“ברירת שמשון
מאז ומתמיד פלשת היוותה מטרד לישראל, פעם הייתה זאת תרבות הפלשתים המתקדמת ששלטה על בני ישראל, שבטים בעלי תרבות נחותה, בני ישראל מצאו מענה בדמותו של בריון פרוע ושמו שמשון, אחד שהציק לפלשתים מדי פעם ותבע מהם תג מחיר, עד לרגע שבו התברר שגם לבריון הגדול בשכונה יש מגבלת כוח, ולבסוף כשהוא אזוק וכבול לעמודי בית מקדש פלשתי, הוא החליט להפעיל את ברירת שמשון, להמיט את המקדש על עצמו יחד עם פלשתים.
כאילו לא חלפו אלפי שנים ופלשת, רצועת עזה ממשיכה להטריד את ישראל, הפעם התחלפו היוצרות, הפלשתים, פלסטינים של היום הם התרבות הנכשלת לעומת ישראל המהווה סוג של מעצמה אזורית, אז איך זה שקבוצה כול כך חלשה מטרידה את ישראל ומובילה אותה פוליטית לתוך מלכודת עזה, כשם שהובילו אז את שמשון, הפעם התחלפו היוצרות וברירת שמשון הפכה לברירת החמאס, כזאת שמוצגת בפני הישראלים כדילמה משמעותית, נראה אתכם הורגים אותנו, והורגים גם אזרחים חפים מפשע, נשים ובמיוחד ילדים שמצטלמים טוב בתקשורת, המגבלה שלכם היא הכוח הציני שלנו.
בניסיון לפתרון הדילמה הסבוכה הזאת צצים מבול של יועצים, ופוליטיקאים, אך מכולם הגדיל לעשות אביגדור ליברמן שמתעקש להיות שמשון. בעיצומה של המערכה, הוא ערך מסיבת עיתונאים, כאילו אין ממשלה והציג את ברירית שמשון משלו, להיכנס לרצועה, ולפעול על פי עקרונות זאב ז'בוטינסקי "בנדיבות ובאכזריות". מעניין אמרתי, האם אביגדור אכן מייצג את משנתו של מורהו הרוחני כהלכה, הלכתי אל ספרו שמשון, ללמוד ממנו על הנשק הישראלי נגד הפלשתים של אז, ומה אפשר ללמוד ממנו על התבונה הפוליטית והביטחונית שלנו היום.
למציאות של אזלת יד מבית, בה : 'בַיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה' ( שופטים כא 25 ), ויחד איתה גם אזלת יד כלפי חוץ, שעבוד הפלשתים את בני ישראל, נולד שמשון כסוג של שופט, הגדרה שמעוררת תהייה גם אצל ז'בוטינסקי שמבין את שמשון כשופט עוול בין שבטי, המייצג הוצאה לפועל פרטית, או בכלל שודד דרכים, אבל ז'בוטינסקי מעניק לו תדמית של מבקש צדק שבטי וחברתי, רובין הוד תנכי.
שמשון הוא לוחם מילדות, אחד שמשחקי הילדות שלו היו להכות בילדים פלשתים מכות נמרצות, צורת התנהגות שהכשירה אותו להיות לוחם משולל פחד המשחר למדון ולאלימות כאדם בוגר, או במלים אחרות איש מופרע, ז'בוטינסקי למרבה ההפתעה רואה בילדות מסוג זה הכרח, הכשרה לקראת חיים בשכונה האלימה של הבוגרים.
את ניסינו כלוחם צובר שמשון דווקא נגד שבטי ישראל, בנימין ואפרים, המתנכלים לדן, הוא מגייס חבורה קטנה וקורא לה השועלים ובעזרתה הוא החזיר עדר אותו חמסו השכנים, כך הפך שמשון לשופט, או נכון יותר לאדם הלוקח את החוק לידיו. אחרי ששמשון לימד לקח את כפר הליסטים, הוא כורת איתו ברית, כלומר ז'בוטינסקי הפך את שמשון לדיפלומט שמנצל את הצלחותיו הצבאיות כמנוף למדיניות מוצלחת, לכאורה יש לנו אופק מדיני ביחס לאויבים.
שמשון בבגרותו מבין די מהר שהפלשתים אינם משחק ילדים, אלא גורם משעבד ומאיים שתקוע בליבה של ישראל, מה שמחייב פתרון רדיקאלי, אנחנו או הם. במלים אחרות שמשון מאמין כי העמים הם כמו זאבים אחד לשני, בכדי לשרוד בג'ונגל הזה ז'בוטינסקי גורס שצריך להיות זאב החושף את שיניו. מה שהתחיל כריב משפחתי, הופך לפעולת תג מחיר נגד הפלשתים, שמשון קושר לפידים לזנבות שועלים, ונותן להם לרוץ אחוזי טירוף בשדות פלשת, שמשון פירומן מבעיר אש, כנער גבעות.
זאב ז'בוטינסקי,ראה בשמשון, מכונת מלחמה משוכללת כמו אכילס הגיבור המיתולוגי, שיצא למסעות הרג, והטלת פחד על אויביו.
ז'בוטינסקי, בצע הבחנה בין מאבק עם שבטי ישראל והעמים ברי היטמעות בקרב ישראל, מהלך מדיני כולל לגביהם הוא המשך למלחמה, לא כך לגבי פלשתים לגביהם הכרעתם במלחמה היא אופציה יחידה. בשמשון של ז'בוטינסקי, קיימת תפיסה לאומית, הרואה בכוחה של האומה הכרח, היא משלובת בתפיסה ליברלית אירופית המבקשת לראות את שגשוג האומות, פריחתן וקיומו של חופש תנועה במרחב גיאוגרפי, כבסיס לאינטרסים של דו קיום ושלום יציב, שכאמור איננה אופציה לפלשתים, סתירה מובהקת במשנתו של ז'בוטינסקי, בין לאומנות לליברליות, כפי שבאה לביטוי בצמד המילים " בנדיבות ובאכזריות " ובספרו שמשון שלכאורה תמים.
שמשון מת בעזה כמו שהיד יהודי, מילותיו האחרונות היו: 'זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים' (שופטים, טז 28), מלים שהולחנו והפכו להמנון נוער הגבעות, ופושעי תג המחיר.
אני מעדיף את שמשון של לוי אשכול, ראש הממשלה המגמגם ערב מלחמת ששת הימים, שאמר אני מבקש כי ישראל תהייה "שמשון דער נעבעכדיקער" - שמשון המסכן - חזקה כשמשון, אך מפגינה חולשה כלפי חוץ, שמשון המייצג תפיסה של בני אנוש, המכירים במגבלת הכוח והסכנה שבהתמכרות לכוח, כמענה בלעדי לבעיות מדיניות סבוכות.
שמשון של זאב ז'בוטינסקי, הוא ספר שביקש למצוא שורשים היסטוריים לכוח היהודי, כזה שמכסח את אויביו ללא רחם, כזה שבורא לאומנות יהודית חשוכה, הדוגלת בכוח כאידיאולוגיה צודקת, ספר עם תרגום בלתי אפשרי, לא חייבים לקרוא, רק אם ממש רוצים להבין את שורשי הלאומנות היהודית.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
1. השיר המבשר את "תג מחיר", כתבה בעיתון הארץ :
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1601020
2. המקור לאמירה של אביגדור ליברמן, המנון ביתר - יוּקַם לָנוּ גֶּזַע גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר.”