ביקורת ספרותית על המבשר - פקד קונרד סייר #10 מאת קארין פוסום
ספר בסדר

---

קשה לכתוב ביקורת על הספר הזה מבלי לתת ספוילרים, לכן הביקורת הזו תהא מעט שונה ולאו דווקא על עלילת הספר אלא יותר על ההתרשמות הכללית שלי ממנו.
אודה ואומר כי קצת התלבטתי אם לכתוב עליו ביקורת בעקבות כל הרעש שהיה סביבו כאן באתר, דבר אחד אני יכולה לומר באופן נחרץ , ועל זה יסלחו לי כל אוהבי הספר, אבל במקרה הזה בהחלט ניתן לומר שעל טעם וריח..

הספר בנוי ממקבץ סיפורים / מקרים, החוט המקשר בניהם כנראה לא איכותי מספיק כי לאורך כל הספר נאלצתי לבצע קשרים קטנטנים.

תעלולים כולם עושים, ישנם שמקצינים עד לגבול האכזריות המרושעת, וחלקם פחות, בוודאי שכל מעשי שכזה יכול לגרום לקורבן זעזוע אבל ההקצנה בספר על התעלולים? נדמה לי שהסופרת לקחה את זה למחוזות בהם הדמיון שלה נאלץ לעבוד שעות נוספות.

רק השבוע התוודענו לתעלול אותו עשו שתי בנות עשרה מתבגרות, שהשתעממו והחליטו שזו תהיה בדיחה מוצלחת שתגרוף להן אלפי לייקים ותגובות, הן לקחו את הפעוט והכניסו אותו למקרר, סגרו את הדלת, התגלגלו מצחוק לכמה דקות, ואז שלפו אותו משם , ארוחת הצהריים מוכנה! בדיחה גרועה ביותר!

נחזור לספר, המבשר..
שרשרת של מעשי קונדס אכזריים פוקדת את העיירה השלווה "ביירקוס" , חלק ממעשי הקונדס גובלים באכזריות של ממש, חלקם יותר בדיחה לא מוצלחת, לגמרי לא מצחיקה, ואפילו מעליבה.

אין ספק ששריקת הפתיחה של קארין הייתה מוחצת , מטלטלת, ושואבת אותך,היא מתחילה את הספר עם האפקט הכי חזק, מי לא מתרגש למראה תינוקת שמנמנה, מתוקה, עם לחיים ורדרדות, שנמה את שנת הצהריים שלה מתחת לעץ אדר? אצבעות ידיה הקטנטנות פרושות מתחת לשמיכת צמר?

עובדה ברורה היא שלכולנו סף רגישות גבוה כשמדובר בילדים, והסף הזה עולה כשחלילה מישהו מעז לפגוע בהם, גם אם מדובר במעשי קונדס, היצר החייתי שבנו זועק וזועם, אנחנו רוצים בכל מחיר להגן עליהם. ובל נשכח את שריקת הסיום, שגם כאן הצליחה קארין לסיים את המשחק בנוק אאוט.

אבל רגע.. מה עם הספר עצמו? הרי בין עמוד 7 לעמוד 263 ישנם עוד (רגע, צריכה מחשבון) 256 עמודים שבהם הרגיש לי יותר מידיי מאולץ, ודפים שלמים של שעמום, ספר מתח טוב הוא ספר שאתה לא מפספס אף דף, משפט, מילה....אתה קורא בשקיקה, אתה כולך דרוך להבין מה קורה, מה יהיה, איך העלילה תסתיים.

בכריכת הספר נכתב: יוני בסקוב, נער צנום וחריף שכל" , התיאור הזה מאוד הפריע לי, כי יוני הוא באמת הכל, נער צנום, רזה, עבר בעייתי, אימא אלכוהוליסטית, בית מוזנח,אבל הוא לא חריף שכל נקודה!הייתי מתארת אותו כנער בעל איזושהי הפרעה נפשית חריגה, אבל לבטח לא "חריף שכל".

ברור לי שהמטרה של הסופרת הייתה להעניק לעלילה אמפתיה או הזדהות עם אותם ילדים מוזנחים, שמנסים למשוך את תשומת הלב בדרך השלילה אך היא טעתה ובגדול! האופן בו היא תיארה את מעשיו של יוני, מחשבותיו, רצונותיו לצד רגישותו כלפי סבו, התפוצצה כמו בלון נפוח ברגע האמת.
אומר לכם שבעיניי תקציר הכריכה לכשעצמה הרבה יותר מרתק מהעלילה הכתובה, הסתקרנתי מאוד, גם הביקורות שעלו כאן הוסיפו ותרמו לסקרנות, ולבסוף? אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ !

והשאלה שנשאלת בעקבות קריסת האתר במהלך הסופ"ש היא האם מדובר במעשי קונדס או תעלול אכזרי?

» ביקורות נוספות של רחלי (live)
» ביקורות נוספות על המבשר - פקד קונרד סייר #10