אני אגיד את זה כאן ועכשיו: לא קראתי את הספר הזה עד סופו. נטשתי אותו בסביבות עמוד 100, לאחר יממה של קריאה רצופה. קצת הופתעתי שבכלל הגעתי לעמוד תלת סיפרתי - אולי בגלל הכתיבה היפה בפשטותה והפשוטה ביופייה, אולי בגלל שדמותו של וויליאם סטונר (אפרט עליו בהמשך) התחבבה עליי ואולי גם בגלל כל השבחים שהספר הזה קיבל הן מחברי 'סימניה' והן ממבקרי סיפרות נחשבים, אשר דירבנו אותי להמשיך לקרוא בציפייה שאולי יקרה איזה משהו מדהים, מעבר לתיפאורה הפשוטה והשלווה של הספר, משהו שלא קרה לצערי הרב - אבל למרות שהספר לא רע, אפילו טוב הייתי אומר, ובהתחלה אף הרגשתי שזה הולך להיות ספר שאהנה ואתרגש מקריאתו, הרי שכמות הפגמים שבו גדולה הרבה יותר: לא הרבה קורה בו, רגעים מעניינים מועטים מבצבצים בו מדי פעם בתוך הרבה קטעים משעממים ומשמימים על אוניברסיטה, לימודים, ספרים, תארים, הרצאות, פואטיקה וכל מני דברים שממש אבל ממש לא מעניין לקרוא אודותיהם בסיפרי קריאה, אחת על כמה וכמה שמדובר ברומן שאמור להיות כובש, לגעת בלב הקוראים, ולספר סיפור.
***
וויליאם סטונר ואני, שונים כל כך זה מזה - כך הבנתי, כבר בתחילת הספר.
סטונר הוא בן ל- 2 הורים חקלאיים שעובדים במשק. במשך רוב ילדותו, עזר להם בעבודות השדה והבית. יום אחד אביו מציע לו לעבור מהכפר הקטן באמצע שום מקום שבו הם גרים, לעיר הגדולה אלבמה, וללמוד חקלאות באוניברסיטת מיזורי, ולאחר מכן לחזור הביתה, ולהשתמש באמצעים שבהם ילמד באוניברסיטה, לטובת משק הבית. הוא לומד חקלאות, ולאחר מכן בוחר ללמוד סיפרות. יום אחד, כשמגיע הזמן שבו הוא אמור לעזוב את האוניברסיטה ואת הלימודים ולחזור הביתה, הוא בוחר במקום זה להישאר באוניברסיטה ולהמשיך בלימודים, האהבה הגדולה שלו, ולא לחזור לבית הוריו ולעזור להם.
מעשה זה מעכיר את יחסיו עם הוריו. ולמרות זאת - וכאן מגיע השוני בינינו - הוא לא נותן לדעת הוריו להשפיע עליו, הוא הולך קדימה עם האמת שלו ועם העקרונות שלו, ולא מתייאש למרות כל הלבבות השבורים שנשברו לאנשים שמסביבו (בניגוד אליי, שכמה פגמים בספר הזה, ישר מנעו ממני להמשיך בקריאה, ונתתי להם להשפיע עליי).
והנה מיקרה נוסף: פרוץ מלחמת העולם הראשונה. חבריו ללימודים מחליטים להתגייס ולהילחם בגרמנים. סטונר מחליט לא לעשות כמוהם, ובמקום זאת להישאר באוניברסיטה ולהמשיך עם לימודיו - גם כשחבריו אומרים שהם מאוכזבים ממנו, ומבטי זילזול נשלחים לעברו.
***
עם שבח אחד שהספר הזה קיבל, אני דווקא מסכים.
"בסך הכל זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם" טום הנקס, time
או, ליתר דיוק, עם החלק הראשון של השבח (טוב, הוא קצת יותר מספר על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה - זה גם ספר על אדם שקצת שונה ממני, שממשיך לדבוק בעקרונות שלו למרות ההשפעות השליליות מהסביבה, ויכול להיות שיש בו עוד דברים, אבל, זה ממש קיצוני להגיד שהספר הזה הוא דבר מרתק, ועוד הדבר המרתק ביותר שנתקלתי בעודי. ממש לא.)
לסיכום: ספר לא רע, אפשר לקרוא - לא בטוח שתיהנו ממנו, ואם כן תיהנו אז בלי הרבה התלהבות, וסביר להניח שלאור כל השבחים שהספר הזה קיבל אף תתאכזבו ממנו.
ויכול להיות שזה עיניין של טעם, כי אנחנו בני אדם שונים. ההחלטה אם לקרוא או לא לקרוא, נתונה בידכם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
