שנות ה-80 הן שנות ילדותי המוקדמת.
לא הייתי מתבגרת אז, אפילו לא במושגים של ימינו, בהם, כך נטען, גיל ההתבגרות הולך ויורד.
האמת היא, שגם אם הייתי נולדת עשור או חצי עשור מוקדם יותר, אני בספק אם זה היה משנה משהו.
אני מניחה שגם מבין בני הדור שלי יש לא מעט שמשחקי המחשב והקולנוע של שנות ה-80 כן מדברים אליהם.
אני, אם להודות על האמת, אפילו לא ממש יודעת מה זו "קונסולה".
וכאן צריך לתת את הקרדיט לביקורת של אלון על הספר, שהניעה אותי, למרות נתוני הפתיחה הלא מספקים, לנסות בכל זאת ספר שהוא "שיר הלל נוסטלגי לשנות השמונים", אם להשתמש במילותיו של אלון.
***
בשנת 2045, העולם הוא מקום עוד פחות סימפטי ממה שמוכר לנו כיום. כמו רוב האנושות, גם גיבור הספר, וֵייד וַטס, מעדיף לבלות את רוב זמנו ב"אואזיס" עולם וירטואלי משוכלל הרבה יותר ממה שיש לנו כיום. האואזיס היא מציאות מדומה שמקיפה את כל תחומי החיים. היא החלה כמשחק אבל התרחבה. מאוד. היא מאפשרת פרנסה, לימודי תיכון, משחקי מחשב, ספרים וקולנוע. חיים, בקיצור.
המיליארדר שיצר את האואזיס הוריש את הונו למי שיצליח לפענח חידה מורכבת הדורשת ידע רב בתרבות של שנות ה-80. וייד הוא אחד ממחפשי האוצר הוירטואלי, והראשון לפענח את חלקה הראשון של החידה, מה שהופך אותו למטרה לאיומים על חייו. אלה האמיתיים, המציאותיים למדי.
אני בהחלט יכולה להבין אנשים שכמוני, הידע שלהם בתרבות שנות ה-80 מקביל פחות או יותר לידע שלהם על תרבות הסמוראים במאה ה-13, שימאסו בפרטי טריויית שנות ה-80 הרבים שמלווים את קריאת הספר, ומהתיאורים המילוליים שמנסים לשוות תמונות חיות מול עיני הקורא המכיר את הסרטים ומשחקי המחשב המדוברים, אבל מצליחים בעיקר לשעמם את מי שלא.
אני בכל זאת נשאבתי לספר, שכן מעבר להררי שנות ה-80, ביום של ראות טובה, בהחלט אפשר לזהות בו עלילה קצבית ומותחת (מותחת באופן יחסי, כן? כמו כל ספר מתח שיש בו טובים ורעים וסוף צפוי מראש).
נכון, זו לא ספרות גדולה, אבל אין לו שום יומרות כאלה. הספר כאילו נכתב בכדי להיות מוסרט, ואולי כסרט הוא יצליח לסחוף גם את סרבני שנות ה-80.
***
הערך המוסף שבכל זאת מצאתי בספר הוא המבט המעמיק שהוא נותן לכל נושא המציאות הוירטואלית.
נכון, המערכת המתוארת בספר מורכבת ומשוכללת הרבה יותר מכל מה שיש לנו היום, ונכון - יכול להיות שכל הכיוון הזה, של דמויות וירטואליות הולך ונעלם תודות(?) לפייסבוק. אבל כל מי שגלש מספיק שנים בפורום חברתי כלשהו, כל מי שרואה בסימניה גם אתר חברתי ולא רק שטח פרסום להגיגיו, יכול להזדהות ברמה כזו או אחרת עם מורכבות הקשרים בעולם וירטואלי שמציג הספר.
האם אנחנו יכולים להכיר אדם ש"פגשנו" רק באופן וירטואלי?
האם אנחנו יכולים לאהוב אדם על בסיס אישיותו הוירטואלית?
איך אפשר להיקשר לאדם שאין לנו דרך לדעת האם הוא אומר את האמת בקשר לגיל, למגדר ולמקום המגורים שלו?
למען האמת, גם בעולם ה"אמיתי", שבו אנו פוגשים אנשים פנים אל פנים, אנחנו לא מסתובבים חשופים, קלופי נפש. כולנו מציגים תדמית כזו או אחרת, יותר או פחות בהצלחה, גם פנים אל פנים. האם האישיות שלנו כפי שהיא נחשפת בעבודה זהה לאישיות שמכירים השכנים שלנו? המשפחה שלנו?
האם לא כל כל מי שמשתף את חבריו לעבודה בעיקר בחכמתם ובכשרונותיהם המרובים של ילדיו, ולא בתסכול המתפרץ שלו מול התארגנות הבוקר שלוקחת להם שלוש שעות לעזאזל! מציג דמות וירטואלית במידה מסויימת?
כמה פעמים יצא לכם לגלות במפתיע פרט כלשהו על חבר מוכר שחשבתם שאתם מכירים היטב, ושינה באופן דרמטי את מה שחשבתם עליו?
אמנם בעולם הוירטואלי הכל מוקצן הרבה יותר, אבל האם אין לדבר סוף? האם אדם יכול להציג אישיות וירטואלית אינטליגנטית ומשעשעת כשהוא בעצם טיפש גמור ונטול חוש הומור?
לגיבור הספר יש רק חברים וירטואליים. על חייהם האמיתיים הוא יודע מעט מאוד, אבל ברגע האמת, החברות הזו תוכיח את עצמה כחברות אמת. מסתבר שלא פשוט לזייף אישיות, אפילו בעולם הוירטואלי.
הוא מתאהב בחברה וירטואלית שמצדה מנסה לשמור ריחוק שכן אינה מאמינה שהתאהבות וירטואלית היא אפשרית. מי מהם לדעתכם צודק?
נכון, הספר מסתיים באמירות המעט בנליות על חשיבותה של המציאות:
"אני יצרתי את אואזיס כי מעולם לא הרגשתי בנוח בעולם האמתי. לא ידעתי איך להתחבר עם האנשים שם. פחדתי, כל חיי. עד שידעתי שהם עומדים להיגמר. אז הבנתי שאף על פי שהמציאות עלולה להיות מקום מפחיד וכואב, היא המקום היחיד שאפשר למצוא בו אושר אמתי. כי המציאות היא אמתית. אתה מבין?"
אין ספק, וייד אכן יצטרך לפגוש את מושא אהבתו פנים אל פנים אם הוא רוצה שיהיה עתיד כלשהו לקשר ביניהם. אבל ספק רב אם היה מצליח בכלל לפגוש אותה ולפתח איתה קשר עמוק כל כך לולא העולם הוירטואלי.
הספר הזה, יותר מכל ספר שקראתי ושהתייחס לעולם המציאות הוירטואלית (אוקיי, אין הרבה כאלה), מכיר בשילוב בין העולמות, באפשרויות שפותח העולם הוירטואלי ושקשה יותר היה למצוא אותן בעולם ה"מציאותי" שלפני האינטרנט.
***
ביום שישי האחרון פגשתי כמה מחברי סימניה.
לא היו הפתעות גדולות, לא היה אף אחד שהפערים בין דמותו הוירטואלית לדמותו במציאות היו מדהימים או בלתי נתפסים.
לא היה שם כמעט אף אחד שהיה לי סיכוי להכיר לולא העולם הוירטואלי.
ההיכרות פנים אל פנים ללא ספק משדרגת את הקשר והופכת אותו לאמתי יותר.
אבל לולא העולם הוירטואלי - לא היה נוצר קשר מלכתחילה.
(ובעוד שספר מומלץ רק לחובבי שנות ה-80 ו/או סוג של מד"ב, על מפגשים אני ממליצה לכולם:-))
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
