ביקורת ספרותית על שמשון [1976] מאת זאב ז'בוטינסקי

---

זאב ז'בוטינסקי נטל את סיפור שמשון המקראי שמסתכם בארבעה פרקים בתורה ובנה מסגרת רחבה שמציגה את סיפורו בפסים אנושיים. בקיאותו הרבה של ז'בוטינסקי בשפה העברית הקדומה, שמות העמים הכנענים ואליליהם באה לידי ביטוי בספר בעומק; הוא צובע את העמים השונים בקווי אופי מגוונים, הטיעונים שלהם לשלוט בעמים אחרים ולנקוט בשיטות דיכוי נוקשות מקבלות תירוצים הגיוניים. הערים שלהם נפרסים ביריעה גאוגרפית וטופוגרפית הגיונית בין שבטי ישראל. שמשון המקראי מצטייר כדמות מבולבלת לגבי מוצאו, אורך חייו ויחסו הקוטבי כלפי עמו, חבריו ושונאיו הפלישתים. כלפי עמו הוא מצטייר כנזיר ושופט לא חכם במיוחד אבל החלטי וכלפי חבריו - שונאיו הפלישתים הוא פוחז, מתהולל שלא בוחל להכות את אלו ששתה עימם אך לפני שעה קלה ולנצל את בני ביתם ומאגריהם החומריים והאנושיים.
נשות שמשון מקבלות במה שוויונית ביחס לגברים הסובבים אותן; הן חכמות, ערמומיות, שורדות, מיניות ובעיקר נוקמות בכל מי שחילל את כבודן ויחסן לשמשון - כל אחת בתורה מקבל יחס דו כיווני, יחס של תשוקה, אהבה גופנית ונפשית ובמקביל יחס של כעס ושנאה על אי מיצוי וחוסר ריצוי.
ז'בוטינסקי הטיב לקחת את סיפורו של שמשון, כפי שנכתב ע"י הסופר המקראי, שסופו והקווים המרכזיים המלווים אותו ידועים כבר מראש והכניס מוטיבים של מתח, תשוקה גופנית ותשוקה חברתית של שמשון והסובבים אותו למשהו טוב יותר במציאות בה שבטי ישראל עוינים אחד את השני ובפרט את הכובש הכנעני שמתעמר בהם.

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על שמשון [1976]