ביקורת ספרותית על פלא מאת ר"ג' פלאסיו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 12 באפריל, 2017
ע"י puapua


קשה לי להתחיל את הביקורת לספר פלא.
אני חושבת שכל הספר הזה הוא ביקורת על עצמי.
כל הקולות.
הקול של הרחמים, הקול של החברות, הקול של האהבה, כולם, כולם הם הקולות שלי, שנלחמים בתוכי.

מה הייתי עושה עם הייתי רואה ילד כמו אוגוסט?
איך הייתי מגיבה?
האם הייתי מסיטה את המבט? האם הייתי ממשיכה לחשוב עליו אחרי שהייתי עושה את זה?
איך אני מתנהגת עכשיו למי שנראה שונה ומאיזה מקום זה מגיע? האם זאת גאווה? האם זה גועל והאם זה כאב ואיזה מהם אני רשאית להרגיש?

לא כולם "זוכים" להרגיש כמו אוגוסט פעם אחת לפחות בחיים.
את המבט המתרחק, את הגועל, את המילים הלא היפות ואת האדם היחידי והמבורך שכן מוצא את הטוב בתוך כל "הכיעור" הזה.
קשה אה?
קשה להיות אוגוסט ובעיניי הכי הקשה להיות אנחנו.

אנחנו זה אלו שיעשו כאילו הם לא הבחינו,
אנחנו זה אלו שאולי ישתפו פעולה עם הצד המעליב,
אנחנו זה אלו שיראו 'יופי' באלו שזה לא קורה להם, גבורה.
ואת כולם חושף לנו הספר, בלי מסכות.

"מעשיך הם האנדרטאות שלך" מסכם את חשיבותו של הספר הזה.
צריך להיות יותר טוב,
צריך להתעלות,
צריך להיות חבר. אמיתי. מקבל. גם שרע, גם שמכוער, פשוט לקבל.
וכמה עצמה יש במסר של הספר הזה.
כמה אמת,של אוגוסט שמודע ל'כיעורו' שמשולבת באהבה אינסופית של ההורים שלו ושל אחותו ובכאב, של שלושתם יחד.
וכמה אומץ והשלמה צריך כדיי להגיד: אני מכוער. אני מוזר, אבל זה מה שיש עם ניסיון גדול לא לרחם על עצמך. אוגוסט.

אבל, הספר לא מתחסד כלל.
הוא מציג בחכמה, בגאונות ובצורה ישירה את האמת.
את כל הקולות, גם שבתוכנו וגם שבאנשים אחרים. גם את אלו שבאוגוסט.
מה נרגיש שנראה מישהו שנראה בתכלית שונה מאיך שאנו אמורים להיראות?
הוא מציג את שלל התגובות,ההבעות, את כל המצפון וגם את המחשבות 'הרעילות' שאנשים מרגישים בתוך ליבם.

הכתיבה מדהימה.
כתיבה של ילד שמספר את הסיפור האישי שלו ואח"כ כתיבה של חבר שמספר את הסיפור שלו, וכתיבה של אחות והחבר של האחות ולכל אחד קול משלו, כתיבה משלו, סגנון משלו וזה מרשים. כי זה קשה. קשה ממש לכתוב ככה.קשה להיות כל אחת מהדמויות ולהתחיל מחדש לספר מה כל אחת הרגישה באותה סיטואציה בדיוק בלי לפגום באחרת.

הספר הזה האיר את עיניי וליבי לעצמי ולאחרים.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ערגה (לפני שנה ו-5 חודשים)
כתבת נפלא נפלא.
מודה ומתוודה שאני מסיטה מבט כשאני רואה ילדים/אנשים כאלו, אבל זאת כאשר הם מלווים בעוד אדם. אם הם לבד יש לי נטיה לעקוב אחריהם (בטווח ראיה..) ולוודא שהם לא זקוקים לעזרה.
הדברים שלך נוגעים מאד... לחברתי הטובה יש אחות מיוחדת, ואני כל הזמן טוענת שחברתי היא היא המיוחדת עם הראייה החיובית שלה, ועם כל מה שלדבריה היא לומדת מאחותה, ללא מלים...

דני בר (לפני שנה ו-5 חודשים)
זו כמעט לא ביקורת, זו אהבה לאדם באשר הוא!
זו קבלת השונה!
זו החמלה בהתגלמותה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ