ביקורת ספרותית על חוצה את הקו מאת נלה לרסן
ספר מעולה

---

"חוצה את הקו" ריתק אותי אליו בשניות.
שאב אותי בלי יכולת להפסיק.
התעמקתי בשיח, במשמעות, מאחורי המילים והדמויות, בכל פיפס בו.

קלייר ואיירין הן שתייהן נשים שחורות, אך לא נראות במראה שלהן כאלה.
בשלב מוקדם בחייה, קלייר, מחליטה לבצע מעבר לצד הלבן. היא מתחתנת עם בחור לבן בלי שהוא יידע שהיא שחורה.
היא חיה את חייה איתו, בעוד הוא קורא לה "ניג" (ניגר) כי זה מצחיק אותו שהיא נהיית שחורה מיום ליום.
הוא מתעב שחורים ולא מבין עד כמה הבדיחה שלו אמיתית וטראגית ממש.

איירין, מתחתנת עם בריאן, גבר עם חלומות מדוכאים. לא ממומש ועצוב.
היא חיה בקהילה שחורה, בתרבות שחורה ומצליחה להיות יחסית שלווה מאוד.

הכל משתנה שהיא פוגשת לאחר שנים לא מעטות באופן אקראי לגמריי את קלייר.
לאיירין הכל מתחיל להתערער.
היחס שלה לקהילה, לבריאן, לחיים שלה, למשמעות, ליופי...
העולם מתחיל להיחרב עלייה בקצב לא פשוט בכלל, בספר דק ותכליתי.

שאלות רבות שאלתי את עצמי בספר הזה:
מה מהות השינוי שיופי ופיתוי מסוגלים לעשות?
מדוע שאישה תבחר לחיות בסבל, אך העיקר לא להיות מזוהה כשחורה?
למה תמיד צריך לקרות משהו דרמטי בשביל לרצות לעשות שינוי בסבלו של אחר?
כמה רחוק אפשר ללכת בשביל לשמור על העולם הסגור והשמרני שלך?

חלקן נענו. חלקן נשארו פתוחות. ועל חלקן אני עוד צריכה לחשוב לעומק.

היה משפט, שהיה כלול בתוך מחשבתה של אחת הדמויות. הוא משך את תשומת ליבי במיוחד:
"ביטחון. האם זו רק מילה? אם לא, האם הוא יכול להיות מושג רק במחיר של הקרבת דברים אחרים כמו אושר, אהבה...
האם..אמונה גדולה מדיי בביטחון... נוטלת מן האדם את הכשירות לדברים אחרים?"

שאלה מצוינת.

» ביקורות נוספות של puapua
» ביקורות נוספות על חוצה את הקו