ביקורת ספרותית על אבדות - פרוזה # מאת מיכאל שיינפלד
ספר בסדר

---

בספר יש דמות מרכזית אחת, יואב שגיב,שעובד במחלקת האבידות בתחנת רכבת.
הוא עבר לגור בבית דודתו בתל אביב כדי להיות קרוב ללימודיו באוניברסיטה.מערכת יחסים יפה נרקמת לאט לאט ביניהם והיא כמו בין סבתא לנכד.
בספר יש סיפורים קטנים נוספים שבסוף מתחברים לסיפור המרכזי. המוטיבים המרכזיים בספר הם, רכבת ואבידות. יש הרבה דברים אנשים מאבדים לא רק דברים פיסיים אלא מערכות יחסים ואופציות בחיים שמפספסים.הסופר מתאר את העצב והתיסכול כאשר מאבדים דברים ואת השמחה והאושר כאשר מוצאים את האבידה וגם מצאר את מצב שבו האבידה לא תמצא לעולם.
הסיפור מתנהל בצורה איטית, כמו המחשבות ההירהורים וההתלבטויות של יואב. יואב עובר בסיפור סוג של התבגרות. המפגש עם האבידות לקח אותו ללמוד פסיכולוגי וגם למפגש עם עצמו.
מרוב המעברים לסיפורי המישנה גם אני הרגשתי שאני הולכת לאיבוד.
השפה של שיינפלד עשירה לעיתים מתפייטת ומטפורית. ביהדות עניין השבת אבידה הוא חשוב. כאן הביא הסופר שיינפלד מבט נוסף ועמוק לצורך של השבת האבידה.
האמת, הספר קצת שעמם אותי בחלקים ממנו.

» ביקורות נוספות של תמיד קוראת
» ביקורות נוספות על אבדות - פרוזה #