ביקורת ספרותית על והיה העקוב למישור (חדש) מאת ש"י עגנון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 4 באוגוסט, 2017
ע"י puapua


באוקטובר הקרוב אתחיל תואר בספרות וחינוך.
ראש החוג שלי, הראוי לציון בנחמדות יוצאת דופן המליץ לנו על ספרים לקרוא וספר זה בתוכו.
לא זכיתי שספר זה יהיה כלול בלימודי לבגרות ולכן הגעתי אליו בלי ציפיות. חוץ מהציפיות שיש לי מעגנון כמובן, אשר בספרו 'סיפור פשוט' שבר את ליבי.

כפי שניתן לראות בביקורת הקודמות הלב שלי נשבר מספרים בקלות.
סיפורי אהבה וייסורים הם הדרך לגרום לי לסגור את הספר ולהגיד: אוף. אוף ש"י עגנון למה אתה אף פעם לא מרחם על קוראייך ונותן להם סוף טוב כראוי באגדות לשם שינוי?

אף על פי השפה הקשה והסיוע שלי בביאורים ובהערות שכתב: נפתלי גינתון לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר.

מנשה חיים הוא דמות טרגית.
יושבת אנוכי וקוראת את הטעויות שהוא עושה אחת אחרי השנייה ושואלת את עצמי: באמת עגנון? במציאות הכי אכזרית דבר כזה לא יכול לקרות.
איך חשבת על זה? זה מופלא.
אני מזיזה את הראש לצדדים, מצקצקת בלשון ונמצאת לגמרי עם מנשה חיים, כואבת את הטעויות שלו, את ההשפלה, החרטה והעצב הגדול בסוף והדמעות שעמדו בעייני.

ועכשיו אתם בטח שואלים מה קרה? או שלא. זה גם בסדר.
מנשה חיים ואשתו הם בעלי עסק מצליח וביום אחד מתחילים לרדת מנכסיהם עד לחוסר כל.
לאחר עקשנות בלתי פוסקת שמובילה למצב גרוע יותר מנשה חיים יוצא למסע ארוך לגייס כסף ובדרך..אובדת הדרך, אובדת אישיותו וחוזקו, אובד הוא עצמו.
הכל אבוד ואבד.

הסיפורים והדמיות הנוספות שמתבלים את הספר רק מלמדים ומדגישים את מהות הסיפור, את מהות העניין והלמידה שהספר הזה מנסה להגיד לקורא הנבון:
לפעמים תלך לאיבוד בני, אבל יכול להיות שעד שתבין את זה הכל כבר יהיה אבוד. אל תתייאש, כי לייאוש כבר לא תהיה מטרה. תבנה משהו חדש, כי זה מה שיש לך.
תמיד אפשר לתקן וגם כדאי , גם אם נראה שהכול מקולקל.

מנשה חיים ואשתו חפים מאשמה לאחרים, רק מאשימים את עצמם ובודקים בציציות את מעשיהם וזה דבר מדהים, זה מעביר אותי כקוראת תהליך עצום.
הזוגיות ביניהם היא מרשימה. הם מכילים אחד את השני, סופגים והאהבה שלהם אחד לשני היא מה שמחזיקה אותם גם כאשר אין להם כלום.
אהבה אמיתית שניתן גם ללמוד עלייה בהמשך הספר, שהעלילה משתנה. אף פעם אין ביניהם קנאה ושנאה ובטח שלא נטירת טינה.

אהבתי את כל הדמויות. גם את הדמויות שהרסו למנשה חיים את חייו, כי כולן היו עשויות כל כך טוב, ביצירתיות בגאונות ואת כולן אני מבינה.

כפי שאמרתי בתחילה, שסגרתי את הספר הייתי בהלם קל וליבי נשבר. הסיפור הזה ממשיך ללוות אותי.

כתיבה נפלאה וקשה של ש"י עגנון, דמויות עגולות, חלקן מעוררות השראה וחלקן מעוררות רחמים אך כולן גאוניות.
מתאים לכל גיל, לכל שלב בחיים, חוץ משלב עצוב מאוד, כי זה סתם ישבור את הלב יותר.

תקראו.





20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שנה ו-7 חודשים)
בהצלחה בחוג לספרות וחינוך
סנטו (לפני שנה ו-7 חודשים)
הספר הזה שוכב על שולחן העבודה שלי כבר שנתיים, ניסיתי כבר מספר פעמים להתחיל. קורא עמוד או שניים ואומר לעצמי..לא מתאים לי עכשיו ומיד עובר לספר אחר.
מקווה למצוא את מצב הרוח המתאים כדי להצליח סוף סוף להתחבר אליו יותר.. עדיין לא ויתרתי.
דני בר (לפני שנה ו-7 חודשים)
בהצלחה בתואר, ויותר חשוב מזה, פשוט תיהני, מהתקופה , מהנושא.
דני בר (לפני שנה ו-7 חודשים)
זה סופר של פרס נובל!!!!
וזה ניכר בעלילה, בדמויות, באיכות המיוחדת שלו.
רחלי (live) (לפני שנה ו-7 חודשים)
מצטרפת לברכה, בהצלחה רבה, אם אני זוכרת, הוא הצליח לכתוב את הספר הזה בפחות משבוע ימים.
ערגה (לפני שנה ו-7 חודשים)
בהצלחה בתואר :) כל פעם שאני רואה "שי עגנון" זה מרגיש לי כמו "שיא שגעון" שאני לא מצליחה ממש לקרא אבל גם לא מוכנה בקלות לוותר.
וככה אני ברצוא ושוב איתו (נו...לפחות מישהו על רמה להיות איתו ברצוא ושוב.. ; )

תיארת יפה^^





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ