ביקורת ספרותית על שחקן מספר אחת מאת ארנסט קליין
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 26 באוקטובר, 2016
ע"י אלון דה אלפרט


****




נדמה לי שמכל העשורים, דווקא העשור שבו גדלתי והתבגרתי נחשב לעשור ההתבגרות האולטימטיבי. מדובר, כמובן, על שנות השמונים של המאה שעברה, או כמו שנהוג לכנות אותן, "האייטיז". ייתכן שכל אחד מרגיש איזו חיבה (או שטנה, להבדיל) לעשור ילדותו ונוהג להתרפק בחמדה על שנות החמישים, הששים, התשעים או האפסיים ולהגיד שדווקא אז היה תור הזהב של האנושות שהכול היה טוב בו ומאז הכול הידרדר. ובכל זאת, עובדה היא שכולם חוזרים דווקא לשנות השמונים, גם אם מצד אחד היו שנות עליבות אופנתית שהניבו זוועות כמו תסרוקות "אלי אוחנה" וכריות כתפיים. על כף המאזניים האחרת ניתן למצוא קולנוע קאנוני משובח, מוזיקה שעד היום מושמעת בחדווה אין קץ, וכמובן משחקי המחשב הפרימיטיביים והגאוניים, שהובאו לנו בחסות החברות הגדולות שלפני עידן הקונסולות, כמו קומודור, אטארי, סינקלייר ספקטרום או נינטנדו.

על מצע הפטרי הזה מבסס ארנסט קליין את הספר המתוק מדבש הזה, שהוא טריביוט אינסופי למה שהיה פעם, תמים וחלוצי אם תרצו, ואיננו עוד. נדמה לי שגם מי שלא גדל בשנים ההן, יצליח למצוא את עצמו בספר הזה ולהתגעגע מיד שניה למה שלא באמת חווה אף פעם, למרות שאי אפשר באמת להעביר למי שנולד בשנות התשעים ואילך וחווה חוויות משתמש של משחקים כמו call of duty או GTA מה היה אז, וכמה בלתי מוגבלים היו המשחקים בצבע אחד ובששים וארבעה קילובייט (!!!!!).

having said that, צריך לחזור ולנחות על פני השטח של המציאות שלנו ולהודות שלמרות כל האמור לעיל, לא היה כזה להיט בשנים המפוקסלות ההן. השתפרנו מאז, ובכל תחום אפשרי, וברור לכל בר דעת שהעולם היום הוא התפתחות, ולא נסיגה, מהעולם שהיה אז, גם אם אולי הוא לא היה מקולקל כמו שנהוג לחשוב שהוא היום. המשחקים שיש לי היום באייפון, למשל, הם פי גזיליון יותר מגניבים מספייס אינוויידרז או מפקמן, ולא משנה כמה "קלאסיים" ופורצי דרך הם היו בזמנו. וגם בשאר הדברים, מפוליטיקה דרך זכויות מיעוטים ועד לאיכות הסביבה, דומני שאנחנו נמצאים במקום יותר טוב, אבל לא ניכנס לזה עכשיו.

***

בשנת 2045, ווייד ווטס בן השמונה עשרה מבלה את רוב חייו - כמו אולי חצי מהאנושות - בתוך "אואזיס", מערכת מציאות מדומה שהיא, כמדומה, עדיפה בהרבה על החיים המסריחים במציאות הלא-מדומה. הוא לומד בבית ספר מדומה ויש לו חברים מדומים, הוא משחק וחולם לנסוע לעולמות אחרים בתוך המציאות המדומה שהם יותר מגניבים מעולם הבית-ספר של המציאות המדומה שלו. דווקא בתוך כל האפור הזה, הוא מצליח למצוא את הרמז הראשון לאוצר אגדי שהוטמן בתוך העולם המדומה ע"י ג'יימס האלידיי, ממציא ה"אואזיס". בן לילה ווטס הופך להיות, בעולם המדומה כמובן, למגה-סלב עשיר ומצליח. וחכם וכל זה. וההרפתקאות שלו, כמובן, רק מתחילות.

הספר הזה מאוד מאוד חמוד. בעיקר למי שגדל או חי באייטיז אבל גם למי שמוכן להרפות קצת מהמציאות של עצמו ולצלול לתוך מין ספר משחקי כזה חביב, שיר הלל נוסטלגי לשנות השמונים שהוא גם מדע בדיוני לא מזיק שאינו דורש מהקורא התעמקות פילוסופית מאומצת או תובנות מרקיעות שחקים. אמנם יש בו את התמהיל הצפוי של תאגידים מרושעים, נצחון האהבה והמקוריות על הנוקשות, הדוגמטיות וחוסר הדמיון, אבל הוא גם מאפשר חווייה אסקפיסטית פשוטה וללא קומפלקסים מיותרים.

***

בקטנה - למי שרוצה להיחשף עוד לפני הקריאה לסרט אנימציה נפלא שגם הוא סובב סביב עולם משחקי המחשב של שנות השמונים, מומלץ לצפות בסרט המ-ע-ו-ל-ה "ראלף ההורס", או בלעז "Wreck It Ralph".

****
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
יאפ
שונרא החתול (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
גם דיגר שם?
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
תוספת: למי שממש מתגעגע, ורוצה שייגמרו לו החיים, הנה אמולטור למרבית משחקי הארקייד באייטיז, בחינם ולנצח:

https://archive.org/details/internetarcade
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אם הייתי מתבגר בשנות החמישים הייתי עכשיו בן שבעים. הממממ.... אני אאגור ברשותך שקי אורז בגילי הנוכחי
שונרא החתול (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
ואני דווקא הייתי רוצה לראות אותך מתבגר בשנות החמישים.
מעניין איך היית אוגר שקי אורז וחביות שימורים ומתכונן לדיסטופיה בתקופת הצנע...
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
בגלל זה כתבתי שנדמה לי
שונרא החתול (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
כל עשור בו היית גדל ומתבגר היה נחשב עשור ההתבגרות האולטימטיבי, רק מעצם היותך בו.
כך, העשור בו נולדת הוא עשור הילודה האולטימטיבי, העשור בו התחתנת הוא עשור הנישואים האולטימטיבי והעשור בו כתבת על עשור אולטימטיבי הוא האם-אם-אמא של העשורים האולטימטיביים.
סתם... צריכה להשחיז ציפורניים :-)
אגב, כל עשור בו ביבי חי הוא עשור אולטימביבי.
zooey glass (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
מעניין שהעיבוד הקולנועי של הספר בוצע (או יבוצע, אני לא עד כדי כך מעודכן) על ידי סטיבן ספילברג, שבהשראת סרטים שלו (וספרים של סטיבן קינג) נכתבה הסדרה החדשה stranger things, שכולה הלל לסדרות, לקולנוע ולספרי המד"ב והמתח של האייטיז. מעניין מהבחינה שהספר מתווסף גם הוא למגמת הנוסטלגיה האייטיזית, שאני בתור מישהו שגדל בניינטיז והלאה חווה אחרת ממכם. בכל אופן הסדרה מגניבה ואני מניח שגם הספר והסרט יהיו. תודה, נהניתי לקרוא כתמיד!
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
הוא בנוי על משחקי ארקייד משנות השמונים, על כל הוויזואליה שלהם. לעומת משחקים חדשים ומתוחכמים יותר.
-^^- (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
נשמע אחלה ספר! אתן לספר הזדמנות וראיתי את סרט האנימציה הזה, בהחלט סרט מקסים אבל לא הבנתי כיצד שנות ה-80 קשורות אליו
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
זה על הפרק
cujo (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
ראלף אכן הורס נסה את stranger things עם וינונה ריידר- סדרה שהיא געגועים לשנות השמונים. לשפילברג וקינג.
נצחיה (לפני 9 שנים)
ראלף ההורס נהדר
פואנטה℗ (לפני 9 שנים)
אנשים, זאת רשימה סגורה של כל מה שמוזכר בספר.
כל הטענות על תוכן הרשימה נא לנסח בכתב ובאנגלית ולהפנות למר ארנסט קליין.
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
כל עשור נגמר שלוש ארבע שנים לתוך העשור העוקב.
asheriko (לפני 9 שנים)
פאונטה שכחת את משחק הקופסה "טליסמן"TALSIMAN
asheriko (לפני 9 שנים)
נכון, ה-80 היו העשור הטוב ביותר להתבגר, מה שאני מכנה העשור התמים האחרון של העולם. ודרך אגב העשור הזה נמשך למעשה אל תוך שנות ה-90 כאשר איפהשהוא בין 93 - 94 הוא חלף לחלוטין. תמיד כשאני חושב על שנות -80 בואכה ה-90 אני נזכר בשיר גוטליב - זוכרים אותה ? היפה הזאת מצעירי תל אביב...
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
האייטיז הן כמו הדודה השמנה והמקסימה שכיף להתרפק עליה ולחבק אותה, אבל אז נזכרים בניחוח הזיעה החמוץ שמתלווה לכל חיבוק
חני (לפני 9 שנים)
תן לי פקמאן שאוכל מתנות ומטבעות בתוך מבוכים ואני מאושרת. והאייטיז תקופה שכיף להתרפק עלייה.
גלית (לפני 9 שנים)
ספר ממתק ואכן כמות הרפרנסים מדהימה.
מצד אחד את חשה גאווה קלה שזיהית וקישרת, מצד שני ... אלוהים את זקנה,ו גם כמה שטויות חסרות ערך יש לך במוח...
אלון,אני חשבתי שיש פה בקורת חברתית וגם קצת נבואת זעם ובכל מקרה זה גרם לי לחשוב.
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
כן, זה ספר באמת מעניין, אבל גם כיפי לאללה. לא הדברים שאתה קורא בדרך כלל :-)
רץ (לפני 9 שנים)
למי שעוסק כמוני בעבר, נשמע מאוד מעניין ושונה העסוק בעתיד ובמציאות מדומה וההקשר לשנות השמונים.
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
קומודור 128 זה לעשירים
רחלי (live) (לפני 9 שנים)
רגע, ומה עם הקומודור 128? אני זוכרת שלי היה אותו...בטח אבל מתקופה יותר מתקדמת לא? והמשחק שהכי אהבתי זה גלישה בקרח....

פואנטה תמתיני עם העגבניות...יכול להיות שזה היה בשנות ה 90
מסמר עקרב (לפני 9 שנים)
אם נשארו לך כמה עגבניות שרי לזרוק עלי, הרווחתי אותן ביושר...
פואנטה℗ (לפני 9 שנים)
מסמר, אלון תפס אותך לפניי.
מתי המציאו את המשחק תופסת?
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
וגם לא מועדון קרב, שהוא סרט ניינטיז פר אקסלנס
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
לא, מסמר עקרב, אאל"ט זה לא אינוורטר של האייטיז, אלא רק אלה שמוזכרים בספר
נגן MP3, למשל, לא היה באייטיז ממש
מסמר עקרב (לפני 9 שנים)
פואנטה, ציינת את "מת עלייך" פעמיים. טוב, זה כלום לעומת הפשלה האיומה שלי עם זמורה ביתן, אבל הייתי חייב לתפוס אותך על משהו...
וחוץ מזה הייתי מוסיף לרשימה את "אני והחבר'ה" הנפלא של רוב ריינר.
פואנטה℗ (לפני 9 שנים)
לא, לא פרופסורה, פרוצדורה (של אלגוריתם בשיטת תכנות דינמי לפתרון בעיות אופטימיזציה ברשת זרימה שיורית).
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
טוב, אולי זו לא חכמה, אהוד. הייתי צריך ליצור כמה פעמים מאז הדמיות של משחקים דומים, מה גם שצפיתי בלא מעט סרטים על ההיסטוריה של משחקי הווידאו, כך שהיה לי יתרון מסויים עליך.
אפרתי (לפני 9 שנים)
מאיפה זה בא כל הדבר הזה? קיבלתי סחרחורת ואני לא יודעת על מה אתם מדברים.
זאת עבודת דוקטורט, או פרופסורה???
אהוד בן פורת (לפני 9 שנים)
טוב אלון, את השם של המשחק לא זכרתי אבל חיפשתי בגוגל לפי השם שהזכרת ואכן אתה צודק.
עכשיו לא רק שאני מרגיש כזקן שזוכר את ההיסטוריה הזאת אלא מסתבר שנוסף לכל אני גם סנילי. חחחחח
פואנטה℗ (לפני 9 שנים)
יאפ.
זה משחק הכי מפגר ששיחקתי אי פעם אבל הייתי שחקנית מספר אחת ולקחתי מקום ראשון.
עדיין מחכה לפרס.......
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
המשחק נקרא pong, ולא היתה אז רזולוציה מספקת לייצר עיגול. היה מדובר, כמובן, בריבוע.
אהוד בן פורת (לפני 9 שנים)
אלון, זה מה שזכור לי זה היה מעין משחק טניס כזה שבניגוד למשחקים של היום היית צריך דמיון רב
בכדי לחיות את העולם הוירטואלי שאתה משחק בו, ובמה משחקים טניס אם לא בכדור שהוא עגול?
המשחקים שיכולת לברור ביניהם היה בסיבוב של כפתור על הקונסולה שאגב נקראה "סילורה"
ועד כמה שאני זוכר ההבדל ברמות הקושי היה רק במהירות.
זה היה אי-שם בסוף שנות ה-70 ואני הייתי בן פחות מעשר.

אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
ואהוד, זה לא היה עיגול
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
ג'יזס, פואנטה
אהוד בן פורת (לפני 9 שנים)
כמי שגדל אל עולם אבולוצית המשחקים ממש מההתחלה ואומר משני קווים על מסך שחור לבן כשביניהם רץ מקצה אל קצה עיגול עד ל-(אני עושה את זה בקפיצה גדולה, למרות שבמציאות זאת היתה דרך ארוכה) ל-XBox360 ובדרך היה כמובן משחק טלויזיה בשם סילורה וכמו כן אטארי, אין נוסטלגיה שאני אוהב יותר מזו, ומי שמכיר אותי יודע שאני בכלל לא אוהב נוסטלגיות. בכל אופן ממה שנראה לי יהיה מעניין לקרוא את הספר ולראות את הסרט. אני מניח שיצא לכם לראות גם את הסרט של אדם סנדלר, "פיקסלים" - מעניין אם רק לי זה נראה שהסרט שלו היה אחד מהסרטים שרק פתחו צוהר לעולם המרתק הזה.
פואנטה℗ (לפני 9 שנים)
צודק ב'- א, וגם צודק ב- ב'.
ועדיין...ספר מעולה! :)
עכשיו אני הולכת לעשות משהו פסיכי לגמרי (בעצם, כבר עשיתי את זה בזמן הקריאה, רק מעתיקה לכאן), אתה מוזמן לסובב את האצבע ליד הרקה ולזרוק עליי עגבניות (רצוי שרי).
קבל:

**מחשבים וקונסולות משחקים: אפל IIe; קומודור 64; אטארי 800XL; TRS-80 Color Computer 2; קונסולה אטארי 2600; קונסולה Intellivision; PDP-1; Altair 8800; IMSAI 8080; אפל I; אפל II; קומודור PET; אטארי 400; ColecoVision; TI-99/4; Sinclair ZX80.

**מגזינים וספרים: טיים, 2014, כריכת שער; המדריך לשליט המבוך (ספר כללים למבוכים ודרקונים), 1983; "דרגון"; "סטארלוג"; ספר החוקים לשחקן של מבוכים ודרקונים; מגזין "הבי מטאל"

**משחקים: "הרפתקה"; "גלאגה"; "דפנדר"; "אסטרואידים"; "רובוטרון: 2084"; "דונקי קונג"; "בורגר טיים"; "פיטפול"; "קונטרה"; "גולדן אקס"; "הבי בארל"; "סמאש טי-וי"; "לוחמי איקארי"; "טרון: דיסקים קטלניים"; "אסטרומאש"; "סורדקווסט"; "וורלד אוף אורקראפט"; "מבוכים ודרקונים"; "אקלבת"; "שובר הלבנים"; "קרב פרשים", 1982; "סטריט פייטר 2"; "מבוכי דאגוראת"; "קומבט"; "פולשי החלל"; "קאבום!"; "פושטי הכוכבים"; "האימפריה מכה שנית"; "סטאר מאסטר"; "נקמתו של יאר"; "אי-טי"; "באטלזון", 1981; "טניס לשניים", 1958; "מלחמת חלל!", 1962; "פקמן", 1981; "זורק, 1980; "קריים פיטרס"; "ויג'ילאנטי"; "בלאק טייגר" ("בוראקו דוראגון" ביפנית), 1987; "קווייק"; "רובוטק"; "נאון ג'נסיס אבנגליון"; "סופה", 1980

**חוברות קומיקס: "ספיידרמן המדהים"; "אקס-מן"; "הפנס הירוק".

**מכשירים אלקטרוניים: טלוויזיה תוצרת זנית 21 אינץ'; נגן mp3; טלוויזיה RCA; מכשיר וידאו בטאמקס; נגן לייזר-דיסק

**חפצים: שני מטבעות של רבע דולר משנת 1984; גיטרה גיבסון לס פול, 1974

**סדרות וסרטים: "מלכות הכיתה", 1989; "קשרי משפחה"; "רחוב סומסום"; "קוסמוס"-תוכנית מדע; "ליידי נץ"; "איווקים: הקרב על אנדור", 1985 [מלחמת הכוכבים]; "איווקים: שיירות של אומץ" [מלחמת הכוכבים]; "הווארד הברווז"; "המצור על יבשת קרול"; "איש הנצח"; "משחקי מלחמה"; "הגוניס"; "סופרמן"; "אגדה"; "ספייסד"; "מסע מופלא"; "אינדיאנה ג'ונס"; "מכסחי השדים"; "גאון הדור"; "מת עלייך"; "נקמת היורמים"; "שר הטבעות"; "המטריקס"; "מקס הלוחם בדרכים"; "בחזרה לעתיד"; "הגביע הקדוש"; "The Greatest American Hero"; "זאב מעופף"; "צוות לעניין"; "אביר על גלגלים"; Misfits of Science"; "החבובות"; "משפחת סימפסון"; "הוק הקוטל"; "שליט החיות"; "סופר-חברים" (מצויר); "ריפטייד"; "פוטלוס"; "קונאן הברברי"; "2010"; "כה אמר זרתוסטרא"; "שמתי ברז למורה"; "מת עלייך"; "תעתועים"; "בעקבות הקריסטל השחור"; "משפחת אדאמס"; "מוות אכזרי"; "מועדון קרב"; "מופע הקולנוע של רוקי"; "ילדי הפלא"; "סיימון וסיימון"; "בקארו באנזאי"; "באק רוג'רס"; "קיקאיידר"; "ספקטרמן"; "ענקי החלל" ("מאגומה טאישי" ביפנית); "סופאיידמן"; "Misfits of Science"; "כפיות הכסף"; "Square Pegs"; "ElectraWoman and DynaGirl"; "אייזיס"; "וונדר וומן"; "אולטרמן"; "פיירפל"; "קאובוי ביבופ"; "מאזינגר זי"; "בלייד ראנר", 1982; "Hard Boiled"; "הרוצח"; "ג'וני סוקו והרובוט המעופף"; "ריידין האמיץ"; "מאקרוס"; "גאנדאם"; "תגליות בחלל", 1985; "THX 1138"; "צרות גדולות בצ'יינה טאון"; "תקלה מופלאה", 1986; "מונטי פייתון והגביע הקדוש".

**שירים: Dead Man's Party", Oingo Boingo, 1985"; "The Wild Boys", דוראן דוראן; "Down Under", Men At Work, 1983; "Video Fever", ביפרס; "Blue Monday", 1988, ניו אורדר; "Union of the Snake", דוראן דוראן, 1983; "Rebel Yell", בילי איידול; "Time after Time", סינדי לאופר; "James Brown Is Dead", אל-איי סטייל; Atomic"", בלונדי; "Wake Me Up Before You Go-Go", וואם; "A Million Miles Away", The PlimSouls, 1983; "Change", ג'ון וייט, 1985; "In Your Eyes", פיטר גבריאל; "Pour Some Sugar On Me", דף לפרד, 1987; "קדחת הפקמן"; "רוק בית הספר!", בוב דורו, 1973; "Dirty Deeds Done Dirt Cheap", AC / DC; "Subdivisions", ראש;
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים)
אני מסכים שיש בו רבדים נוספים, וגם שהוא לא סתם אסקפיסטי... אבל, א. הוא בעיניי לוחץ קצת יותר מדי על הדוושה המנדנדת של האייטיז, עם כל הספרים והציטוטים והקולנוע למכורים והארקייד, עד כדי כך שאפילו שאני כן קהל היעד המובהק של הספר כי הייתי ילד אז וחוויתי חלק ניכר מהדברים שהוא מדבר עליהם, הרגשתי כאילו יש כאן יותר דאחקות ובדיחות פרטיות ושנשארתי בכל זאת מחוץ לזה, כמו מישהו שבא לצפות ב"מופע הקולנוע של רוקי" ולא מבין מה כולם עושים לעזאזל, גם אם זה נחמד ואידיוטי.
ב. יש בו אמירות מעניינות על חיים במרחב ווירטואלי, על עתידנות וטכנולוגיה ועל מה זה "חיים אמיתיים", ולתחושתי - לא שיש בזה דבר רע, אולי להיפך אפילו - זה מגיע באופן די אגבי ולא דידקטי מדי. ובכל זאת, לא הרגשתי שאני קורא בו משהו שלא קראתי שהעיף אותי בעומק או במורכבות שלו. ולכן, להלן "פשוט".
פואנטה℗ (לפני 9 שנים)
ספר מעולה!
אני חושבת שיש בו גם רבדים יותר מורכבים מסתם אסקפיזם פשוט ונטול מחשבה.
הוא הרבה יותר ראליסטי ממה שנראה.
רויטל ק. (לפני 9 שנים)
ראלף ההורס מקסים. אם הספר איכשהו הזכיר לך אותו - כבר שווה לחפש את הספר...

טוב נו, וגם בגלל הביקורת המשכנעת:)
הלל הזקן (לפני 9 שנים)
ספר על האייטיז ?! אני בפנים. בין קונסולות המשחקים של האייטיז הייתי מוסיף גם את הפיליפס ואת האדיוקט. בין מחשבי ה-32 קילובייט את הדראגון. הקומודור 64 לעומתו כבר היה בגדר גלקסיה אחרת...
ולא היה עשור כמו האייטיז - בשל כל הסיבות שמנית, במרומז או במפורש. גדלתי בו, אז אני יודע...;)
(לפני 9 שנים)
מאייטיז לאייטיז, אהבתי. סקירה נחמדה מאוד.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ