ביקורת ספרותית על ימי הנטישה מאת אלנה פרנטה
ספר בסדר

---

הספר הוא על הסיוט הגדול של כל אישה מיד אחרי החתונה. הפחד והחרדה מהבגידה של הבעל והעדפת אישה אחרת עליה.
אלנה פרנטה מצליחה להעביר בספר את התהליך המסויט שעובר על אולגה ושני ילדיה לאחר שהבעל יום אחד הודיע ללא שום רמזים מוקדמים מצדו שהוא עוזב את הבית. "דחוף לי להבין . מדוע השליך בקלות כזאת חמש-עשרה שנים של רגשות ,התרגשויות , אהבה? זמן ,זמן . את כל הזמן של חיי הוא לקח לעצמו..." (עמ' 31 )
הקורא נחשף למצוקות הנפשיות הקשות ולהתמודדות הפיזיות היום יומיות. נחשפים לכעס על הבעל ,לשנאה לקנאה לאישה החדשה ובמיוחד לעליבות ולכאב. בקיצור להתמוטטות הנפשית . התיאורים של פרנטה למצבה הוא חד ומדויק ונוגע ללב ברגישותו.
אולגה משתמשת בשפה וולגרית ,גסה ,כנראה כמו שפת אנשי נפולי (הסופרת ילידת נפולי).
היא אובססיבית לגבי בעלה הבוגד מריו ולא מפסיקה להגיד שהיא אוהבת אותו למרות שהיא מתנהגת אליו בגסות ובתוקפנות כשהם נפגשים.
העזיבה והבגידה נדמו בעיניה כמי שהעמיס עליה חובות ובאשמתה עזב . מכאן חייה פסקו להיות כבעבר והפכו לבלתי נסבלים. החשיפה הנפשית והמחשבתית היא טוטלית בספר וקוראת לקורא להשתתף בתהליך שעובר על אישה במצב שכזה.
התאכזבתי מסיום הספר. אני לא רוצה לספר את סופו אך הרגשתי מרומה בתור קוראת.
הספר כתוב בצורה טובה מאד , הרגשות מתוארים בצורה חדה ונוקבת. נושא הספר אקטואלי תמיד , אוניברסלי ונצחי (לצערי)

» ביקורות נוספות של תמיד קוראת
» ביקורות נוספות על ימי הנטישה