ביקורת ספרותית על רומן רוסי - ספריה לעם #342 מאת מאיר שלו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 ביולי, 2017
ע"י ישי


את מאיר שלו פגשתי באקראיות לפני מספר שנים. סיירתי באזור רכס בוקר, באזור הר הנגב, וזיהיתי קבוצת רוכבי אופנים באזור בורות ציפורים. ניגשתי לתהות על קנקנם של הרוכבים וזיהיתי שם להפתעתי, בין חברי הקבוצה את שלו. לחצתי את ידו, על אף שפגש אותי לראשונה בחייו, ובאמת שמחתי לראותו.
באותו הערב התקיימה הרצאת אורח, ביישובי, של שלו ובמהלך אותה הרצאה תיאר, וסיפר אודות ספריו השונים והסיפורים ההיסטוריים, האמיתות שמאחוריהם; מה שנקרא, הסיפורים שמאחורי הסיפורים ובתום ההרצאה המעניינת הוא פנה אל הקהל ושאל האם יש לפלוני אלמוני שאלה..
הרמתי את ידי ושאלתי: 'מה קרה לאפרים? לאן הוא נעלם?'. שליו חייך והרים גבה והביט בי במבט סלחני כמו הורה שמביט לבן סורר. 'לא יודע מה קרה לאפרים, אולי תחפש אותו' אמר לי בציניות גלויה עם קורטוב לגלוג.
הרמתי את הכפפה והתחלתי לחפש, ברחבי הארץ והעולם, אחר איש שחבוש מסכת כוורנים, על מנת להסתיר את פניו המעוותות מהעולם, ועמו פר שרולה ענקי...
חיפשתי בשדות המרעה של הבוקרים ברמת הגולן.. אבל לא ראו שם את אפרים. שיערתי שאפרים, לוחם מהולל לשעבר, יחפש את קרבתם של לוחמים מהוללים לשעבר כמוהו אז חיפשתי בשדות המרעה של הר ציון בכוכב הירדן ואצל קצ'ה בגלבוע אבל לא אפרים ולא פר העונה לשם זאן ולז'אן נצפו שם לאחרונה.
הפרות של קיבוץ דרומי מפורסם התעלמו ממני ביהירות של חברה סגורה ואחת הפרות, מיני אלו שרעו בנחל באר שבע, לא אהבה שהתקרבתי אליה יותר מידי אז היא השאירה בי את חותמה....
הגעתי לפרות בקצ'קר, לפרות בגיאורג'יה, אפילו לפרות עם הפוני בסקוטלנד אבל לא פר שרולה העולה לשם זאן ולז'אן ולא זקן כפוף ופצוע נפשית שמסתתר מאחורי מסיכת כוורנים ועונה לשם אפרים נצפו שם לאחרונה.... אני ממשיך לחפש מידי פעם וכל פר שרולה שאני פוגש על אם הדרך נשאל את השאלה אבל משיב בצניפת אויר עצבנית וכל כוורן שמתחבא מאחורי מסיכה מחוררת נבדק באופן קפדני על ידי אבל אחר שהוא מאיים שישלח בי את דבוריו אני משחרר אותו מכיוון שאפרים מעולם לא היה דבוראי...
אפרים וזאן ולז'אן הם רק חלק משטיח רחב שמאיר שלו תפר ב'רומן רוסי' כחלק מספור תולדות העמק ומשפחות האיכרים הראשונות שנטעו את עצמן באדמת הכבול של הביצה. הסיפור אמנם מצחיק והיתולי אבל מכיל גם קטעים מציאותיים ועצובים של חבורת אנשים שבאה לשממה לשם הפרחת הרעיון הציוני או שמה הגשמת המהווים הפנימים של קבוצתם... הם מנסים לקרוא תגר על הטבע אבל הטבע לעיתים אכזרי ומוכיח לאדם שהוא החזק מבין השניים.
רבות דובר ונכתב אודות הספר אבל לא אכחד ואודה שקראתי את הספר מספר פעמים בעשור האחרון והשפה העברית המצחיקה, בה נוקט שלו משמשת אותי בכתיבה יומית ומעוררת בי תמידית געגועים נוסטלגיים לסיפורי החלוצים שגדלתי עליהם.
והסיפור על אפרים והפרה... אגדה שהייתה באמת. תיהנו בקריאה
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ישי (לפני שנה ו-11 חודשים)
תודה חמדת, קראתי את כל ספריו של שליו. אני מסכים עמך חלקית מחשבות, רומן רוסי פותח את הסאגה ההיסטורית ופונטנלה הוא המשך ישיר שלו רק עם גיבורים אחרים.
מחשבות (לפני שנה ו-11 חודשים)
אני מסכם עכשיו את קריאת כל הרומנים של שלו עם פונטנלה. כתיבה מיוחדת, שאין שני לה.
חמדת (לפני שנה ו-11 חודשים)
כתבת נהדר . מצא חן בעיני .תקרא את "עשו" ,ו-"כימים אחדים".





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ