ביקורת ספרותית על ציפורים מתות בסתר - מחודש מאת קולין מקאלוג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 19 באפריל, 2017
ע"י נונו


ריק נוצר רק כאשר יש ממשי. ריק בין אטומים, ריק בין עצמים שונים, הפסקה. יש פעמים שהריק מחלחל אל תוכנו, יש פעמים שהוא מחוץ לנו. הריק קיים וממשי, גם אם נתכחש אליו הוא יהיה תמיד קיים, אומר כי לרגע אנחנו צריכים לא לעשות כלום, סתם להקשיב לשקט. מי מאיתנו לא מכיר את הרגשת הריק? התפלאתי לגלות כי הרגשה זו יכולה גם לצוץ בין מילותיו של ספר וגם ביתר עוז.
הספר הזה חדר אל תוך נבכי נפשי, מקום בו ביום יום אינני מעזה לגעת כלל וכלל. לא היה זה קל להגיע לשם, אך היה זה רצוני בהחלט. אוכל אף להגיד כי לאחר כל אשר עברתי חושבת אני כי סוף כל סוף הפכתי שלמה.
איך הכל התחיל? הכל התחיל מהשם אשר נגע בי כבר בהיותי בת כתשע או עשר שנים. אני זוכרת שאז צצו בי כל כך הרבה דימיונות לנוכח השם, דמיינתי לעצמי מעיין סיפור מתח על ציפורים שנרצחות בסתר, שזהו בעצם מסמל למעשה על רוצח אשר יירצח בני אדם! אני זוכרת כי לבסוף החלטתי לכתוב בעצמי את הספר הזה, בהבנתי כי קרוב לוודאי שהספר מרוחק שנות אור מהדבר אשר דימיינתי. לאחר מספר שנים, כאשר בגרתי והייתי לנערה בת 12 ראיתי ביחד עם אבי את סדרת הסרטים על פי הספר (בושה גדולה לי! ראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר!) אני זוכרת את הנופים המלהיבים, את הדמויות הנחמדות, סך הכל היה מאוד יפה אך לא משתווה ואפילו במעט לספר!
ליום הולדתי החמישה עשר (השנה) קיבלתי מאחד מחברי את הספר באומרו כי היה נראה לו שזה הספר היחיד שמספיק טרגי בשבילי (אני חובבת טרגדיות מדופלמת, גם בקרב חברי). פרצתי בצווחה קצרה, כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה! ללא ספק היה זה מבחינתי רגע הפותח עולם שלם, יותר מעולם שלם יקום שלם!
הרומן הארוך הזה מספר על משפחת קלירי, משפחה מרובת ילדים (תשעה ילדים לאם אחת לא באים בנקל!) במשך שלושה דורות. החל מן פיי ופאדי, (עליהם מסופר בעיקר בתור אימא ואבא), ועד לנכדיהם ג'אסטין ודיין. הוא מתרכז בעיקר בסיפור אהבתם הלא ממושת של מגי קלירי ושל האב ראלף דה בריקאסאר, אגיד רק כי ידידותם החלה כאשר מגי (אז ילדה בת 11), ומשפחתה הגיעו מן ניו זילנד אל אוסטרליה בעקבות הזמנתה של דודתם מרובת הנכסים מרי קארסון, והאב דה בריקאסאר (אז בן 28) שירת את קהילת גילנאבון (המקום אליו הגיעו), ובפרט את מרי קארסון ואת דרוגדה (נחלתה).
בספר יש דמויות רבות להתחבר אליהן, כדוגמת: סטיוארט, אחיה של מגי, האח הקרוב ביותר לגילה. סטיוארט שתקן משהו, נשי בייחס לאחיו ומעדיף את חברת אימו ואחותו על פני חברת אחיו (מגי היא הבת היחידה בין אחיה). אוסיף ואמור כי הכתיבה של קולין מאקלוג היא מלאכת מחשבת וכי מאחורי כל משפט יש אלפי משמעויות נסתרות, אני נשביתי.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה!
Mira (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
נונו ביקורת מקסימה.
קראתי את הספר לפני הרבה שנים, כמוך קיבלתי את הספר כמתנת שחרור מהחבר'ה. הספר מעולה, והסידרה רחוקה המון מהספר.
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
הידד!
הבנתי למה התכוונת
אני סתם קטנוני
עלה של קטנוני
והו
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
את צודקת! זה לחלוטין בסדר
MishaEla (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
יעל הר, התכוונתי לתגובות של כותבי הביקורת. כשמגיבים לביקורת שלי נניח חמישה אנשים ואני רוצה לענות להם, לא אעשה זאת בחמש הודעות שונות. ארכז הכל בהודעה אחת. ככה יהיה מקום בעמוד הראשי של סימניה לעוד תגובות להופיע ולא יוצף רק בתגובות שלי על הביקורת שלי. נשמע לי היגיוני סך הכל.


ונונו, לא התכוונתי אלייך כמובן, ״נפלתי״ על הביקורת הזו ממש באקראי. סליחה. ותודה לך על המענה
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
טוב, לא אתווכח כי אתה לחלוטין צודק! אבל לא נראה לי שאני גם מדברת בדיוק על אותו ריק... אני מדברת יותר על ריק שהוא כמו שקט, התחושה של התרוקנות... בכל מקרה תודה על שהשכלת אותי(:
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אוי נו
זה פילוסוף ><
אני לא סומך על הח'ברה האלה

ולגבי ההתחלה של מה שהוא אמר
אולי אנחנו צריכים את ה'חומר' כדי להבין ריק.
אבל זה כמו כל דבר.
זה כמו לאמר למישהו שאף פעם לא ראה פיל שפיל הוא גבוה כמו בית ואז האיש אטמר לכם.אה כן אז אם לא יהיו בתים לא יהיו פילים כי אז לפילים לא יהיה גובה QED
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
הממ אני מתנגד לליקיים אידיאולוגית
ומתנגד גם לאידיאולוגיות
אבל זה סיפור אחר

הנקודה כאן שריק הוא העדר של כל דבר
הממ הגדרה נחמדה
בכל אופן
זה אומר שאם אין כלום קל וחומר שיהיה ריק
וגם אי אפשר ליצור ריק
אפשר לרחת חומר החוצה
אפשר להניח שזה שקול לליצור
ואז להגיע למשפט שאמרת
ואז לקבל סתירה כי גם כשאין חומר יש ריק
משל

אגב מלבד זה ביקורת נפלאה
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ממש תודה (:
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תהני בגרמניה, איזה כיף לך!!!

אגב, לי דווקא יצא כמה וכמה פעמים בחיי להפר הבטחות, אבל אני מבטיח שהפעם אני אעמוד במילה שלי...
-^^- (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אה, חשבתי שלקחת את זה איתך. נו טוב, תהני בגרמניה נונו (:
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אוי, זה ממש נחמד מצידכם! הבעיה שאני גם לא בדיוק יהיה ליד זה בזמן הקרוב, (אני בגרמניה למשך כל השנה הזו)... אבל מבטיחה שכשאחזור לישראל אכתוב לכם, בסדר?
-^^- (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
-מהנהנת במרץ- נכון! וזו מילה שלי [ אני אף פעם לא מפרה הבטחה שלי לאדם אחר]
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
את יכולה בפרטי, רק לי ולסקאוט, ואנחנו לא נגלה לאף אחד, אפילו לא פסיק. נכון, סקאוט?
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
טוב, כולכם גרמתם לי להסמיק!
יש לי הרבה סיפורים שכתבתי לאורך כל הילדות שלי, אך הם ילדותיים בהחלט ואני לא בטוחה עד כמה הביטחון העצמי שלי מספיק גבוה בשביל לפרסם אותם, אולי פעם כשיהיה לי קצת יותר ביטחון בכתיבה שלי וקצת יותר זמן לערוך אותם...
ליעל הר, תודה רבה! אני ממליצה על קריאה חוזרת, הספר הזה יוצא דופן! אני חושבת שאני לא מספיק יודעת בנושא בשביל לשפוט אבל אם משהו ריק ממשהו חייב להיות משהו ממנו הוא ריק, לא?
yaelhar (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
MishaEla חולקת עלייך לגמרי בעניין התגובות.
חלק מהתגובות - הן מחמאות לביקורת ולכותב, שאפשר, אולי, לקבץ ביחד. אבל חלק מהתגובות הם דברים בעלי משמעות שלדעתי יש לייחד להן מענה משלהן. זה לא רק עניין של נימוס, זה גם ענייני.

נונו הביקורת שלךטובה מאד בעיני, אם כי אני לא זוכרת כלום מהספר. ולגבי הריק - מסכימה איתך. לא היינו יודעים שהוא קיים אם לא היה ממש לידו.
-^^- (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
נונו, גם אני מצטרפת לזשל"ב, אשמח לקרוא.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ארצה, ועוד איך שארצה. גם אם הסיפור לא משהו וילדותי מבחינת התוכן שלו, לדעתי זה יהיה מאוד מעניין לקרוא את הסיפור, סוג של ניסוי כזה שאני עושה עם עצמי בקשר לדימיון של ילדים ולדרך שבה הם מתבטאים בסיפורם. זה יהיה מעניין גם לראות אילו אסוציאציות עשה לך השם של הספר, ואני מבקש לקרוא.
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
דבר ראשון תודה, דבר שני אין זה איזו יצירת מופת אלא סתם משהו שכתבתי לתומי בגיל 8 או תשע, ככה שלא נראה לי שתירצה לקרוא את זה...
מישאלה, אנסה לעשות כפי שאמרת ולא לכתוב לכל אחד בניפרד
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אשמח לקרוא את הסיפור שכתבת.
MishaEla (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ספר מקסים, קראתי גם לפני שנים.

אגב, שאלה לי: למה במקום לכתוב בהודעה אחת את כל התגובות שלכם לכל הכותבים שהגיבו לסקירה, אתם מייחדים הודעה לכל כותב? זה יוצר סתם פקק של תגובות בעמוד הראשי של סימניה ומוריד ממנו תגובות לספרים אחרים. וחבל, זה לא הוגן במיוחד.

סליחה שזה נאמר כאן, דווקא בסקירה הזו.. בלי כוונה יצא לי. חשבתי על מזה כבר מזה זמן מה.

תודה נונו !!!
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
זו כתבה על הלא כלום
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
http://www.eol.co.il/articles/801
לגבי המשפט הראשון...
עדיין לא בטוחה שזה נכון, אם מישהו רוצה להתווכח איתי הוא לגמרי יכול!
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
דבר ראשון, אני אבדוק את עצמי לגבי המשפט הראשון... אני לא מומחית בכלל. רויטל, ממליצה לך לקרוא את הספר המיוחד הזה שוב, יש לי תחושה חזקה שאת תמשיכי לאהוב אותו! יש בו הרבה יותר ממה שאת חושבת... ומזל טוב!
-^^- (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
רויטל- מזל טוב! (:
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מיכל, בגילי הקשיש (חגגתי יומולדת אתמול, מזל טוב לי) אני לא באמת מבדילה בין 15 ל-17...
טוב, זה בגלל שלמרות גילי הקשיש עוד אין לי ילדים בגיל הזה. מניחה שכשיהיו ההבדל יהיה תהומי.

(וכשאני חושבת על זה, קראתי אותו בכלל בכיתה ח, כלומר בגיל 14).

נונו, האמת שאני לא זוכרת מספיק. כיום יש לי פחות סבלנות לסאגות משפחתיות רחבות יריעה ומרובות טרגדיות. אולי זה באמת לא עניין של גיל.
מיכל (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
כריס, הסבר, פרט ונמק. ותן גם לייק על הדרך. מה זה הסנוביות הזאת?
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אני לא מסכים עם המשפט הראשון
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה לשתיכן!
לרויטל, אני באמת חושבת שלספר הזה אין גיל, יש לו אלפי משמעויות נסתרות. אולי הוא נראה בתור ספר רומנטי וכדומה אבל הוא הרבה יותר!
מיכל (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מסתבר שגם גיל 17... ביקורת מצוינת, וכפי שיכולת להבין, גם אני אהבתי את הספר. מאוד.
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
גיל 15 הוא בדיוק הגיל לספר הזה. בגיל 15 הוא היה נפלא, היום אני לא בטוחה שהייתי מסוגלת לקרוא אותו.
יופי של ביקורת.
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה
חגית (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
כמו לי יניני.
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה לשניכם!
-^^- (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ביקורת מקסימה!
דני בר (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
יש כמה ספרים ששוכנים בפנתאון הספרים האישי שלי, ספרים שלא נס ליחם אף פעם...ספרים אלמותיים. הספר הזה הוא אחד מהם!
הביקורת שלך שיקפה חזק מאוד את רוח הספר, את הדמויות, ואת הפתיח שלה אפשר היה להוסיף כאחרית דבר לספר המצוין הזה.
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה!
מסמר עקרב (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
גם את הביקורת. ביקורת שנכתבה מהלב וחודרת אל הלב.
נונו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה! אכן ספר שזוכרים
לי יניני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
כתבת מקסים. ספר שקראתי לפני שנים רבות ותמיד אזכור אותו.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ