אתחיל מהסוף, מדובר בספר טוב, מעניין, לא יודע אם הייתי אומר שהוא "סוחף" אבל ההתרחשויות בו בהחלט מרתקות. בהתחלה, כשהבנתי כי מדובר בהתרחשות לאורך 3 דורות, חשבתי כי אני הולך להיכנס לתוך מסע מאד ארוך ומייגע, מצד שני, מעולם לא קראתי ספר שמדבר על 3 דורות ותוך כדי הבנתי שמדובר במסע יפייפה של משפחה, חטאים, תשלום על חטאים בעבר, ממש בבחינת "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", כומר שמתחבט עם אמונתו או יותר נכון עם היותו כומר, אהבה של אם לילדיה, אהבה של ילדים לאמם, כיצד חטא בדור ראשון יכול להימשך עד לדור השלישי, כיצד המצפון יכול להניח לנו וכיצד אנו יכולים להניח אותו בצד ולהמשיך בחיינו

ריק נוצר רק כאשר יש ממשי. ריק בין אטומים, ריק בין עצמים שונים, הפסקה. יש פעמים שהריק מחלחל אל תוכנו, יש פעמים שהוא מחוץ לנו. הריק קיים וממשי, גם אם נתכחש אליו הוא יהיה תמיד קיים, אומר כי לרגע אנחנו צריכים לא לעשות כלום, סתם להקשיב לשקט. מי מאיתנו לא מכיר את הרגשת הריק? התפלאתי לגלות כי הרגשה זו יכולה גם לצוץ בין מילותיו של ספר וגם ביתר עוז.
הספר הזה חדר אל תוך נבכי נפשי, מקום בו ביום יום אינני מעזה לגעת כלל וכלל. לא היה זה קל להגיע לשם, אך היה זה רצוני בהחלט. אוכל אף להגיד כי לאחר כל אשר עברתי חושבת אני כי סוף כל סוף הפכתי שלמה.
איך הכל התחיל? הכל התחיל מהשם אשר נגע בי כבר בהיותי בת כתשע או עשר שנים. אני זוכרת שאז צצו בי כל כך הרבה דימיונות לנוכח השם, דמיינתי לעצמי מעיין סיפור מתח על ציפורים שנרצחות בסתר, שזהו בעצם מסמל למעשה על רוצח אשר יירצח בני אדם! אני זוכרת כי לבסוף החלטתי לכתוב בעצמי את הספר הזה, בהבנתי כי קרוב לוודאי שהספר מרוחק שנות אור מהדבר אשר דימיינתי. לאחר מספר שנים, כאשר בגרתי והייתי לנערה בת 12 ראיתי ביחד עם אבי את סדרת הסרטים על פי הספר (בושה גדולה לי! ראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר!) אני זוכרת את הנופים המלהיבים, את הדמויות הנחמדות, סך הכל היה מאוד יפה אך לא משתווה ואפילו במעט לספר!
ליום הולדתי החמישה עשר (השנה) קיבלתי מאחד מחברי את הספר באומרו כי היה נראה לו שזה הספר היחיד שמספיק טרגי בשבילי (אני חובבת טרגדיות מדופלמת, גם בקרב חברי). פרצתי בצווחה קצרה, כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה! ללא ספק היה זה מבחינתי רגע הפותח עולם שלם, יותר מעולם שלם יקום שלם!
הרומן הארוך הזה מספר על משפחת קלירי, משפחה מרובת ילדים (תשעה ילדים לאם אחת לא באים בנקל!) במשך שלושה דורות. החל מן פיי ופאדי, (עליהם מסופר בעיקר בתור אימא ואבא), ועד לנכדיהם ג'אסטין ודיין. הוא מתרכז בעיקר בסיפור אהבתם הלא ממושת של מגי קלירי ושל האב ראלף דה בריקאסאר, אגיד רק כי ידידותם החלה כאשר מגי (אז ילדה בת 11), ומשפחתה הגיעו מן ניו זילנד אל אוסטרליה בעקבות הזמנתה של דודתם מרובת הנכסים מרי קארסון, והאב דה בריקאסאר (אז בן 28) שירת את קהילת גילנאבון (המקום אליו הגיעו), ובפרט את מרי קארסון ואת דרוגדה (נחלתה).
בספר יש דמויות רבות להתחבר אליהן, כדוגמת: סטיוארט, אחיה של מגי, האח הקרוב ביותר לגילה. סטיוארט שתקן משהו, נשי בייחס לאחיו ומעדיף את חברת אימו ואחותו על פני חברת אחיו (מגי היא הבת היחידה בין אחיה). אוסיף ואמור כי הכתיבה של קולין מאקלוג היא מלאכת מחשבת וכי מאחורי כל משפט יש אלפי משמעויות נסתרות, אני נשביתי.

החלטתי בעקבות הספר הזה, שפשוט נתקעתי איתו ולא משך אותי יותר כ 80 עמודים לפני הסוף, להפסיק לחלום על ספרי נעורים או סרטים שאהבתי בנעוריי ולזרום עם הספרים אשר מושכים אותי אינטלקטואלית או רגשית.

הדיאלוגים לא הרשימו אותי במיוחד, תיאורי האווירה עוד פחות. הקריאה התמשכה רק כדי לדעת מה יקרה בסוף. ובסוף החלטתי לוותר.

המוכרת הנחמדה בחנות הספרים שבחדרה, המליצה לי עליו בחום. וידעה על מה היא מדברת.
הספר מגיע לרמה של מתח והתרגשות מיוחדת שלא פגשתי בשום ספר אחר. הדמויות מעניינות .ללא ספק ספר שחדר ללבבות רבים בזכות המתח והדרמה, אך גם ספר עצוב מאוד (אז תכינו מעכשיו את המטפחות) שסוחף לעולמות חדשים, ולשלל דמויות יחודיות ומרתקות. הרומן העוצמתי הזה הוא בעצם טלנובלה ארוכה ומטלטלת,שכבשה את ליבי.פשוט ספר שנישאר בתוכך לאורך זמן ואינו מרפא גם לאחר סיום הקריאה.
סיפור האהבה שבין הכומר לנערה גרם לי לחשוב שלא השכל מכתיב לך את החובה, אלא הלב,ואנחנו צריכים לצייט לו בכל מחיר.וכוחה של האהבה ואיך שהיא יכולה להזיז הרים.
הספר אמנם ניראה מפלצתי בזכות גודל הכתב ומספר העמודים (529), אבל שווה כל מאמץ.

שלכם בידידות,Miss Mimi

ספר טוב מעניין קלאסיקה אך לא חובה