק להם קשר וזיכרון אל הבית הרחוק ותחושת חום ואנושיות.
אוגוסט, אהב את לילו, היא אפשרה לו, לראות את החיים הקשים כפנטזיה. הוא דימה אותה לנסיכה, כמו זאת מהאגדה היפיפייה הנרדמת, מפגש שעיצב את חייו שנים רבות לאחר ששרד את המלחמה.
הספר מעניק נקודת מבט ייחודיות לערכים בעת משבר, הבאים לביטוי באמצעות לילו, הנערה שהמעניקה לאנשים עצובים ונואשים, קרן אור באפלה, ובכך היא גילתה גדלות נפש וערכיות יוצאי דופן, ערכים ומעשים שאמורים להפוך חברה לטובה יותר ולהעניק לה נחמה ותיקווה.
הספר אוגוסט, הוא גם אמצעי לחשבון נפש שלנו עם עצמנו, ולתחושות הנחמה והתקווה, שהספר עשוי להעניק לנו, ולאפשרות שהשבר שלנו יוביל לחברה ולעולם טובים יותר.”
